כי לא נשאר דבר – פרק 6

פרק 6 –

״איך זה קרה ?״ שאלתי כשהסתכלתי על הצלקת.
– ״מה זה ?״ שאל כשהוא לא מבין על מה אני מדברת.
לא עניתי, רציתי לדעת אם הוא יבין לבד… כי זו נראת המכה הכי נוראית שלו.
– ״הבנתי.״ הוא אמר והסתובב.
כאילו לא רוצה שאני אראה אותו.
״איך זה קרה ?״ חזרתי על השאלה שלי, אולי הפעם הוא יענה…
הוא שתק, אני שתקתי… אף אחד לא דיבר.
– ״עשינו אימונים ליד מחסום עזה, והייתה חדירה.״ הוא התחיל להגיד אחרי כמה דקות של שתיקה מוחלטת.
שמתי יד על הפה, לא האמנתי…
– ״מחבל זרק רימון שפגע בחבר ואני נפלתי מאחורי אבן גדולה, זה מה שהציל לי את החיים.״ הוא אמר.
הייתי בשוק… לא ידעתי מה לומר או איך להגיב.
״ומה עם החבר ?״ שאלתי.
– ״מת על המקום.״ אמר חד וחלק, כאילו לא מזיז לו.
אבל יכלו לראות בעיניים שלו שהוא עוצר את עצמו מלא לבכות.
״איך קוראים לו ?״ שאלתי.
– ״דקל.״

–

״דקל ? איך דווקא הוא ?״ שאלתי ובכיתי בהיסטריה מוגזמת.
אור ישב על המיטה כשאני שמה את הראש על החזה שלו, לא מפסיקה לבכות לשניה. הוא ליטף לי את השיער וחיבק אותי קרוב אליו, אבל לא משנה מה הוא יעשה עכשיו… זה פשוט חזק ממני.
הכרתי את דקל, הוא היה אחד האנשים הכי מדהימים שאי פעם פגשתי… ולחשוב, שבגלל שטות קטנה, בגלל מישהו, הוא פשוט הלך. שלפני חודש, צחקנו איתו במסיבת גיוס… וכשהוא עשה מסיבה בבית שלו, שהוא היה…. חיי.
– ״דיי יפה שלי…״ אור אמר וליטף לי את הלחי.
אני יודעת שאני אשמע אנוכית עכשיו אבל… אם אור היה במקומו, אני לא הייתי יודעת מה לעשות עם עצמי. זה היה הרבה יותר מלבכות.
ישבנו ככה כמה זמן… נרגעתי קצת והסדרתי נשימה.
– ״היי.״ אור אמר ומשך אותי לשבת לו על הברכיים.
– ״יש לנו שנתיים מחר.״ חייך את החיוך הזה שלו…
ראו שעוד כואב לו מהנושא הקודם, בכל זאת, דקל היה אחד החברים הכי טובים שלו. הם למדו ביחד מהגן, זה חבר ילדות… זה לא משהו מובן מאליו.
״כן…״ ניסיתי לחייך, מה שלא כל כך הלך.
– ״והכנתי לך הפתעה.״
״שהיא ?״
– ״תגלי מחר.״ צחק.

–

– ״בָּרוּךְ אַתָּה ה', מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת.״ דוד של אור סיים לברך והעביר את הכוס יין בין כולם.
אחרי הקידוש על החלה של שבת, קמתי לעזור לאמא של אור.
– ״איך אני שמחה שהוא חזר.״ אמא שלו אמרה לי ובאותו הזמן חתכה עוד כמה ירקות לסלט.
״גם אני.״ חייכתי.
– ״שבי מותק, אני מסתדרת.״ היא אמרה אחרי כמה שניות.
״אין מצב! תביאי אני אעזור לך.״ אמרתי ולא זזתי משם.
אין מצב שאני באה לבית שמארח אותי ואני לא אעזור…
אחרי כמה שניות היא הביאה לי מגש עם כל מיני סלטים עליו ואמרה לי לפזר בכל השולחן.
– ״וזהו זה הדבר הראשון והאחרון שאני נותנת לך לעזור לי.״ צחקה.
התקדמתי לשולחן ועשיתי את מה שאמרה, אחרי זה החזרתי את המגש לשייש והלכתי להתיישב ליד אור.
אני אוהבת את הארוחות המשפחתיות האלה, זה כל הכיף שייש במשפחה, כל הביחד והמסורת… והכי יפה, עם כמה שזה עצוב… אחרי שאבא של אור מת, המשפחה יותר התקרבה והם נפגשים הרבה, גם הצד של האבא וגם הצג של האמא. אור באמת זכה שייש לו משפחה כזאת גדולה ואוהבת.
אחד הדודים שלו שאל אותו איך בצבא… וכשאור התחיל לספר לו העיניים שלו נצצו, בגלל דקל… הוא לא הזכיר אותו אבל אני בטוחה שזו טראומה בשבילו.
אוריין, הבת דודה הקטנה שלו, באה והתיישבה לידי, אני אוהבת אותה. היא כמו בובה קטנה כזו, יפיפייה.
״אורייני מה את רוצה לאכול ?״ שאלתי אותה.
– ״קציצה.״ היא אמרה וחייכה חיוך ענקי.
כאילו הצחקתי אותה או משהו.
שמתי לה את האוכל בצלחת ולקחתי גם לעצמי… האוכל של אמא של אור זה האוכל הכי טעים כמו האוכל של דליה.
– ״וזהו עכשיו המצב רגיש שם, נקווה שזה לא יגיע גם לפה.״ שמעתי את אור אומר, לא כל כך הקשבתי לו עד עכשיו.
״על מה דיברת ?״ לחשתי לו אחרי שכולם דיברו עם כולם.
– ״מה שקורה בדרום וזה.״ ענה ואז ראה שאוריין יושבת לידי.
בגלל שאור בן יחיד … הוא מחשיב את אוריין לאחותו, הוא כל הזמן דואג לה ומשחק איתה. ועכשיו בגלל הצבא, לא יצא לו כל כך…
– ״אוריין אני פגוע רק שתדעי.״ הוא אמר והסתכל עליה.
– ״למה אורי ?״ שאלה ושמה עגבנייה בפה.
– ״למה את אומרת לאבישג שלום ולי לא ?״ חייך אליה.
– ״אני יותר חשוב מאבישג.״
״היי!״ אמרתי ונתתי לו מה קטנה ביד.
– ״חולה עלייך.״ הוא לחש לי וחזר להסתכל על אוריין.
היא קמה מהמקום שלה, עקפה אותי והגיעה אל אור. הוא הרים אותה בין הידיים ושם אותה על הברכיים שלו. היא נתנה לו חיבוק והוא התחיל לשחק איתה ולהצחיק אותה.

