כי לא נשאר דבר – פרק 11

פרק 11 –

(תשמעו תוך כדי קריאה.)

– "שוגי יפה שלי.
אם את קוראת את זה, סימן שאני סיימתי את הקריירה שלי, אבל לפחות נלחמתי בכבוד ואני שמח, חשוב לי שתדעי את זה… היום בבוקר קיבלנו הוראה שבלילה אנחנו נכנסים. דיברתי עם אמא שלי בפעם האחרונה אבל לא היה לי את האומץ להתקשר אלייך. פחדתי שאחרי שנדבר, אני אתחרט ואעשה פרסה חזרה למחנה. את מכירה את ההשפעה שלך עליי, תמיד אני עושה מה שאת רוצה. נסיכה שלי, אני רוצה שתדעי שאין אדם מאושר יותר ממני ברגעים האלה, גם אם אני עומד להיכנס לשם… מי כמוך יודעת שגולני תמיד היה החלום שלי. אני זכיתי בך, זכיתי להכיר את היופי הפנימי שלך ואת כל הייתרונות. אני אוהב אותך כל כך והצער היחיד שלי הוא העובדה שאת תצטערי, ושאני לא אזכה להיות זה שיגרום לך להיות מאושרת. הרי אין דבר בעולם שמגיע לך יותר מאושר. בגלל זה אני מבקש שלא תתעצבי או תבכי אם יקרה לי משהו. תמשיכי הלאה ותהיי מאושרת! שתשמחי ושתאהבי – כי זה מה שאני רוצה בשבילך. אני תמיד אשגיח עליך מאיפה שאני אהיה ואדאג שתיפגשי עם אדם שידאג לך לאושר, אפילו יותר ממני. תמשיכי לשיר ולחייך, לגרום לאנשים מסביבך אושר ולתת להם כוח להמשיך הלאה כמוך, להיות יפה ומיוחדת בדרך שלך ולהצליח לרגש כל אחד. וגם אם אני נשמע עכשיו כוסית… תודה על התקופה הכי יפה שהייתה לי בחיים ועל זה שנתת בבן אדם כמוני, פשוט – אמון מלא. אני רוצה ומקווה שהשרשרת שלי תמיד תהיה עלייך, לפחות שיהיה לנו משהו משותף, קטן ואחרון. תשמרי על עצמך בשבילי. אני אוהב אותך, אור."
קראתי שוב את המילים שאור כתב לי בטלפון שלו ודמעות לא הפסיקו לזלוג מעיניי. אני לא מאמינה שדבר כזה קרה, שאיבדתי את אהבת חיי.
שכבתי במיטה שלי, מסתכלת על התקרה ומחבקת כרית. חשבתי עליו, דמיינתי אותו. את החיוך שלו… לא יכולתי לסבול את העובדה שלא נתראה יותר. בכל התקופה שהכרתי אותו, הוא גרם לי להפוך לבן-אדם שונה, מאושר, שמח, אוהב. אף פעם לא אהבתי כמו שאהבתי אותו, הוא לימד אותי מה זאת אהבה.
העיניים שלי היו נפוחות מבכי והגרון שלי שרף מצעקות אבל עדיין לא הפסקתי. אם זאת הדרך היחידה שלי להתפרק, כך אעשה זאת. אחרי כמה רגעים של מחשבה, הסתובבתי על הבטן והסתכלתי על השעון שליד השידה, ארבע וחצי בבוקר עכשיו. כבר כמעט שאני עשר שעות רק בוכה… טוב איך אפשר להאשים אותי ?
הסתובבתי חזרה על הגב והוצאתי מתחת לחולצה את השרשרת של אור, הורדתי אותה מהצוואר והסתכלתי עליה, הדבר האחרון שנשאר לי ממנו.
זאת אני שהרסה אותו… השרשת הייתה הדבר שתמיד הגן עליו, ואז ביום אחד שהוא התגייס… פשוט שם אותה עליי ולא התנגדתי. חשבתי שלא אצליח לשכנע אותו לשים אותה בחזרה עליו, אז לקחתי אותה, והרסתי אותו. הרסתי כל חלק שבו.
עם המון כאב, חולשה ובכי הכרחתי את עצמי לקום מהמיטה ולהתיישב מול השולחן כתיבה שבחדר שלי. הוצאתי כמה דפים ואז קלטתי את עצמי מנסה לכתוב לו משהו.
אחרי עשרות של נסיונות פשוט התייאשתי וחזרתי למיטה, לבכות שוב.

