התאהבתי בערס ? – עונה שניה, פרק 27

פרק 27
לא התייחסתי בכלל למה שהוא שאל והעפתי לו את הסטירה של החיים שלו.
הוא החזיק את הלחי שלו, היא התחילה להיות אדומה עם סימן של היד שלי…
״מה….״ הוא התחיל לומר והעפתי לו את הסטירה השניה של החיים שלו. לא רוצה לשמוע אותו מדבר !! פשוט לא בא לי !!
״לא רוצה לשמוע שוב את התירוצים שלך, אצלי גמרת״ אמרתי ובאתי ללכת אבל הוא תפס לי את היד
״מה גמרתי כוסעמק ערס ? אגם את יכולה להסביר לי על מה את מדברת ?!״
האחיזה שלו התחילה לכאוב לי יותר מדיי. שיתחיל להיזכר לבד, אני לא חייבת לו דין וחשבון.
״אל תיגע בי יותר, אל תפנה אליי יותר, תחשוב שאני אוויר. אפילו אל תחשוב עליי !!״ צעקתי והעפתי את היד שלו ממני
״אני לא רוצה לראות אותך יותר בחיים שלי !״ אמרתי בשקט ויצאתי מהמקלחת, מהבית.
לא אכפת לי יותר מכלום, אני לא מאמינה לבולשיט שלו יותר.
לא בא לי מונית… אז התחלתי ללכת ברגל, התחיל להחשיך ואיבדתי את הדרך לבית שלי לגמרי…
הלכתי והלכתי והלכתי… אפילו לא ידעתי לאן אני הולכת, פשוט להתרחק כמה שיותר מהר.
לא רוצה עכשיו שום כלום מאף אחד.
התחלתי לבכות…. באמת אני לא יודעת למה אני בוכה בגלל הדפוק הזה… טוב נו אני לא בוכה רק בגללו. אני בוכה גם כי מפחיד לי פה, אין לי מושג איפה אני.. ככל שאני מתקדמת יוצר האיזור ניראה הרבה יותר מפחיד…
״מה את עושה פה ?״ שמעתי מישהו מאחוריי, לא הסתובבתי.
לא היה לי כוח וגם לא רציתי שמישהו מוכר יראה אותי בוכה.
שמעתי את הריצה שלו לעברי ואז הוא נעצר מולי.
מחייך את החיוך הזה שלו בלי שיניים, החיוך שכל פעם מצחיק אותי מחדש.. אבל במקום לצחוק רק בכיתי יותר. נזכרתי בכל מה שעשיתי לו ורק בכיתי יותר.
מגעילה, אני פשוט ילדה מגעילה.
״די יפה שלי תרימי את הראש״ הוא אמר
אבל הראש שלי ? היה תקוע על הרצפה ולא זז, לא רציתי שהוא יראה אותי במצב כזה
עמדנו ככה, דקה שלמה, בלי לזוז. יכלו לשמוע את הדממה ואת הנשימות של שנינו.
הוא הרים עם האצבע שלו והסתכל עליי. התגובה הראשונה שלו הינה לחבק אותי. בלי מילים מיותרות, פשוט חיבוק חם ואוהב.
״די חיים שלי אל תבכי״ הוא אמר, ניסיתי לעזור את הבכי.. הבעיה שזה לא ממש הלך לי.
״אתה… לא… מבין… כמה.. כמה אני שמחה שאתה פה״ גמגמתי, הפעם הצלחתי לבכות. השתחררנו מהחיבוק ורק הסתכלנו אחד על השני.
מגעילה. מגעילה שאת בוגדת בבחור שאכפת לו מצך יותר מכולם !
מגעילה שאת בוגדת ככה בדור.