התאהבתי בערס ? – לוטן ואלמוג, פרק 63

פרק 63 –

– ״קחי״ נועה הושיטה לי מעטפה.
״מה זה ?״ שאלתי ופתחתי בו זמנית.
– ״אישתו של אח שלי ילדה עוד פעם״ היא חייכה.
״מזל טוב!״ חיבקתי אותה.
– ״אני דודה פעם שניה״ צחקה.
צחקתי גם.
ואחרי כמה שניות נאנחתי.
– ״נו תשאלי כבר״ נועה אמרה.
״לשאול מה ?״
– ״מה עם אלמוג״
״לא התכוונתי לשאול״ אמרתי ודחפתי אותה בקטנה בכתף.
היא חייכה.
– ״שקרנית גרועה את״ צחקה.

–

– ״אמא מתי הולכים ?״ אריאל שאל אותי בזמן שסידרתי עליו את החולצה המכופתרת.
לא מצאתי שום סידור בשבילו אז הוא יבוא איתי לברית.
״אני רק שמה את השמלה ונלך״ חייכתי אליו.
״אתה יכול לשים נעליים בינתיים ?״
הושטתי לו אותם והוא הנהן.
הלכתי מהר לחדר שלי, שמתי שמלה בצבע כחול כהה צמודה לגוף ונעלי עקב בצבע שמנת.
סדרתי את השיער ויצאתי.
״מוכן ?״ שאלתי אותו.
הוא הנהן שוב. לקחתי את התיק שלי, נתתי לו יד ויצאנו מהבית.

–

– ״איזה חתיך אתה!״ נועה צעקה לאריאל כשהתקרבו לאולם.
הוא התלהב ורץ אליה עד שהגיע והיא הרימה אותו.
״תזהרי שלא תשברי את העקב״ צחקתי.
– ״מה שלומך חתיכי ?״ נועה שאלה את אריאל ודגדגה אותו.
הוא צחק את הצחוק המתוק שלו ונתן לה חיבוק.
״ניכנס ?״ שאלתי אירי כמה דקות של דיבור.
נועה הנהנה ונכנסנו לאולם, הלכתי אחריה כדי שתראה לי את התינוק.
הוא היה ממש דומה לאח שלה, וגם זה כל כך הזכיר לי את התקופה שאריאל נולד.
איך הוא היה עדין ומתוק, לא עכשיו הוא לא כזה… אבל זה מן תחושה אחרת.
נשארתי שם כמה דקות וראיתי שאריאל כבר מצא לו עם מי לשחק בין כל הילדים שהיו שם.
״שימי עליו עין דקה טוב ? אני שניה הולכת לשירותים״ אמרתי לנועה.
היא הנהנה והלכה להביא לה משהו לשתות.
הסתכלתי עוד כמה שניות על התינוק והסתובבתי ללכת, ואז פגעתי במשהו..
או במישהו. התיק נפל לי על הרצפה וקיבלתי מכה קטנה ביד, לא רציני. התכופפתי להרים את התיק וכשקמתי ראיתי אותו. נשאר לו אותו פרצוף שובב ויפה אבל הוא תפס גובה.
״היי״ אמרתי בפשטות, אם הוא עוד זוכר אותי…
– ״היי״ הוא ענה באותה נימה.
הייתה שתיקה ארוכה כזו שמעידה על מבוכה, לא היה לי מה לומר לו. הסיפור בנינו נגמר מזמן….
– ״מה את עושה פה ?״ שאל בסופו של דבר.
״חזרתי לפני שלוש שנים״
– ״וואלה״ שילב ידיים על החזה שלו.
״מה… עם אמא שלך ?״ שאלתי.
רציתי להגיד לו שאני מצטערת שיום אחד נעלמתי ונפרדתי ממנו, ושאני באמת שמחה שהוא מצא מישהי בשבילו… אבל בסוף זה מה שיצא…
– ״הכל טוב״ המשיך לחייך.
– ״השתנית״
״לטובה או לרעה ?״ חייכתי.
– ״רק טובה״ החזיר לי חיוך.
– ״ומה… יש חבר משהו ?״
ואו.
לא ידעתי שזה כזה מעניין אותו.
״לא שידוע לי״ חייכתי והוא צחק.
– ״תמיד ידעת לענות בהתחכמות אה ?״
– ״אמא״ שמעתי את אריאל צועק לי פתאום ורץ לכיווני.
אוי לא…
הרמתי אותו בין שתי הידיים וכשהחזרתי את המבט לאלמוג הוא היה בהלם.
״מה קרה אריאלי ?״ שאלתי.
– ״אני צמא״
״בסדר תחזור לשחק עם חברים ואני תכף אביא לך לשתות״
הוא הנהן וחזר לשחק איתם.
– ״דמיינתי או שהוא קרא לך אמא ?״ אלמוג שאל כשהוא ניראה לחוץ.
״לא דמיינת״ עניתי.
– ״באמת השתנית״ אמר והסתובב להסתכל עליו.
– ״איך זה…. קרה ?״
״טעות של רגע עם מישהו משם״ שקרתי.
– ״ואת מסתדרת ?״
״מנסה״
– ״בן כמה הוא ?״ שאל.
״תכף חמש״
הוא הסתכל עליו כאילו הוא לא מבין מה הוא עושה פה. המבט שלו היה לא מבין, הרגשתי שהוא חושב שזה ממש רע שבגיל כזה יש לי ילד… כשמסתכלים על זה איך שאני מציגה את זה, זה באמת נשמע גרוע. אבל אחרי שאת מרגישה את זה על עצמך, את מבינה שלא משנה באיזה גיל אני אביא ילד לעולם… הוא יהיה כל העולם שלך, את תאהבי אותו יוצר מכל דבר אחר ותדאגי לו.
״אז… שמחתי לפגוש אותך״ אמרתי והוא הסתובב חזרה אלי.
״בהצלחה״ חייכתי חיוך צבוע והתחלתי ללכת לאריאל.
אני לא רוצה להישאר פה, אני פשוט אגיד לנועה שיש לי משהו דחוף ואני חייבת ללכת, אני אחזור לבית ואשכח מכל מה שקרה כאן.