–

״אין לי מושג מאיפה להתחיל. אני לא יודעת להיפרד ממך באמת, רק להיפרד עם אופציה לחזור וגם זה קשה. אני לא מצליחה לדמיין אותך עכשיו כמת, אתה האדם הכי חיי שאני מכירה בכל העולם הזה. כולך מלא בשמחה ואנרגיה בלתי סופית שניתן לזהות החל מהחיוך היפה שלך, דרך העיניים הכחולות והמלאות בטוב שלך, עד קצות האצבעות שלך. שמחה אחת, מטורפת, שתופסת את כל מי שרק נפגש בדרכך. אתה הבטחת לי שתחזור, ואני פחדתי אבל סמכתי עלייך שביחד אנחנו נהיה זוג של נצח, זוג של גודל ושאתה תלמד אותי איך להיות ככה, כמוך. לא חשבתי שתשאיר אותי לבד כל כך מהר. חשבתי שאספיק קצת לפצח את הסוד שלך, קצת לבשל את החלומות הגדולים שלנו ביחד. לא הייתה לי תוכנית אור, סמכתי רק עלייך ואני מרגישה שנשארתי פה עכשיו עם משימה גדולה ופשוט אין לי מושג מאיפה להתחיל להסתכל עליה. אני לא יודעת מה עושים. יש לנו עוד כל כך הרבה חיים לעבור ואני לא רוצה לעבור אותם בלעדייך. אני זוכרת את היום שנפגשנו, כאילו זה היה רק אתמול. תמיד דאגת לי ורצית רק בטובתי, תמיד היית שם בשבילי גם בטוב וגם ברע. אני בטוחה שככה קרה גם בצבא, וכרגע אני מתפוצצת מגאווה שאני קשורה אלייך, לאדם שמחובר כל כך לערכים, לאמת ולשמחה. אין לי מושג אור, איך החיים שלי יראו בלעדייך, ואני מבטיחה לך שאין אדם בעולם הזה שיעבור לידי בלי שיכיר גם אותך, בלי שיכיר איזה חלק ממך. יקח לי הרבה זמן לגדול ולהיות כמוך אבל אני מבטיחה לך שהאחריות שלך תמשיך. אתה אדם של נצח, לא אדם של מוות. אורי שלי, אני מבקשת ממך שתלך איתי יד ביד כמו שתכננו כל הזמן לאורך כל הדרך. וכמו המילים מהשיר שהכי אהבת : "אדם צריך שתהיה לו מילה, קצת מקום בעולם, אהבה לא נשכחת, וקול אמיתי לתפילה ורגע מושלם כדי לתת ולקחת, ולא לפחד מהפחד." אתה לא פחדת, בטח לא מהפחד. העזת ללכת עד הסוף וכנראה שהסוף באמת מסיים כאן. אהוב שלי, תודה לך על שנתיים של אהבה אין סופית, על כל רגע ורגע שנתת לי להיות קרובה אלייך ועל הזכות שניתנה לי להכיר אותך. אני כל כך אוהבת אותך וכל כך מתגעגעת אלייך, אני רוצה לחיות בשבילך ואני מחכה כבר ליום שנפגש שוב. כל כך שמחה על כל הרגעים איתך ומודה על הזכות הכי גדולה שלי לעשות אותך מאושר. ״
קראתי ברמקול, מגמגמת מכל שורה ושורה ועם כמה דמעות בעיניים. הסתכלתי מסביבי וראיתי את כל האנשים שבאו להלווייה, שותקים.
טוב… איך אפשר לדבר אחרי שהבן אדם הכי מדהים בעולם, נפל ?