התאהבתי בערס ? – לוטן ואלמוג, פרק 51

פרק 51 –

ישבנו כולם בסלון, אני, אוראל ולינוי. וגם אבא. הוא קרא לכולנו ואמר שזה חשוב.
– ״דוד שלכם רוצה לראות אתכם״ אבא אמר.
״איזה דוד ?״ שאלתי.
– ״לידור, מהמשפחה של אמא״ הוא ענה.
– ״הוא בא לארץ כאילו ?״ אוראל שאל.
– ״אנחנו נוסעים אליו״ אבא אמר.
״מהההה ?״ צעקתי בהתלהבות.
סוף סוף משהו טוב שקרה בכל התקופה האחרונה. אחרי השיחה האחרונה שלי ושל אלמוג, מצאתי את עצמי בוכה כל יום כמעט. בלי הפסקה. עבר שבוע… ואני מרגישה כאילו זה נצח. אני לא יכולה להסתכל עליו, ועוד כשאני רואה אותו עם בנות זה פשוט משגע אותי, איך הוא המשיך כזה מהר ? השיחות שלנו לא עשו לו משהו ? הוא לא מתגעגע ? אפילו לא קצת ?
אבא המשיך לדבר על זה שעוד שלושה ימים יש לנו טיסה לארצות הברית, לידור גר שם. הוא בן דוד של אמא שלי ז״ל, אבל אנחנו מחשיבים אותו לדוד שלנו.
התגעגעתי אליו ולילדים שלו, לא ראיתי אותם מאז השבעה.
״כמה זמן נהיה שם ?״ שאלתי את אבא.
– ״שלושה שבועות״ הוא ענה.
סיימנו לדבר. עליתי לחדר להתארגן, אנחנו יוצאים היום. או יותר נכון, נועה מכריחה אותי לצאת היום עם כולם. וכל כך לא בא לי על זה, כי אני יודעת שאלמוג יהיה שם. ואני נשברת מולו, כבר נמאס לי לבכות! לא מבינה איך לא נגמרות לי הדמעות!
נכנסתי להתקלח, כשיצאתי הלכתי לארון.
הוצאתי ג'ינס קרעים משופשף וגופייה עם כתפיות דקות בצבע לבן שנופלת על הגוף. שמתי בושם, שרשרת גדולה, ומסקרה בקטנה. אני לא אוהבת להתאפר.
הוצאתי מהמגירה אווינס כחולות ותוך כדי שלחתי לנועה הודעה שאני מוכנה.
– "אז בואי אליי" היא כתבה.
"נו למה אבל ?" החזרתי לה.
היא יודעת שאחרי שאני ואלמוג נפרדנו, זה לא טוב בשבילי שאני אראה אותו.
– "אני עוד לא מוכנה, מה את רוצה ?"
"זהו שאני לא רוצהההה, אני לא רוצה לראות אותווו!"
– "די להיות מטומטמת, את באה או לא ?"
"יש לי ברירה ?" כתבתי וירדתי במדגרות.
הלוואי ויכולתי להעלם.
"יופי סתומה, אז למה את מסבכת הכל ?" היא כתבה לי אחרי כמה דקות.
לא עניתי, אין לי כוח.
הודעתי לאבא שאני יוצאת עם נועה ושלא ידאג לי. לקחתי כסף, אוזניות ואייפון ויצאתי מהבית. אחרי בערך 10 דקות הגעתי לנועה.
כרגיל אלמוג פתח.
ישבתי בסלון שלהם, עד שנועה מתארגנת.. לוקח לה שנים. אלמוג ישב מולי והתעסק עם האייפון שלו.
הוצאתי גם את האייפון כדי להראות לו שהוא לא מזיז לי, שוב עיניין האגו. למה האגו הזה חייב להיכנס כל הזמן ?
סתם נכנסתי לאינסטגרם, הוא בכלל לא עיניין אותי אבל עשיתי את עצמי שכן.
ואז היה לו צלצול, הוא ענה… ואחרי כמה שניות צחק.
– ״גם אני מתגעגע אלייך״ הוא צחק והסתכל עליי.
לא יכולתי יותר, קמתי מהספה ורצתי לשירותים. לא אכפת לי כבר מה הוא חושב עלי. שיעשה מה שהוא רוצה עם מי שהוא רוצה. נכנסתי לשירותים, אני לא מאמינה שזה קורה לי שוב.

– מנקודת המבט של אלמוג –
– ״איך אני שונאת אותך אתה לא מבין כמה!״ עניתי לשיחה מאחותי.
צחקתי, המטומטמת הזאת.. כמה שהיא סתומה אני עדין מתגעגע אליה.
מתגעגע לכולם שם, חוץ מהארוס המזדיין של אמא שלי.
החתונה שלה עוד חודש, לא יודע איך אני אלך לשם. מה אני אעשה את עצמי שמח ?
״גם אני התגעגעתי אלייך״ אמרתי לאחותי, וחייכתי ללוטן.
התגעגעתי אליה.
לחיוך שלה, למגע שלה, לנשיקה שלה סמאק.
לא מאמין שעשיתי את הטעות הזאת עם דין הבן של השרמוטה, חשבתי הוא אח אבל הוא מחליט לערבב בחורות עם חברות של שנים, שעובר בינהם גבול.
עד שמצאתי את האהבה של החיים שלי, מצאתי דרך גם להשפיל אותה וגם לאבד אותה.
היא קמה ורצה לשירותים, אני בטוח שהיא בוכה.
– ״מה שתקת ?״ עדן שאלה אותי ורק אז חזרתי לפוקוס.
כאב לי לראות את האהבה שלי בוכה בידיעה שזה בגללי.
״יש לי פה איזה עיניין לא סגור, אני אדבר איתך כבר״ אמרתי לה וניתקתי, לא צריך הסברים מיותרים.
הלכתי לשירותים, איפה שלטון הייתה, ניסיתי לפתוח את הדלת אבל היא הייתה נעולה.
״נועה מחפשת אותך״ אמרתי.
רק זה יגרום לה לצאת החוצה.
– ״אני תכף יוצאת״ היא אמרה, שמעו שהיא בכתה.
כוסעמק איך זה שובר אותי הקול השבור שלה.
״לוטן״ אמרתי אחרי כמה דקות.
היא בדיוק פתחה את הדלת.
היו לה סימני בכי, והיא הייתה עם איזה חתיכת נייר כזאת וכל שניה מחקה עוד דמעה.
הבן אדם שאני הכי שונא עכשיו זה את עצמי שאני נותן לה לבכות ככה.
– ״מה אתה צריך ?״ היא שאלה.
״לדבר״
– ״עזוב נו…. זה לא ילך״
״למה לא ?״
– ״כי….״ היא אמרה וניסתה למצוא סיבה הגיונית.
בתכלס לא הייתה סיבה הגיונית, סתם היא ניסתה לדחות אותי.
״כי…״ השלמתי אותה, אם כבר תמימות אז עד הסוף.
– ״אתה יודע מה ? תעשה מה שאתה רוצה״ היא אמרה לבסוף.
״אחלה״ חייכתי ונישקתי אותה.