התאהבתי ברוצח פרק 8

"את יכולה לעזור לי?", שמעתי קול גברי ועבה מאחורי מבקש את עזרתי וסובבתי את גופי לכיוונו.
עמד מולי גבר, גבוה, שרירי, עיניו בצבע כחול כהה ומבטו היה חודר וחד מאוד, מבט שגורם לך לקחת צעד אחורה אך עם זאת גורם לך לרצות לדעת מה עומד מאחורי המבט המרתיע הזה.
שפתיו בשרניות ואדומות, אף קטן ויפה.הוא לבש חולצה לבנה חלקה, שמבליטה את כל שריריו וחושפת קעקוע בזרועו השמאלית ג'ינס שחור שישב עליו מושלם והבליט את רגליו השריריות, לא יותר מידי אבל בדיוק כמו שאני אוהבת. הוא עוצר נשימה ללא ספק.
"כן", עניתי והבטתי בו במבט ששידר סקרנות.
"אני צריך בגדי ספורט בשבילי, את תוכלי להראות לי כמה אופציות שיתאימו לי?", הוא שאל וקולו היה משועשע למדיי, הפנתי את גבי לכיוונו והלכתי למחלקת הספורט, הוא בא אחריי ונעמד מאחורי.
התחלתי לחפש ולהעביר בגד אחרי בגד בסטנד, הרגשתי את ידו על כתפי ומיד אחרי את נשימותיו על אוזני, הוא תפס בחולצה שאחזתי ולקח אותה, הוא התנתק ממני וסובבתי את גופי אליו והרגשתי פתאום איך לחיי האדימו מהחיוך הממזרי שנמרח על פניו.
הוא עשה את הכל בכוונה כדי להביך אותי ואולי אפילו סתם להשתעשע.
"יופי, שמחה שמצאת את החולצה המתאימה", אמרתי וחייכתי חיוך מזוייף, רגלי צעדה צעד אחד קדימה וידו תפסה את ידי בחוזקה ועצרה אותי.
"אני חושב שעדיין לא מצאתי", הוא אמר ובלי לשים לב היינו ממש צמודים אחד לשנייה.
התרחקתי ממנו, הרגשתי לא בנוח מכל הסיטואציה הזאת.
"כן, מה עוד תרצה לראות?", שאלתי והוא עשה מבט חושב, אני לא אשקר, הוא גבר מאוד מושך, כזה שאי אפשר להתעלם ממנו.
"אותך, איתי במסעדה היום בשמונה", הוא אמר, ישיר ובטוח בעצמו.
"רצון זה דבר טוב", אמרתי וזה גרם לו לחייך, משועשע מהמשחק הזה בינינו, אני אוהבת את המשחקים, את המתח הזה שנוצר בינינו, זה הדליק אותי והפתיע אותי בו זמנית.
"בכל זאת, אני מתעקש", הוא אמר ומבטו שידר לי שהוא ממש רוצה, משהו בי רצה גם, רצה ללכת איתו למסעדה היום בשמונה אבל…איך אני יכולה לסמוך על בן אדם שאני מכירה פחות מעשר דקות?
"אנחנו לא מכירים בכלל, איך אתה מצפה ממני להסכים לבקשה שלך?, שאלתי אבל הוא לא ענה על השאלה, כאילו נגמרו לו המילים, התשובות וחשב על כל פיתרון כדי שאסכים.
"אם אני משיג את המספר שלך, את תסכימי?", הוא שאל ותחב את שתי ידיו לכיסיו והביט בי במבט המרתיע שלו שגרם לי עוד שנייה להיכנע לו ולהסכים, בלי כל המשחקים האלה.
"כן", הסכמתי, כמעט בטוחה במאה אחוז שהוא לא ישיג את המספר שלי, הרבה ניסו ולא הצליחו, אז מה הסיכוי שלו להצליח?
"סגור, דרך אגב, קוראים לי יניר", הוא אמר והושיט את ידו הגדולה והגברית לעברי כדי שאלחץ אותה.
"אוצר", עניתי, למרות שהוא כבר יודע את שמי לפי התג שם שתלוי על חולצתי ולחצתי את ידו שהפרישה חמימות שקיים רק אצל גברים.
***

נכנסתי הביתה, מחוייכת ושמחה, מרגישה מחוזרת יותר מתמיד.
ההרגשה שהוא גרם לי להרגיש, היא שונה, תמיד התחילו איתי ושיחקו את המשחק הזה איתי אבל…יניר, הוא היחידי שגרם לי כל כך לרצות להמשיך לדבר איתו ולנסות לגלות אותו, הוא מיוחד בעיניי.

