התאהבתי בערס ? – עונה שניה, פרק 20

פרק 20
-מנקודת המבט של אלירן-
״סמאק עם החוק מרפי המזדיין הזה״ התנתקתי מאגם והוצאתי את האייפון מהכיס, סמאק כל פעם משהו חייב להפריע
״מה כוסרבאקקק״ עניתי, אין לי מושג מי זה בכלל
״אלירן, לינוי בבית חולים״ ניראלי זה בעלה של לינוי – עידן
״מה זה ?!״ צעקתי, מה זה בית חולים אנלא מבין..
״הייתה תאונה, משאית פגעה בה כשהיא הייתה באוטו ו..והיא במצב קשה מאוד״ פאק פאק פאק
״נס הייתה איתה במכונית ?״ שאלתי. בשניות נכנסתי ללחץ, כולי התחלתי להזיע כמו מטורף
״לא״ לפחות נס לא הייתה מעורבת
״איזה בית חולים ?״ כשאמרתי בית חולים אגם ישר הסתכלה עלי
״אסף הרופא״ ישר ניתקתי לו והתחלתי ללכת
״אלירן״ אגם צעקה לי
באמא שכחתי ממנה
״מה ?״ הסתובבתי אליה
״מה קרה ?״ היא שאלה
״לינוי בבית חולים״ אמרתי
״מה קרה לה ?״ היא נלחצה, סיפרתי לה עליה, היא יודעת מי זאת..
״פגעה בה משאית״ אמרתי והסתכלתי על השעון באייפון – 01:23
״אתה הולך אליה ?״ היא שאלה
״כן״ אמרתי
״אני באה איתך״ היא אמרה
״עזבי אותך משטויות לכי תהני בפנים״ אמרתי והזמנתי מונית לבית שלה
״אני באה איתך״ טוב זאת אגם, היא לא תוותר בקלות
אין לי כוח עכשיו לריב איתה על זה, אז שתקתי. המונית הגיעה, אני ואגם נכנסנו
״לאסף הרופא״ אמרתי לנהג והוא נסע
אם יקרה לה משהו אני מת. בלי אחותי אני לא חי

-מנקודת המבט של אגם-
״אני באה איתך״ אמרתי לו. אני רוצה להיות איתו שם… זה דבר לא קל להיות בו לבד
״עזבי אותך משטויות לכי תהני בפנים״ הוא אמר והזמין מונית
״אני באה איתך״ חזרתי על עצמי והוא שתק
המונית הגיעה, נכנסנו למונית ואלירן אמר לנהג את הכתובת של הבית חולים
הגענו, אלירן שילם ויצאנו מהמונית לכיוון הבית חולים
״חכה פה״ אמרתי לאלירן, כשהוא עצבני הוא יכול לצאת על כך אחד וזה מה שחסר לי – שהוא יצא על המזכירה בבית חולים
״אגם אין לי כוח לשטויות״ הוא אמר והתקדם לעמדה שלה
״חכה פה״ חזרתי על עצמי, הוא נעצר במקום והסתכל למעלה
הלכתי לעמדה של המזכירה
״שלום, איפה לינוי אמסלם נמצאת ?״ שאלתי אותה בעדינות וחייכתי
״מי את בשבילה ?״ היא שאלה
״גיסתה, וזה פה מאחורי אח שלה״ אמרתי והצבעתי על אלירן שהיה מאחורי וחיכה
״קומה 5, חדר 564 – טיפול נמרץ״ היא אמרה
״תודה רבה״ חייכתי
״בוא״ אמרתי לאלירן, הוא נתן לי יד ונכנסנו למעלית
״קומה 5״ אמרתי, הוא לחץ על הכפתור של הקומה
ראיתי עליו איזה לחוץ הוא, בחיים שלי לא ראיתי אותו ככה
״דיי חיים שלי יהיה בסדר״ שמתי לו יד על הלחי והסתובבתי מולו, הוא הסתכל עליי ולא אמר כלום.. בטח מתוך זה שהוא עדיין היה בהלם.
המעלית נפתחה ויצאנו ממנה
״סליחה איפה זה חדר – 564 ?״ שאלתי את אחת האחיות שהיו שם
״את ממשיכה ישר ובפניה פונה שמאלה, וזה חדר 3 מימין״ היא אמרה
ואי סיבכה אותי… הלכנו כמה דקות עד שמצאנו את החדר. היה שם רק איש אחד וילדה קטנה שישנה על אחד הכיסאות עם בובה ביחד.
״איפה היא ?!״ אלירן שאל את האיש
״בניתוח״ האיש אמר
התיישבנו בכיסאות, הוא עדיין החזיק לי את היד.. עוד שניה עשה לי לחץ דם עם החוזק שהוא החזיק אותה
השתחררתי לו מהיד, כאב לי
״סליחה״ הוא אמר ושם לב שהכאיב לי
״זה בסדר״ אמרתי בשקט ונגעתי ביד.. היא הפכה להיות כחולה עוד שניה
ראיתי שעוד שניה הוא בוכה, באמת שעוד שניה זה היה ניראה שהוא בוכה…
״איפה ההורים שלך ?״ שאלתי אותו… זה באמת מוזר כי אף פעם לא ראיתי אותם
״לא פה״ הוא אמר וראיתי את האגרוף שנוצר לו ביד
״לא אכפת להם מהבת שלהם ?״ שאלתי
״אף פעם לא היה אכפת להם״ הוא אמר.