התאהבתי בערס ? – לוטן ואלמוג, פרק 44

פרק 44 –

״אוקי, אז במה זכיתי לכבוד שאתה כאן ?״ שאלתי את דין עם חיוך מזויף והתיישבתי על המיטה שלי, הוא התיישב מולי.
עלינו אלי לחדר, לא הבנתי מה פתאום הוא בא אלי לבית ? ועוד אחרי שבערך שבוע לא דיברנו..
– ״אסור להתגעגע ?״ הוא חייך.
״חחח מותר אבל…..״ התחלתי להגיד, חיפשתי סיבה מספיק מוצדקת כדי שהוא יבין שייש גבול.
״קצת מוזר שאתה כאן״ וזאת הסיבה הכי מוצדקת שמצאתי, חחחח יאוו אלוהים למה אני חיה במצבים האלה ? בכללי ניסיתי לדבר איתו דוגרי, כי בתכלס ? עם כמה שאנחנו ידידים טובים והכל… בזמן האחרון קצת התרחקנו. אף פעם הוא לא היה כאן חוץ ממסיבות שאוראל עשה… וגם בתור חבר של אוראל הוא לא בא לכאן סתם כמו רוב החברים שלו.
– ״את יודעת… אני רוצה שנתקרב יותר״ הוא אמר והמשיך לחייך.
הוא מתחיל להפחיד אותי עם כל החיוכים האלה והמילים האלה, זה לא הוא.
״אנחנו ידידים אתה יודע..״
– ״אני רוצה שתרגישי שאת יכולה לספר לי הכל״
״דין אתה…. בסדר ?״
– ״מעולה״ הוא המשיך לחייך.
אוקי, משהו כאן מוזר.

– ״לוטן די״ המורה קלטה שאני ונועה דיברנו. סיפרתי לה על מה שהלך אתמול עם דין, היא גם לא הבינה מה קרה לו.
הנהנתי לכיוון המורה והיא המשיכה לקרוא מהספר.
״את לא מבינה, הוא כל שניה חייך ודיבר כמו שהוא אף פעם לא דיבר״ לחשתי לה.
– ״נשמע כמו התאהבות״ היא לחשה חזרה.
ווואלהה! איך לא חשבתי על זה קודם ? הוא התאהב במישהי בדוק!
״השאלה היא במי ?״ לחשתי טיפה יותר בקול.
– ״טוב מספיק, לוטן החוצה״ המורה אמרה פתאום.
לא התווכחתי כי גם ככה היא שונאת אותי אז אין טעם, לקחתי את התיק שלי ויצאתי מהכיתה. יש עוד 20 דקות עד סוף השיעור…. נזכרתי שאיזה כיתה אחת מהשכבה שלי יצאה לסיור או משהו כזה, אז עברתי בכיתות. סוף סוף מצאתי אותה – י'3, נכנסתי וישבתי שם על אחד השולחנות, הוצאתי את האייפון שלי ונכנסתי לפייסבוק, סתם להתעדכן.
– ״המורה כפרה עלייך, אני צרי….״ שמעתי פתאום.
– ״גמדה״ הטון שלו השתנה, רק מישהו אחד קורא לי ככה וכל כך אין לי כוח אליו על הבוקר. אז כרגיל, או שהוא יחליט לדבר עלינו או שאני יזרום איתו.
״כן אלמוג, את מי אתה צריך ?״ החלטתי לזרום איתו.
– ״נועה, היא לא בי'3 ?״ הוא שאל, אשכרה ענה לי רציני.
״י'2 ימעופף״ עניתי.
יופי מה שנשאר שהוא ילך לחפש אותה שם ולא יזכר בנו.
– ״תגידי ?״ הוא אמר פתאום.
שיט!
״מה ?״
– ״מה איתנו ?״
ואואואואו חזרנו לזה. איך אני מסבירה את עצמי עכשיווווו ?
הוא התקרב אלי ונעצר מול השולחן שישבתי בו, קרוב אלי.
– ״נו ?״ הוא שאל והפנה את הראש לצד כשהוא עדין מתקרב אלי.
לא ידעתי שייש בו את הקטע הזה, של להיות חמוד והכל ואכפתי ממשהי אחרת. כל פעם כשראיתי אותו עם בנות, הוא החליף אותן אחרי יום, הוא התייחס אליהן איך שהוא רוצה או ביותר מדויק- איך שיוצא לו באותו רגע, הוא לא יתחשב ברגשות שלהן, עשה בהן מה שבא לו ובכלל… אם יש את המילים הנכונות לזה ? שיחק בהן.
והכי גרוע, שאני חושבת שהוא לא עושה איתי את זה עכשיו.. ובסוף זה יתגלה ככן, וזה הפחד הכי גדול שלי. שהוא עושה את כל זה כדי לסמן וי על מישהי שהיה לו קצת קשה להשיג אבל בסוף הוא הצליח. ואני לא, פשוט לא רוצה להיפגע. נפגעתי כל כך הרבה בחיים שלי, כדי שפעם אחת לפחות, גם לי יהיה רגע מאושר, רגע של אהבה, רגל של שמחה…
״אני לא יודעת״ אמרתי אחרי שניה.
– ״ועכשיו ?״ הוא שאל אחרי שנישק אותי.
אווווף אי אפשר להישאר אדישה אחרי הנשיקה שלו, פשוט אי אפשר. בטעות ברח לי חיוך קטן צדדי כזה…. באמת שזה היה בטעות!
– ״מה החיוך הזה אומר ?״ הוא שאל וחייך גם.
״אני פשוט לא רוצה להיפגע״ הזכרתי לו את זה.
– ״נו באמת, שאני אפגע בך ?״ הוא צחק.
ואו מצחיק.
הסתכלתי עליו ולא צחקתי, שיהיה רציני רגע! אני בטוחה שהוא הבין על מה אני מדברת…
– ״לוטן אמסלם, אני אוהב אותך ולא אפגע בך בחיים״ הוא חייך חיוך קטן אבל אמיתי.
אז אפשר להגיד, שנכנעתי לו.