התאהבתי בערס ? – לוטן ואלמוג, פרק 59

פרק 59 –

״אני לא מאמינה שאתה עושה לי את זה״ צעקתי על אבא שלי וכבר התחילו לעלות לי דמעות בעיניים.
– ״תאמיני לי זה רק לטובתכם״ אבא אמר כשהוא רגוע, כאילו הוא לא הודיע לפני כמה דקות שאנחנו עוברים דירה.
עוברים עיר, מדינה, יבשת.
עוברים לאמריקה.
״איך זה לטובתי ? שתרחיק אותי מהחברים שלי ומהסביבה שלי ? תסביר לי איך ?״ צרחתי, בכיתי.
הרשתי לעצמי להתפרק, אני לא מאמינה שזה קורה.
– ״לוטן התחלתם להדרדר בלימודים והסביבה שאנחנו חיים בה היא כבר לא סביבה טובה כמו פעם״ הוא התחיל להגיד.
לא רציתי לשמוע, רציתי להעלם.
״אל תשקר לי״ אמרתי אחרי שנגבתי דמעה.
זה היה ברור לי שאנחנו לא אלה שגורמים למעבר הזה.
– ״אני לא משקר לך״ הוא אמר.
״אתה רוצה לעבור כי המקום הזה מזכיר לך את אמא. אתה לא מסוגל לסבול את העובדה שזהו היא הלכה והיא לא תחזור״ צעקתי, שוב.
ורק אחרי שתי שניות של שקט מוחלט משני הצדדים, הבנתי מה אמרתי. עם כל העצבים שלי, בחיים לא חשבתי שאני אדבר ככה לאבא שלי. בחיים לא חשבתי שאני אוציא משפט כזה מהפה שלי.
״אני לא התכוו….״ התחלתי להגיד.
– ״זה בסדר לוטן. לכי לחדר״ הוא אמר והתיישב על הספה, זה היה נראה לי שהוא שבור מבפנים.
מפגרת… איך העזתי ככה לדבר אליו.. ועוד לפגוע בדיוק בחולשה שלו… בחולשה של כולנו.
עליתי לחדר, בשקט. הבנתי שאני צריכה לסתום את הפה לשם שינוי, אחרת זה רק ילך ויחמיר. נכנסתי למיטה שלי, מתחת לשמיכה. שבוע עבר מאז החתונה של נס. איך רק לפני שבוע כולנו היינו מאושרים וחגגנו איתה.. וככה פתאום, מודיעים לי שעוד שבועיים אני עוזבת, ואני לא אראה יותר לא אותה, את אלמוג או את נועה… או כל מישהו אחר שאי פעם הייתי קרובה אליו.

–

ירדתי במדרגות לכיוון דלת הכניסה. אבא ישב בסלון ולפניו היה בקבוק וודקה.
״אבא ?״ שאלתי.
הוא לא ענה לי.
אני רק מקווה שהוא כבר לא כועס עליי… עברו כמה שעות מאז הריב שלנו.
הסתגרתי בחדר ולא יצאתי, רק בכיתי ובכיתי. איך אני הולכת להשאיר כאן את האהבה של החיים שלי ? את החברה הכי טובה שלי ? ואת כל המשפחה ?
״אבא הכל בסדר ?״ שאלתי שוב והתקרבתי אליו.
ורק כשהייתי מספיק קרובה יכולתי לראות שהבקבוק גמור והוא ישן.
זזתי ממנו, היה לו ריח חזק של אלכוהול.. לא מבינה איך הוא מדרדר את עצמו.
ועדיין לא מאמינה שהרשתי לעצמי להוציא משפט כל כך מטומטם וחסר משמעות שפגע בו כל כך. אם הייתי עם אוראל ולינוי באותו זמן הם היו מקבלים את השוק של החיים, איך פאקינג דיברתי אליו ככה ?
אבל כניראה שזה לא משנה כרגע…
עזבתי אותו איך שהוא, רק זרקתי את הבקבוק לפח וסידרתי מסביבו, שלפחות אוראל ולינוי לא יראו אותו במצב הזה.
יצאתי מהבית לכיוון הבית של אלמוג, זה מה שאני הכי צריכה עכשיו…
בדרך שלחתי הודעה לאוראל שיודיע לאבא שיצאתי ושלא ידאג… למרות שלא ניראה לי שזה יקרה אחרי איך שדיברתי אליו…

