התאהבתי בערס ? – עונה שניה, פרק 21

פרק 21
״לא אכפת להם מהבת שלהם ?״ שאלתי
״אף פעם לא היה אכפת להם״ הוא אמר.
שתקתי.
עכשיו אני מבינה למה הוא אף פעם לא מדבר עליהם.
הסתכלתי עליו… הוא הסתכל על הרצפה..
״למה ?״ שאלתי.
מטומטמת…. הבנאדם עבר היום כל-כך הרבה ואת עוד שואלת אותו למה ? את רואה שזה נושא קשה בשבילו חתיכת סתומה !!
״כשהייתי בן חודש ההורים שלי נעלמו. לא יודע לאן וגם לא מעניין אותי…״ הוא אמר אחרי כמה שניות של שקט ״הם אשכרה השאירו אותי ואת לינוי, אחותי שהייתה בת 14 אז… לבד, בלי אף אחד״ הוא המשיך לדבר
״מה ?״ לא הבנתי. בחיים שלי לא חשבתי שזה הסיפור חיים שלו..
״ואז לינוי לקחה אותי לדודה שלי… נשארה איתי שם, וטיפלה בי עד שגדלתי… היא הייתה אחות טובה מדי״ הוא אמר, דיי נו כואב לי עליו דיי
״ובגלל זה אני מת על לינוי, היא דאגה לי בהכל בחיים המסריחים האלה…״
דמעות עלו לי בעיניים. אני לא צוחקת… בכיתי.
לא תיארתי לעצמי שמאחורי אלירן – אלירן שאני מכירה אותו, אלירן שכל שני וחמישי אנחנו רבים, אלירן שמת על אלכוהול ומוזיקה מזרחית… אלירן שמכור לסיגריות… אלירן חבר שלי, אלירן שאוהב אותי.
אלירן שלי.
שהוא עבר כזה דבר. שהוא לא יודע מה זה הורים, שהוא שונא את ההורים שלו.
הוא הרים אליי את הראש וראה אותי בוכה
״חיים שלי מה את בוכה״ ישר הוא חייך כדי להראות לי שהכל בסדר…
״כואב לי עלייך״ אמרתי וכל המסקרה שהייתה לי כבר נמרחה, ניסיתי לנקות אותה טיפה עם הידיים- מה שלא כל כך הצליח לי..
״נשמה שלי אל תבכי בגלל זבל כמוני״ הוא ניסה להצחיק אותי מה שכן הלך לו
״אתה לא זבל דיי״ אמרתי והמשכתי לבכות, הוא חיבק אותי
הרטבתי לו את כל החולצה עם דמעות
התנתקתי ממנו
״הסיפור שלי קטן לעומת מה שקרה לך…״ מלמלתי לעצמי אבל כניראה הוא שמע
״מה קרה לך ?״ הוא שאל
״סתם עזוב״ אמרתי וקמתי מהמקום
״לאן את הולכת ?״ הוא שאל כשנעמדתי
״להביא לשתות״ אמרתי ״אל תדאג אני יחזור מהר״ חייכתי והוא גם חייך
אני חייבת להוציא אותו קצת מהלחץ הזה שהוא נמצא בו
הלכתי לכיוון המעלית, ראיתי למטה איזה חנות כזאת של אוכל ושתיה פתוחה… בכל זאת השעה עכשיו איזה 2 וחצי בבוקר…
״שלום אפשר 2 קולה ?״ אמרתי למוכר
״מה יפה כמוך עושה בבית חולים ?״ הוא שאל. אוי איזה משפט התחלה גרוע.
״וואלה ? זה הכי טוב שלך ?״ שאלתי והוא צחק
״לא באמת, מה את עושה ב3 בבוקר בבית חולים, עם שמלה לבנה ועקבים ?״
הסתכלתי על עצמי לשניה, שכחתי שאני עם שמלה ועקבים בכלל…. מרוב הלחץ שהגענו לפה והסיפור העצוב של אלירן שכחתי מזה לגמרי…
״עזוב זה סיפור ארוך״ אמרתי, אני מותשת מהיום הזה כבר….
״יש לי זמן״ הוא חייך
״אבל לי אין״ חייכתי חיוך מאולץ ״כמה שני אלה ?״ שאלתי
״20 שקל״ הוא אמר ״למה את כזאת קשה ? תזרמי״ הוא אמר וחייך חיוך קטן
״תוסיף גם את זה״ שמתי חבילת מסטיקים על השולחן שלו ״ולא ניראלי שחבר שלי יתאהב את זה שאני יזרום״ אמרתי
״או חבר… יפה יפה, אני לא מופתע״ הוא אמר
חייכתי אליו, הוא חמוד סך הכל
״תודה״ אמרתי, הוא שם לי הכל בשקית ויצאתי מהחנות הזאת….
בדרך עברתי דרך השירותים, לראות ולסדר טיפה את המסקרה מהבכי שמקודם מחק לי את הכל
עליתי בחזרה לקומה 5, הגעתי לחדר.. אלירן עדיין ישב שם וחיכה
״אולי תלך לישון קצת ?״ שאלתי ונתתי לו את הקולה, הוא לא יכול להישאר ער כל הלילה
״לא יכול״ הוא אמר
״את עייפה ?״ הוא שאל
הנהנתי.. באמת הייתי גמורה מעייפות.
״בואי״ הוא משך אותי לשבת לידו, הניח יד אחת על הכתף שלי ומשך אותי להישען לו על החזה…
״לכי לישון״ הוא אמר
״מה איתך ?״ שאלתי
״אני ישרוד אל תדאגי״ אוי זה כל כך אלירן…..
לפני שני רשמתי חשבתי על זה שלא הודעתי לאף אחד שאני פה בכלל… הלכתי מהמסיבה בלי שאף יודע,
הסוללה באייפון שלי נגמרה, אין לי איך להודיע לאף אחד שאני פה….
טוב לא נורא, לפחות אני לא לבד.