התאהבתי ברוצח פרק 20

קודם כל אני רוצה להגיד לכן תודה. תודה על התגובות והפירגון ועל כל העזרה והחיזוק.
אתן ממש שימחתן אותייי בתגובות שלכן.
אתן מדהימות!!!
אוהבת ומעריכה הכי בעולםםםם3>
ולגבי הפרק הזה הוא יהיה קצת משעמם, אבל הפרק הבא יהיה הרבה אקשןן!!!!!!!!
ותגלו תגלית לא צפויה!!!
אז קריאה מהנה ואשמח לביקורת ואשמח לדעת מה דעתכן על הפרק, למרות שהוא לא הכי מעניין.

שישי של ינואר, כמה שאני אוהבת חורף ובמיוחד שישי חורפי.
אני ואלירן התכרבלנו על ספת העור השחורה שלו ושמיכת צמר עבה כיסתה את גופנו מבלי לפספס אף איבר.
"אין, אדם סנדלר זה אח", אלירן אמר בהתלהבות וצחקקתי.
אני והוא התקדמנו ביחסים שלנו. אני בקושי נמצאת בבית וכשאני נמצאת זה רק בשביל לבקר את אבא שלי. היחסים שלי ושל אבי עלו שלב, אני יכולה להגיד שכבר שנים לא הרגשתי כל כך מאושרת, כל כך מסופקת מכל מה שיש לי.
אני שמחה בשלב הזה של החיים.
"יאאלה, עוד מעט קידוש", הזכרתי לו והוא הנהן בראשו ועיניו עדיין היו נעוצות על מסך הטלוויזיה.
קמתי מהספה, התקדמתי בצעדים מהירים למטבח, הקור חדר לעצמות והתקשתי להזיז את עצמי.
הכנתי את כל הסלטים והנחתי על השולחן ולאחר מכן הנחתי את הסכו"ם והכוסות.
הרגשתי את ידיו של אלירן כרוכות סביב גופי הדקיק וחום ידיו חיממו את איבריי הקפואים.
"אני נשבע לך שזה כל מה שביקשתי, החלום שלי התגשם", הוא אמר ובעצם התכוון אליי. נשמתי נעתקה למשמע דבריו ועצמתי את עיניי ונתתי לרגשות לצוף בגופי ולהתעצם.
"גם אני אלירן, אני מאושרת איתך", אמרתי בכנות והוא הידק את חיבוקו.
***

וואו, מלכה שלי זה היה כל כך טעים", הוא אמר וטפח על בטנו השרירית.
"תודה לירי, מזמן לא נהניתי ככה משישי בערב", אמרתי ורצתי לעברו, התיישבתי על רגליו וידי נכרכה סביב כתפו החזקה.
"את יודעת…", הוא עצר את עצמו. "אני…את יודעת מה עזבי", הוא אמר וניער את ראשו.
"נו תגיד, אין מצב שאתה משאיר אותי ככה עכשיו", אמרתי והוא הניד את ראשו לשלילה.
"נו אלירן, אני שונאת שעושים לי את זה"; התעצבנתי וקמתי מרגליו.
ידיו משכו אותי בחזרה והוא תפס את פניי באגרסיביות אך עם זאת גם בעדינות.
"אני מבטיח לך שיגיע הרגע אני אספר לך", הוא אמר ומבטו נראה רציני למדיי, זה אפילו הדאיג אותי.
"טוב", עניתי בשקט והוא חייך חצי חייך.
"אני אוהב אותך", הוא לחש לאחר שתיקה של כמה דקות והביט בי במבט רציני וכנה.
גופי רעד כשאנר את שלושת המילים העצומות האלה.
הוא גרם לי להפסיק לחשוב על אלרואי ואני חושבת שאני אוהבת אותו. כל כך שמחתי שהוא לא וויתר עליי.
חייכתי חיוך רחב וחיבקתי אותו בחוזקה.
***
הבוקר הגיע מהר מידי ובחוץ עדיין גשום. אני כל כך אוהבת לשמוע את ההתנגשות של טיפות הגשם על החלון.
הסתובבתי לצד של אלירן, הוא לא היה שם.
קמתי מהמיטה מבולבלת והלכתי לבדוק בסלון.
"אלי..אלרואי?", שאלתי מבולבלת. הוא ישן בסלון על הספה הגדולה.
מה הוא עושה פה?", מלמלתי לעצמי ועיניו נפקחו באיטיות.
"בוקר טוב", אמרתי והתקדמתי לעברו, נעמדתי קרוב אליו.
"בוקר", הוא ענה בקשיחות והסיר מגופו את שמיכת הצמר העבה והתרומם לישיבה.
הוא העביר את שתי ידיו על פניו ולאחר מכן פיהק פיהוק קטן.
"איפה אלירן?", שאלתי אותו ומבטו הופנה לעברי.
"תקשיבי…אני צריך שתשבי בסדר?", הוא אמר והתחלתי להיכנס ללחץ.
"קרה לו משהו?", שאלתי בדאגה והתיישבתי על ידו.
"אני חייב שתישארי רגועה בסדר?מה שאני הולך לספר לך, זה לא משהו טוב", הוא אמר ועכשיו אני בטוחה שמשהו קרה.
"מה קרה?!"