התאהבתי בערס ? – לוטן ואלמוג, פרק 22

פרק 22 –

הגענו לנועה אחרי רבע שעה הליכה, כבר אמרתי שהיא גרה קרוב אלי נכון ?
בכניסה היו כמה בנות שהכרתי, אמרתי להן שלום ונכנסנו
גל החזיק לי את היד כאילו הוא מפחד שאני יברח לו לאיפשהו, לא יודעת מה יש לו
אחרי כמה דקות של סיבוב במקום קלטתי את נועה מרחוק
– ״מכוערת״ שמעתי מאחוריי
לא יודעת למה, אבל ניראלי שדיברו אלי
אוטומטית הסתובבתי , יש רק מישהו אחד שקורא לי ככה ואפשר להגיד שזיהיתי קצת את הקול אבל עדין לא הייתי בטוחה
״איך ידעתי שזה אתה״ אמרתי
– ״כבר מזהה אותי יפה יפה״ הוא אמר
הסתובבתי חזרה כדי ללכת לכיוון של נועה, אין לי כוח לשטויות שלו .. ועוד ליד גל ? בכלל לא
– ״לאן את בורחת ישרוטה, מה עם היכרות זריזה עם החבר כאן״ הוא אמר
מבטיחה שלא האמנתי שהוא אמר את זה, מה הוא רוצה בכלל ? כל הזמן נדבק אלי זה כבר מתחיל לעצבן
הסתובבתי אליו חזרה
״גל חבר – אלמוג מציק, אלמוג מציק – גל חבר״ אמרתי והצבעתי על כל אחד כשאמרתי את השם שלו
״עוד משהו קוף ?״ שאלתי ודיברתי לאלמוג
– ״כן״ הוא אמר אבל לא אמר מזה העוד משהו הזה
״נו מה״ שאלתי
– ״איפה אח שלך ?״ הוא שאל
״מי ? אוראל ?״ שאלתי לא מבינה
מאיפה הוא מכיר את אוראל לעזאזל ?
– ״כן״ הוא ענה
״מאיפה אתם מכירים ?״ שאלתי
– ״איתי בכיתה יחופרת״ הוא אמר
״מה אתה כיתה י"א ?״ לא יודעת למה הייתי בטוחה שהוא בשכבה שלי
– ״כן״ הוא אמר
היה לו פרצוף מוזר כזה, לא יודעת להסביר
– ״איפה הוא קיצור ?״ הוא שאל
״מאיפה אני יודעת אולי בבית אולי פה״ אמרתי והלכתי
השיחה הזאת נהייתה מוזרה מדיי, גל בא אחריי
הרגשתי כאילו הוא לא סומך עלי שהוא כל הערב איתי, נדבק אלי
״גל הכל טוב ?״ שאלתי אותו
– ״כן למה לא ?״ הוא שאל חזרה
״לא יודעת, קצת מוזר שאין לי ספייס כמו תמיד״ אמרתי
– ״את רוצה ספייס קבלי תספייס שלך״ הוא אמר עצבני כזה
״ה ישמור מה יש לך ?״ אמרתי ובאמת שהתאפקתי לא להתפרץ עליו
– ״מה את רוצה לוטן ? רצית ספייס נכון אז אני נותן לך ספייס״ הוא אמר עוד יותר עצבני והלך
יואוו משגע אותי!! מה יש לכולם היום ??
פתאום הרגשתי רטט של האייפון, הוצאתי אותו מהתיק וראיתי הודעה מ- אוראלי אחי ❥
– "איפה את דחוף" הוא כתב
"מסיבה אצל נועה, מה קרה ?" כתבתי
– "אני בא לקחת אותך צאי מהר" הוא כתב תוך שניות
הצורה של הלחץ שהוא כתב בה הלחיצה אותי
״שומעת ?״ ראיתי את אלמוג מתקרב אליי עוד פעם
״זה לא הזמן אלמוג״ אמרתי ויצאתי מהר החוצה, כמו שאוראל ביקש
הוא כבר היה בחוץ, נכנסתי לאוטו והוא נסע מהר, הרגשתי שאני עוד שניה עפה מהמהירות
הוא לא נורמלי
״מה קרה תסביר כבר !!״ נכנסתי בשניות ללחץ
הוא לא ענה, הסתכלתי עליו.. הוא הזיע כמו מטורף
״לאן נוסעים ?״ שאלתי, שלפחות על זה יענה..
– ״לבית חולים״ הוא אמר
התחלתי להיכנס ללחץ עוד יותר… נזכרתי שאבא אמר בצהריים שאוראל לקח את אמא לרופא, אולי זה קשור…
״זה קשור לאמא ?״ שאלתי
הוא הנהן לחיוב
הגענו תוך כמה דקות לבית חולים, יצאנו מהר ונכנסנו
אוראל ניגש לקבלה, ניגשתי אחריו
– ״שלום באיזה חדר מאשפזים את אגם אמסלם ?״ הוא שאל את המזכירה
– ״מי אתה ?״ היא שאלה
– ״הבן שלה וזאת אחותי״ הוא הסתובב והצביע עליי
היא הסתכלה במחשב והגבות של התכווצו כזה, לא יודעת להסביר
– ״בניין ב׳ מחלקת כירורגיה חדר 226״ היא אמרה … משהו פה כבר לא נשמע לי טוב
– ״תודה״ אוראל אמר לה, לקח לי את היד ומשך אותי מאחוריו בשיא המהירות
אחרי 10 דקות של חיפושים במחלקות והכל הגענו לחדר שלה, אבא שלי היה בחוץ כשהראש שלו בין הידיים והוא מתכופף לברכיים
– ״אבא הגענו״ אוראל אמר לו
״אבא מה קרה ?״ שאלתי
– ״לקחת את לינוי למאור כן ?״ אבא שאל את אוראל (מאור – אח של אמא שלה, מהסיפור הראשון)
– ״כן הכל בסדר והכל יהיה בסדר תרגע״ הוא ענה לו
עוד יותר שיגע אותי שגם כשכולנו בלחץ הם עדיין לא עונים לי !!
״תסבירו לי כבר מה קורה כאן אני לא מבינה !!״ אמרתי עצבנית
– ״שבו רגע ילדים״ אבא אמר קצת יותר ברוגע
– ״לאמא יש סרטן במצב מתקדם״ הוא אמר.