התאהבתי בערס ? – לוטן ואלמוג, פרקים 30+31

פרק 30 –

״אמא שלי נפטרה אתמול בערב, ההלוויה תהיה היום אחרי הצהריים..״ כתבתי לנועה
מיליון ואחת הודעות היא שלחה לי, הייתי חייבת לענות לה..
חח היא בטח חושבת שאני צוחקת, הלוואי והייתי צוחקת..
אחרי כמה שניות שמעתי צלצול
'אהבת חיי היחידה' על הצג
– ״תגידי לי את מטומטמת ?! מה את כותבת סתם דברים ?!״ היא צעקה לתוך הטלפון
״אני לא צוחקת נועה״ אמרתי
– ״אני באה אלייך עכשיו״ היא אמרה וניתקה
שמתי את האייפון על המדף שליד המיטה ונכנסתי מתחת לשמיכה, עצמתי עיניים
אחרי כמה זמן הייתה דפיקה בדלת למטה, אם אני לא אפתח לה.. אף אחד לא יפתח לה
כולם, כולל אני, נהיו פה כמו זומבים, הבית כל היום שקט ואף אחד לא מתפקד.
יצאתי מהמיטה וירדתי למטה, בדרך עברתי ליד החדר של לינוי, שמעתי אותה בוכה
זה מה שגם אני עשיתי בהתחלה לפני שהפנמתי את המציאות..
היה כל כך קשה לספר לה מה קרה… בכל זאת היא עדיין קטנה, היא לא מבינה את המשמעות של הדבר הזה
ירדתי למטה ופתחתי לנועה את הדלת, איך שהיא ראתה אותי היא חיבקה אותי
ישר התחלתי לבכות, הייתי חייבת את החיבוק הזה
אחרי כמה דקות הפסקתי לבכות והתנתקתי ממנה.
״סליחה, את רוצה לשתות משהו ?״ שאלתי וניגבתי מהר את הדמעות מהפרצוף, כאילו לא קרה כלום מקודם
– ״מה סליחה ומה שתייה, תספרי לי מה קרה לוטן ?״ היא אמרה
היו כמה שניות של שקט, הלכתי והתיישבתי בסלון
– ״אני לא יכולה לראות אותך ככה״ היא אמרה ובאה אחרי
״שבי״ אמרתי והצבעתי על הספה
היא התיישבה והיה שקט, לקחתי נשימה ארוכה ועמוקה ונירגעתי… בכל זאת, זו הפעם הראשונה שאני מדברת על זה מאז שזה קרה..
״לפני שבועיים בערך גילו לאמא שלי סרטן במצב מתקדם מאוד״ התחלתי להגיד לאט
היא הייתה בהלם, יכלו לראות את זה לפי ההתנהגות שלה באותו רגע
״ולפני שלושה ימים, במסיבה של דולב״ בלעתי רוק
״היא חזרה לבית חולים״ אמרתי
״שלושה ימים היא הייתה בטיפול נמרץ עד שגילו שייש גידול במוח״ המשכתי לדבר
היא שמה יד על הפה, היא לא ידעה איך להגיב
״הכניסו אותה לניתוח ובסוף היא…״ אמרתי ולא יכולתי להשלים את המשפט
ישר התחלתי לבכות, שוב
היא חיבקה אותי, חיבוק חזק כזה, חיבוק מנחם
– ״ואיך את עכשיו ?״ היא שאלה איך שהתנתקנו
״הכי גרוע זה ש…. אפילו לא נפרדתי ממנה כמו שצריך, הלכתי למסיבה וזה פשוט קרה..״ אמרתי, מנגבת עוד דמעה מהעיניים
– ״מתי ההלוויה ?״ היא שאלה
״היום בצהריים, בסביבות 5-6״ אמרתי
״תגידי רק למי שאת חייבת נועה, אני לא צריכה עכשיו רחמים מכל השכבה״ המשכתי לדבר
– ״אל תדאגי, יהיה בסדר״ היא אמרה