–

״לילה טוב יפה שלי״ נתתי לאריאל נשיקה על המצח וקמתי מהמיטה שלו.
– ״אמא״ הוא אמר.
– ״מי זה היה האיש הזה שדיברת איתו באולם ?״
איך אני מתחילה להסביר לו ? מאיפה האומץ בכלל להסביר לו ? לא ידעתי מה לענות… איך אני משקרת לבן שלי בנוגע לאבא שלו ? חשבתי שהשאלה הזו תגיע כשהוא יהיה יותר גדול אבל כניראה שהיא הקדימה….
״זה… חבר ותיק שלי״ אמרתי וכיסיתי אותו בשמיכה.
הוא הנהן ועצם עיניים.
יצאתי מהחדר שלו והלכתי לשבת בספה. פתחתי את הטלוויזיה וסתם לחצתי על איזה ערוץ. לא הייתי מרוכזת בכלל…
מה שקרה בעולם… איך הוא ידע שזה ממנו ? הרי אף אחד לא סיפר לו…
התחיל להיות מאוחר, סגרתי את הטלוויזיה והלכתי למטבח.
מזגתי כוס מים ואז היה צלצול מכיוון הדלת.
לקחתי את הכוס ביד והלכתי לפתוח.
הוא נכנס בשקט כאילו שזה הבית שלו, מה הוא עושה פה ?
עכשיו הוא גם יודע איפה אני גרה ?
– ״למה לא סיפרת לי ?״ הוא צעק.
״תשתוק אריאל ישן״ אמרתי בכעס.
הוא שתק ולא אמר כלום.
״איך אתה יודע איפה אני גרה ?״ שאלתי.
– ״שאלתי את נועה. והיא סיפרה לי את זה וגם עוד כמה דברים״ הוא ענה.
״כמו ?״
– ״כמו זה שעזבת את הארץ וגילית שאת בהריון ממני, שלחת לי מגילה ולא יכולת להזכיר את זה נכון ?״ הוא דיבר מהר.
– ״לא יכולת להזכיר שייש לי ילד״
״לא חשבתי שתאהב את הרעיון״ עניתי.
״העדפתי להרחיק אותך מהבלאגן״
– ״למה ?״
״תעשה לי טובה אלמוג, גם אם הייתי מספרת לך, מה זה היה משנה ? לא היית בא ובאמת עוזר לי. אני ביבשת אחת ואתה בשנייה.. לא היית קופץ על המציאה שוואלה יש לך ילד ממישהי שהיית איתה חודשיים בלחץ״ התעצבנתי.
– ״המישהי שהייתי איתה חודשיים בלחץ זו במישהי ששינתה את החיים שלי. בזכותה עמדתי מול אמא שלי ביום שהיא התחתנה, וכן, מודה, היא הייתה האהבה של החיים שלי״
עיצבן אותי שהוא השתמש במילה 'הייתה'… למרות שזה בכלל לא חשוב…
״מה אתה רוצה, מה ?״ שאלתי ועלתה לי דמעה ראשונה.
לא משנה באיזה מצב נהיה, או בכמה זמן שיעבור.. תמיד כשאני מולו – אני בוכה.
– ״אני רוצה להכיר את הבן שלי״ הוא ענה.