–

– ״את היית הראשונהה שמולה אני בכיתיי״ אלמוג חש את עצמו זמר והתחיל לשיר לי.
״אבל בחיים לא בכית מולי״ אמרתי לו.
– ״נו מפגרת הרסת את הקטע הבא״ הוא עשה לי פרצוף.
״ומה הקטע הבא ?״ צחקתי.
– ״כששאלתי את עצמיי איך זה שאני זכיתיי״ הוא שר שוב.
נו למה הוא כזה…. כזה… אלמוג ?
צחקתי ועלתה לי דמעה.
״עכשיו אני בוכה מולך״ אמרתי וצחקתי תוך כדי שאני מנגבת את הדמעה.
– ״חיים שלי״ הוא התקרב אלי והרים אותי מהכיסא.
– ״אני יודע שאני שר כמו צפירה אבל את לא צריכה לבכות בגללי״ הוא אמר.
ניסה להצחיק אותי… והצליח.
צחקתי בקטנה וישר חיבקתי אותו, בעוד שבועיים אני לא אראה אותו יותר…..
״זה לא אשמתך.. פשוט החיים שלי מתפרקים לי מול העיניים ולאף אחד לא אכפת בכלל״ אמרתי.
דיברתי אמת….
– ״אני לא אף אחד״ הוא אמר ותפס לי בפנים, ליטף לי את הלחי וקירב אותי אליו לנשיקה.
״אני…. עוברת דירה״ אמרתי שהתנתקנו.
– ״מה זה ?״ הוא התרחק ממני.
״יותר נכון, עוברת יבשת״
– ״מזאת אומרת ?״ היה לו פרצוף לא מבין.
נשמתי עמוק, זה לא הולך להיות קל.
״אני עוברת לגור באמריקה״ אמרתי בקול שבור וירדה לי דמעה על הלחי.
– ״את צוחקת עלי נכון ?״ הוא אמר וחייך חיוך של תקווה.
״אני נראת לך צוחקת ?״ שאלתי והתיישבתי על המיטה שלו, קברתי את הראש שלי בין שתי הידיים וכל הדמעות שלא רציתי שיצאו מול אלמוג – יצאו.
היה שקט.. יכלו לשמוע רק את הקולות מהבכי שלי.
הרמתי את הראש בזהירות והסתכלתי על אלמוג, הוא היה בהלם.
– ״למה ?״ הוא שאל אחרי כמה דקות.
״מה למה ?״
– ״למה את עוברת ?״
״אבא שלי לא רוצה לגור יותר בארץ…״
– ״כוסעמק ערס״ הוא דפק על השולחן.
שתקתי. לא היה לי מה להגיד… ועם המשפטים המטומטמים שלי בצהריים, עדיף שאני אשתוק.
– ״מה איתנו ?״ הוא שאל כשנרגע.
״אני.. לא יודעת…״ גמגמתי.
– ״באת… להיפרד ממני יענו ?״
״לא…. אלמוג אני….״
– ״אני אוהב אותך״ הוא קטע אותי.
אף פעם לא ראיתי אותו במצב הזה.. הוא אמר לי אינספור פעמים שהוא אוהב אותי, אבל בחיים לא הרגשתי את העוצמה של השלוש מילים האלו כמו שהרגשתי עכשיו.
״גם אני״ חייכתי.
הוא אמר בדיוק את מה שרציתי להגיד לו. קמתי מהמיטה והתיישבתי על הברך שלו. הוא ליטף לי את השיער עד שהגיע ללחי ומחק דמעה שירדה.
– ״לא יפה לך בוכה״ הוא אמר.
ישר חיבקתי אותו, לא בא לי ללכת מכאן אף פעם.
– ״לא יודע מה איתך אבל אני לא הולך לעזוב אותך עד שאת נוסעת״ הוא אמר כשהתנתקנו.
״ממש קיטשי נהיית אה מאמי ?״
– ״עוד מאמי כזה ולא תזכרי איך קוראים לך״ הוא התעצבן בכאילו.
״יפה לך כועס״ צחקתי.
– ״יאלה סעי כבר לאמריקה שלך״ צחק.
״אתה עוד תתגעגע אליי״
– ״אני בטוח״ אמר וקירב אותי אליו לנשיקה.