–

– ״ביי מאמי ומזל טוב לשניכם, יפה שהחזקתם ככה הרבה זמן.״ נטע אמרה לי, אני כמעט בטוחה שהיא אחות של אבא שלו.
״תודה.״ חייכתי אליה ונתתי לה חיבוק.
מאיפה היא יודעת שייש לנו שנתיים מחר ?
– ״אם לא את, אני חושבת שאור היה משתגע.״ אמרה כשהתנתקנו.
״מה זאת אומרת ?״ שאלתי.
– ״הוא התחיל להבין את המשמעות של המוות של אבא שלו רק כשהוא גדל, ואפשר להגיד שזה שייש לו עכשיו אהבה זה דיי מסיח את דעתו וגורם לו להתרכז בדברים שבאמת חשובים, חוץ מעצב.״ אמרה.
אף פעם לא חשבתי על זה בצורה הזו…
המשכנו לדבר עוד טיפה ואז נפרדנו.
הבית היה כבר ריק והשעה בסביבות האחד בלילה. התחלתי לעזור לאמא של אור, סידרנו את כל הבית, אור שטף את הרצפה ואני שטפתי כלים ולאט לאט הבית קיבל את הצורה המקורית שלו.
– ״שתהיי לי בריאה, אין עלייך.״ אמא של אור אמרה כשהתקרבה אליי וראתה את הכלים הנקיים.
״הגזמת! בקטנה.״ צחקתי.
– ״את באה לישון ?״ אור שאל והתחיל לעלות במדרגות.
הנהנתי והסתובבתי רגע לאמא שלו.
״לילה טוב, היה מושלם.״ אמרתי.
– ״בכיף מאמא, לילה טוב.״ חייכה אליי והמשיכה לנקות את השייש.
עליתי במדרגות לחדר של אור, כל שניה פיהוק ומעידה… מהעייפות.
״תביא לי בגד.״ אמרתי כשנכנסתי לחדר שלו.
– ״קחי מהארון.״ אמר.
לקחתי לו איזה טרנינג, שמתי אותו ונכנסתי למיטה. אור בא אחרי כמה דקות כשהוא גם לבוש בטרנינג ונכנס לידי.
– ״איך אני אוהב אותך.״ אמר וחיבק לי את הבטן שמתחת לחולצה, כבר הבנתי מה הוא רוצה…
״חבל על ההתחנפויות שלך, אני עייפה מתה.״ אמרתי והסתובבתי לצד של הקיר.
– ״איזה ראש כחול יואו.״ צחק.
– ״אסור להגיד שאני אוהב אותך בלי שזה ישמע כמו שזה נשמע ?״
״שמת לי יד על הבטן ישקרן.״ צחקתי.
– ״נו כי אני אוהב את הבטן שלך.״ המציא איזה משהו.
צחקתי שוב, עד כמה הוא מטומטם ?
״אורי כדי שתלך לישון, אתה מתחיל לדבר שטויות.״ אמרתי ושמתי יד על הלחי שלו.
– ״טוב, סתובבי לכפית.״ אמר.
צחקתי והסתובבתי שוב לכיוון הקיר, הוא שם יד על המותן שלי והצמיד אותי אליו.
– ״לפחות שיהיה ככה.״ אמר ויכלו לשמוע את החיוך שלו.