התאהבתי בערס.. עונה 2 הקדמה (סוג של)

"לא עכשיו.הם ישנים" אמרתי מנסה לא לצחוק בזמן שאושרי ממשיך לנשק לי את הצוואר
"נו…הם ישנים!" הוא אמר והוריד לי את החולצה.
"את קולט שמחר הם בני שנה?" שאלתי אותו בזמן שהוא הוריד את השורט שלי.
"את האמא הכי כוסית שאני מכיר" הוא אמר וטרף אותי בנשיקה סוערת שרק התחילה את הלילה,מתעלם ממה שאמרתי לו.

"את לא באה?" שאלתי את אמא שלי. עוד פעם עם הסצנות המאוסות האלו. אז מה? התינוקות נולדו מחוץ למסגרת הנישאוים.למה היא לא יכולה לשמוח בשבילי.
"כן,יש לי סידורים"
"אז אני מבינה שהסידורים יותר חשובים מהבת שלך ומהנכדים שלך." אמרתי לה.והדמעות חנקו אותי. היא לא אוהבת אותי?
"הם לא אמורים להיות הנכדים שלי! את עוד ילדה,בת 21,את אמורה לחיות את החיים ולא להיכנס להריון" היא אמרה.כאן.
כאן נשברתי. ניתקתי את הטלפון והתכסתי מתחת לשמיכה. רציתי להאטם.

התעוררתי. זה הסיוט הכי גרוע שהיה לי בחיים.
התחלתי לבכות.ולבכות ולא הפסקתי.
איך המוח המעוות שלי יכול לחלום את זה?
שאמא תעשה לי דבר כזה?
היא אפילו לא בחיים.
ירדתי לשתות מים. עליתי בחזרה למעלה אושרי ישן.אני לא מאמינה,מחר הוא הולך לעזה עם כל הפלוגה שלו. אני כל כך מפחדת.

"אז אני מבינה שהסיוטים האלו חוזרים על עצמם?" הפסיכולוג שאל אותי.
"כן.מאז שהם נולדו,מאז שנודע לי שאושרי הולך לתותחנים." אמרתי ושתקתי.