התיישבתי על הספת עור השחורה בסלון, משלבת את רגליי וחושבת על יניר, פאק מה הוא עשה לי?הוא השתלט על כל המחשבות שלי ולא נותן לי לחשוב על שום דבר אחר חוץ מאשר עליו.
"מה את כזאת מאושרת?", קולו של אלרואי קטע את רצף המחשבות על יניר וגרם לחיוכי להימחק מפניי.
הבטתי עליו ופתאום הרגשתי את כל אהבתי אליו חוזרת, גורמת ליניר להימחק ממוחי ולחזור לכאוב בגלל אלרואי.
לרגע נתתי לזה לקרות ואז נזכרתי, אתמול פתחתי עם עצמי דף חדש, אין יותר אלרואי, אני אמרתי שאתן לעצמי להיות מאושרת וזה מה שאעשה.
"אני חושבת שאני מאוהבת", אמרתי לאלרואי בחיוך שאני בטוחה שיגרום לו להאמין לזה.
"מי זה?", הוא שאל בטון קצת רציני וחדר אלי עם מבטו.
"לא מישהו שאתה מכיר", עניתי, ניסיתי קצת לעצבן אותו למרות שזה לא מזיז לו כל כך.
"שם", הוא שאל ועדיין נשאר רציני.
"מה איכפת לך?", שאלתי וקמתי מהספה, מתכוננת לעלות לחדרי ולא לתת לו להפריע לי בהתרגשות שחשתי בגלל יניר.
"תעני", הוא פקד עליי, אבל לא התייחסתי, פשוט עליתי לחדרי והשארתי אותו חסר תשובות שאפילו לא מגיע לו לדעת, לא מגיע לו כל הייחס הזה ממני.
נשכבתי על המיטה, עדיין מחוייכת וחושבת על המבט המשגע של יניר.
הוא ללא ספק הצליח לתפוס את תשומת ליבי, מה שלא קרה כבר הרבה זמן.
אלרואי נכנס לחדרי כאילו מתחוללת בחוץ מלחמה, הוא התיישב על המיטה והביט בעיניי עם עיניו השחורות שכרגע שידרו עד כמה שהוא טעון וכועס, לא מקבל את זה שהתעלמתי ממנו, מהשאלה שלו.
"אם אני שואל אותך משהו, אז תעני", הוא אמר וכל הכעס והסערה שהתחוללה בתוכו נשמע בקולו.
"אלרואי, אני לא חייבת לך דין וחשבון", עניתי בכעס וגילגלתי את עיניי.
"תעני לי,מי זה?",הוא שאל אבל החלטתי להתעלם.
הוא לא קיבל את ההתעלמות ועלה מעליי…גופו נצמד לגופי, בדיוק כמו שדמיינתי כבר שנים, פניו היו קרובות אל פניי ונשימותיו המורגשות והחמימות עטפו את פניי ונתנו לי הרגשה נעימה וממרמורת ממכרת.
הוא שם את ידיו ליד ראשי, כל יד בצד אחד.
עיניו השחורות הביטו בי במבט קודר וחד כל כך שלא הצלחתי להסיט את המבט ממנו, הוא שוב הצליח להפנט אותי, לגרום לי לקפוא ולהיכנע לו שוב בלי שום רצון לכך.
הפלאפון שלי צילצל וישר התנתקתי מעיניו, בדקתי מי זה וזה היה מספר לא מוכר.
עניתי, אלרואי עדיין נשאר באותו המצב ובאותה התנוחה ואני הצלחתי להתעלמם מזה.
"הלו", עניתי בהתרגשות, מתפללת בכל כוחי שזה יהיה יניר.
"אז…אוצר בן חמו, תהיי מוכנה בשמונה, אני אבוא לאסוף אותך", יניר אמר וחיוך עלה על פניי, חיוך מרוצה.
"אני לא יודעת איך עשית את זה אבל…אני אהיה מוכנ בשמונה", השבתי, עדיין מחייכת, מאושרת שהוא מצא אותי ושאנחנו נלך היום למסעדה ביחד.
שמחה שאני אצא סוף סוף מהתסביך שקוראים לו אלרואי.