פרק 31-
״אמא שלי,
אם הייתי צריכה לתאר את מה שאת בשבילי, בטוח הייתי מסתבכת בכל המילים, הרי מי כמוך ידעה לעשות הכל מבלי לעשות עניין ? להיות אמא בלי להתאמץ יותר מדיי, להיות עדינה ומאושרת, אבל עדיין נוגעת ללב כשהדמעות שלך זולגות באופן בלתי נשלט מול סרט מרגש או תמונה ישנה. להיות פשוט את, ועדיין להיות אמא ורעיה בשבילנו. החיים לא הוגנים זה ברור, אבל את, כמו בכל דבר שעשית, נלחמת עד הרגע האחרון כמו לוחמת אמיתית. אם יש דבר אחד שמנחם אותנו עכשיו, זה שאת כבר לא סובלת מהמחלה ושאת יכולה כעת לנוח ולשמור עלינו מלמעלה. אך מהרגע בו את הפסקת לסבול, הסבל שלנו גדל וגדל ומרגע לרגע הולך ומתעצם. בטוח שנתגעגע, אנחנו כבר מתגעגעים וקשה להאמין שלא ניראה אותך יותר, אבל ברור לי ולכולם שאת נשארת איתנו כאן בפנים.. בלב, וכמה שזה ניראה שהתרחקת – את קרובה יותר מתמיד. נישא את זכרך ואהבתך בכל אשר נלך. אני אוהבת אותך, יהיה זכרך ברוך.
שלך, לוטן.״
אמרתי ובכיתי כמו מטורפת, מאז שהיא נפטרה לא בכיתי ככה.
כל מילה שאמרתי כשהספדתי אותה מול כולם – ורק בכיתי עוד יותר.
הסתכלתי מסביב – כולם בכו.
כאב לי הלב.
אוראל התקרב אליי ולקח אותי משם, גם הוא בכה.
יצאתי החוצה, אוראל בא אחריי והתיישבנו באיזה ספסל
לאט לאט שנינו נרגענו
הורדתי את המטפחת הזאת מהראש וסידרתי את השמלה שלי
– ״את בסדר ?״ אוראל שאל אותי
״בערך״ אמרתי
– ״מה שאמרת שם.. ריגשת״ הוא אמר
לא עניתי, ניסיתי עד כמה שיותר להוציא שם את כל מה שהיה לי הלב, ולתאר את אמא בצורה הכי טובה שייש ואת מה שהיא תמיד הייתה!
ההלוויה נגמרה והתחילו לצאת אנשים מהמקום.
״תודה רבה שבאת״ אמרתי וחיבקתי את דין, ראיתי אותו מבין כל האנשים שיצאו.. בטח אוראל אמר לו
– ״אין על מה יפה שלי, כל מה שאת צריכה אני כאן״ הוא אמר
התנתקנו מהחיבוק והוא הלך לאוראל, בכל זאת הם חברים
פגשתי עוד כמה אנשים, חברים ומשפחה ואז ראיתי את נועה והיא הייתה עם… אלמוג (?)
– ״איך את ?״ היא שאלה
״מתרגלת״ אמרתי וחיבקתי אותה
״תודה שבאת״ המשכתי לדבר
– ״ברור אחותי״ היא אמרה והלכה לאוראל, לנחם גם אותו
נשארתי עם אלמוג לבד, הסתכלתי עליו.. המצב היה קצת מביך.. לא ידעתי מה להגיד או לעשות
– ״אם את צריכה משהו..״ הוא אמר בסוף והתקדם אלי
״תודה״ אמרתי וחיבקתי אותו
לא יודעת.. זה הרגיש לי נכון כזה
התנתקנו והוא חייך חיוך כזה של – יהיה טוב
חייכתי אליו חזרה חיוך קטן כזה
מצחיק שהוא היחיד שהצליח להוציא ממני חיוך בימים האחרונים…