התאהבתי כמו שלא התאהבתי בחיים – פרק 2

פקחתי את עיניי בזהירות וראיתי תקרה לבנה. הסתכלתי מצדדי וראיתי נער בערך בגילי יושב על כיסא שליד המיטה ששכבתי. וואו הוא נראה טוב. כל הבית ספר הזה חתיכים?. אולי זה לא ממש אסון שעברתי לפה. "היי , קמת" אמר בשמחה. "כן… איפה אנחנו? מי אתה? מה קרה לי?" התקפתי אותו בשאלות. "שניה. אחד אחד." אמר מעכל את כל השאלות ששאלתי אותו. "את בחדר האחות של הבית ספר , ואני זה שבטעות בעטתי את הכדור על הראש שלך… קוראים לי נאור." אמר בקול נמוך מפחד מתגובתי. נזכרתי , אני וחברות של נטלי ישבנו וצפינו במשחק כדורגל המשעמם של הבנים , ואז קיבלתי מכה חזקה בראש . אז זה היה הכדור! "כמה זמן אני כבר פה?" שאלתי . "שעה" אמר בפשטות. "למה נשארת פה איתי?" שאלתי בסקרנות כי זה היה נראה לי טיפה מוזר. "סתם… לא הרגשתי עם זה בנוח שאני זה שבעטתי את הכדור לראש שלך." הוא אמר. עדיין נשמע לי מוזר. "טוב , אנחנו לא אמורים לחזור לכיתה?" שאלתי כי כבר נמאס לי מהמקום הזה. יותר מדי לבן והרגשה של בית חולים. שונאת בתי חולים. "אממ , לא יודע . צריך לשאול את האחות אבל אני לא יודע איפה היא." אמר. "טוב , אין לי כוח למקום הזה , בוא יוצאים מפה." אמרתי תוך כדי שאני נועלת את נעליי. "אבל א" קטעתי אותו "בלי אבל , בוא" אמרתי ומשכתי אותו החוצה מהחדר . "וואו , פראית" אמר ונשך את שפתו התחתונה. גיחכתי. הגענו לדלת הכיתה. נכנסנו וכל המבטים הופנו אלינו. "כן? מי אתם?" שאלה אישה עם קול גבוה ומחריש. "זאת לי, היא תלמידה חדשה , היא הייתה אצל האחות כי מישהו בעט לה כדור לראש." הסבירה נטלי למורה ונאור השפיל את מבטו. "נאור חיכה איתי בחדר האחות זה בסדר" אמרתי בשביל שלא תהיה אי הבנה. "טוב כנסו. פה זה רמת כיתה במתמטיקה. בבית הספר הקודם שלך , איזה הקבצה היית? בשביל שנדע איפה לשים אותך" אמרה כאילו אני איזה וירוס שצריכים להפתר ממנו במהירות. "לא זכור לי שבבית הספר הקודם היו לי הקבצות" שיקרתי. בבית הספר הקודם הייתי ברמת כיתה אבל שעמם לי מאוד כי ידעתי את כל החומר. אני רוצה לנסות להיות ברמה יותר גבוהה. "אז תגשי אליי בסוף השיעור ונעשה לך מבחן ונבדוק לאן את מתאימה. עכשיו גשי למקום שלך" הקול שלה מחרפן אותי. נגמר השיעור וחיכיתי למורה. "טוב אני יורדת להביא לך את המבחן מחדר מורים. תחכי פה" חיכיתי 5 דקות והיא הגיעה. התחלתי לעשות את המבחן והוא היה ממש קל. סיימתי אותו תוך חצי שעה , מבחן של 4 דפים ו – 8 עמודים. "בבקשה , סיימתי." נתתי לה את המבחן ויצאתי מבית הספר. "נו , איך היה המבחן?" פתאום נשמע קול מאחורי. "אה זה אתה , הבהלת אותי" אמרתי כשראיתי שזה היה נאור. "סבבה. היה קל" המשכתי. דיברנו ודיברנו עד שהוא היה צריך לפנות לבית שלו ואני לשלי. הוא ממש נחמד . כיף לדבר איתו , הוא לא כמו כל הבנים שלא מעניין אותם שום דבר חוץ מאת עצמם. עמדתי לפתוח את הדלת אך שמעתי צעקות מתוך הבית. זה היה קולם של הוריי. אבא שלי חזר כמו כל חודש. כל פעם הוא חוזר וגורם לאמא שלי לבכות ולהתעצבן. לא נמאס לו לבוא?! הוא בגד באמא שלי הכה אותה ואותי ועכשיו הוא רוצה לחזור. פתחתי את הדלת ונכנסתי לבית. "צא לי מהבית חתיכת מפלצת! תפסיק לחזור כל הזמן כי אנחנו לא רוצים אותך פה! מתי תבין כבר! אנחנו בחיים לא נסלח לך! עם אתה לא יוצא עכשיו מהבית אני מתקשרת למשטרה ואומרת שמישהו מסומם פרץ לנו לבית. צא מהבית עכשיו!" צרחתי תוך כדי בכי. הוא יצא מהבית וטרק את הדלת. אמא רצה אליי וחיבקה אותי חזק. שנינו בכינו מחובקות על הספה.