התאהבתי ברוצח פרק 1

\"בוקר אור אוצר שלי\", אבי אמר בקול צרוד שנבע מהשינה.
\"בוקר טוב אבא\", השבתי בעייפות בעוד אני מוזגת מים חמים אל תוך כוס גדולה עם נס קפה וכפית סוכר.
\"לאן את הולכת?\", הוא שאל והביט בי במבט מסוקרן.
\"לחפש עבודה\", עניתי והרמתי את הכוס קפה שהרגע ערבבתי ולגמתי ממנה.
\"למה עבודה?את יודעת שאת יכולה לבקש ממני מה שאת רוצה ואני אביא לך\", הוא אמר וגילגלתי את עייני, הוא חייב להבין שאני לא הילדה המפונקת שהייתי פעם, לפני הצבא, אני היום משוחררת כבר חצי שנה, בת 21 בעוד חודשיים והשתנתי מאוד, אני רוצה להיות עצמאית ולהסתדר בכוחות עצמי.
\"אבא, כבר דיברנו על זה אני חושבת\", אמרתי והבטתי בעיניו הירוקות שהביטו בי במבט קצת כעוס, הוא מתקשה לקבל את זה שאני כבר לא הילדה הקטנה שהוא רגיל אליה, לקנות לה הכל ולדאוג שלא יחסר לה כלום.
\"למה את כזאת עקשנית?\", הוא שאל ואחז בידי, מנסה לשכנע אותי במבט שפעם היה קל לי להיכנע לו.
\"למדתי מהטוב ביותר אני חושבת\", אמרתי והוא התחיל לגחך.
\"איי, ילדה שלי, אם זה מה שיעשה לך טוב אז…מי אני שאעצור אותך\", הוא אמר והנחתי את הכוס על השיש וחיבקתי אותו חיבוק חזק, בדיוק כמו שהוא אוהב.
\"תודה אבא\", אמרתי והוא הנהן בראשו.
\"טוב, אני במשרד, כשאלרואי יתעורר, תגידי לו שיבוא אלי למשרד\", הוא אמר והחל להתקדם לעבר המשרד שלו.
\"טוב אבא\", אמרתי והלכתי לסלון, לראות איזה סרט עד שאגם, חברתי הטובה תבוא.

\"בוקר טוב\", קול מחוספס ונמוך אמר לי, זה היה אלרואי, הוא ירד במורד המדרגות, לבוש בג\'ינס שחור ואת החולצה הוא אחז בידו, גופו העליון היה חשוף וגם שתי הצלקות, אחת בבטנו התחתונה ואחת בחזו. לפני שנה, הוא יצא למשימה, משימה מאוד קשה, אני עד היום לא יודעת מה קרה באותו היום אבל הוא חזר הביתה, נוטף דם מהבטן התחתונה ומהחזה, וכמעט איבד את חייו, אני לא אשכח כמה בכיתי והתפללתי שלא ימות, אני לא הייתי מסוגלת לשאת אובדן כזה.
\"בוקר טוב\", השבתי, מנסה להתרכז בטלוויזיה ולא בגופו האלוהי שגורם לגופי לרטוט כל פעם מחדש כשהוא חשוף לנגד עייני.
\"אבא שלי אמר שתיכנס למשרד שלו, הוא צריך לדבר איתך\", אמרתי והעפתי מבט לעברו, הוא הדליק את הקומקום והוציא כוס מהארון והניח על השיש, שרירי גבו התמתחו בצורה סקסית ומגרה מכל תזוזה שעשה, הדחף לנשק אותו ולהרגיש את המגע שלו שוב חזר אליי ורגליי קיבלו חיים משלהן והתקדמו לכיוונו.
הנחתי את הכוס קפה הריק שלי בתוך הכיור והתחלתי לשטוף אותה.
הוא חיכה שהקומקום ירתח והעיף מבטים קצרים לעברי, כמו תמיד, זה הדבר היחידי שאני זוכה ממנו, רק מבטים קצרים ואולי כמה מילים וגם הן קשורות לאבא שלי.

אני זוכרת שלפני שלוש שנים שמעתי אותו בוכה, זה היה באחת בלילה, הוא ישב על מיטתו ובכה כמו ילד קטן.
\"אלרואי?\",קראתי בשמו והתיישבתי על ידו, הוא הפסיק לבכות וניגב את הדמעות שלו.
\"למה אתה בוכה?\", שאלתי אבל הוא שתק, הוא הביט על הריצפה, המבט שלו היה מפוחד וגופו רעד.
אחזתי בידו אבל הוא העיף אותה והביט בי במבט מאיים.
\"אל תגעי בי\", הוא אמר וטעיתי לעצמי למה הוא מתנהג אלי ככה, הרי אנחנו היינו בסדר עד עכשיו, מה השתנה פתאום.
עיניי ראו כתמי דם על חולצתו, זה הבהיל אותי, חשבתי לעצמי מה עבר עליו היום, אם זאת הסיבה שהוא בוכה.
\"תעופי מפה\", הוא אמר, הוא קלט שהבחנתי בכתמי הדם וסילק אותי מהחדר.
הבטתי בו כמה שניות ויצאתי מהחדר, מאותו היום אני והוא בקושי מחליפים מילה אחד עם השנייה, הוא נהפך להיות בן אדם אדיש וקר כקרח, באותו היום, הוא הפך לרוצח.