התאהבתי במורה שלי פרק 39 ואחרון!
שלוש שנים לאחר מותו של רן:
הנה אני בדרך למקום שממנו לא שמעתי כבר שלום שנים.
למקום שבו הייתה התקופה אחת היפות בחיי שבמו ידיי הרסתי.
רני שלי מת, הניתוח גרם לסיבוכים נוספים שגרמו למותו.
לא יכולתי לקבל את המוות שלו, אני שנה שלמה האמנתי שזה לא קרה, שזה הכל שקר.
לא רציתי להכיר בזה, נכנסתי לבועה ארורה שממנה לקח לי זמן לצאת.
הבועה הזאת הרסה לי כל דבר טוב שהכרתי בחיים.
פגעתי בכל אותם האנשים שתמיד היו לצידי ולא עזבו ברגעים שהכי הייתי זקוקה להם.
והבן אדם שהכי פגעתי בו, זה היה בן.
הבן אדם היחיד שהבין אותי יותר מכל אחד אחר.
הבן אדם שאהב אותי אהבה ללא הגבלה, אהבה אמיתית וטהורה והכי כנה שהכרתי.
עד היום אני מרגישה פיספוס עצום, פיספסתי את האהבה הכי גדולה שיכלה להיות לי.
כל השלוש שנים האלה לא מצאתי דומה לבן. אף אחד לא טוב כמוהו, הוא האחד והיחיד.
~~~
נקודת מבט של אלכסה.
"אלכסה…בבקשה תגידי משהו", הוא התתחנן בקול חנוק מבכי שכל רגע עלול להתפרץ החוצה.
אני הייתי בבועה שלי, לא יכולתי להגיב, להקשיב.
"בבקשה ממך", הוא התחנן שוב והפעם בכה.
הוא שם את ראשו על ברכיי וידיו היו כרוכות סביב אגני.
"בן, תעזוב אותי, תלך", אמרתי בקרירות וראשו הורם לכיוון פניי, מבט פגוע היה על פניו שהיו רטובות מהדמעות שלו.
"אבל הבטחת לי אלכסה, כבר חצי שנה שאני מנסה להחזיר אותך ואת יודעת מה…אל תעשי את זה בשבילי, תעשי את זה למענך, אל תוותרי על עצמך.
מגיע לך להיות מאושרת", הוא אמר וקם מהריצפה ועמד מולי.
דמעותיו זלגו כמו גשם זלעפות ואני ריחפתי בתוך הבועה שלי, לא שמה לב מה קורה סביבי.
"אני אוהב אותך ילדה", הוא לחש בבכי וידו שרעדה נחה על פניי.
הוא רקן את ראשו והנחית נשיקה ארוכה על שפתיי.
והלך, הלך ולא חזר יותר.
~~~
"ברוך הבא לכרמיאל" עיניי ראו את השלט המוכר, הרגשתי את הלב שלי כמעט יוצא מהמקום.
גופי החל לרעוד ואפילו דמעה זלגה מעיני.
התקופות החלו לרוץ במוחי וזה כאב לי, רציתי לחזור לשם, לשנות את הכל, ללכת לדרך אחרת ולא לאיפה שאני נמצאת היום.
בלי כל אותם האנשים שהכי אהבתי בחיי.
הגעתי לביתה של לירון, חניתי בחניה של הבניין ויצאתי מהרכב כשהתיק גב השחור שלי על גבי והתיק הקטן השחור על ידי.
לקחתי נשימה ארוכה ונכנסתי אל תוך הבניין.
היא עברה לגור בכרמיאל לפניי שבוע, כשהיא אמרה לי את זה, ידעתי שאצטרך לעמוד מול העבר שלי, להיזכר בכל התקופה שניסיתי להדחיק כל השלוש שנים האלה.
אני ולירון הכרנו בצבא, היא הייתה איתי בטירונות בניצנים והיא היחידה שעזרה לי לצאת מהבועה שתקעה אותי שנה שלמה, הבועה שבעצם הרסה לי את החיים.
אחרי הטירונות נלחמנו על זה שניהיה ביחד בסדיר וככה קרה.
שירתנו ביחד בחטמ"ר עציון, היינו תומכות לחימה בתור סמבצ"יות(סמבצי"ת=סמלת מבצעים)
ובזכותה השירות שלי בהצ"ל היה הכ יפה בעולם.
היום היא החברה הכי טובה שלי ואני שלה.
זה לא סתם שאומרים שבצבא מכירים את החברים שילוו אותם כל החיים.
"יפה שלי!", אמרתי וקפצתי עליה והבאתי לה חיבוק מוחץ.
"אחותי התגעגעתי", היא אמרה והתנתקנו מהחיבוק
"גם אני, איפה ההורים שלך?", שאלתי כשראיתי שאין אף אחד בבית.
"אצל אח של אמא שלי, היום יש לנו בית ריק!", היא אמרה וחייכה חיוך שובבי, הבנתי שהיא כבר מתכננת איזו מסיבה"קטנה" והנדתי את ראשי בחיוך.
"קלטת אותי", היא אמרה וקרצה לי.
"נו ברור תאומה והבית שלך מעלף". אמרתי כשהבטתי מסביבי.
הכל כל כך גדול ומרווח ומסודר באופן מושלם .
"תודה יפה שלי ועכשיו בואי נשב קצת…נדבר", היא אמרה והבנתי שהיא רצתה לדעת איך אני מרגישה.
"אני בסדר, אל תדאגי", חייכתי חיוך מזוייף ואז הוא ירד שהבנתי שאין כאן על מי לעבוד.
"אני מתגעגעת לבן", אמרתי ושיחקתי עם ציפורניי.
"זה טבעי יפה שלי, זה טבעי להתגעגע גם אחרי שעברו שלוש שנים, זה בסדר", היא אמרה ודמעה ירדה מעיני.
"עזבי, הוא בטח שכח אותי ואולי הוא כבר התחתן אפילו ורק אני נשארתי כאן תקועה", אמרתי וניגבתי את הדמעה הנוספת שזלגה על לחיי.
"בואי לאחותך", היא אמרה וחיבקה אותי.
אחריי יומיים:
סיימתי את הביקור אצל לירון והתחלתי בדרכי לביתי במודיעין.
עברתי את השכונה שלה, שורות שלמות של בתים יפים וגדולים.
פניתי בטעות לכיוון הלא נכון ונסעתי במקום לא מוכר.
תפסתי את הפלא שלי והפעלתי את הוייז.
לא הסתכלתי על הכביש ולפתע הרגשתי את גופי עף קדימה.
למזלי שחגרתי חגורה אחרת הייתי עפה מהשמשה.
יצאתי מהרכב עצבמית על עצמי ועל כל המצב וכל החלק הקדמי היה מעוך.
יופי, רק זה מה שהיה חסר לי בחיים.
"אני מצטער", שמעתי קול מוכר מאחורי וליבי החל לפעום בחוזקה.
סובבתי את ראשי לכיוונו, פערתי את עיניי כשראיתי את מי שעמד מולי.
עיניו השחורות מביטות בי שוב אחרי שלוש שנים, שיערו השחור והפרוע נשאר אותו הדבר, יפה ומושלם.
המבט שלו שכל כך השתוקקתי לפגוש בו שוב נשאר אותו מבט ופניו שנראים עכשיו יותר גבריות…הוא נשאר יפה תואר ואפילו יותר.
"אלכסה", הוא קרא בשמי, קפאתי, לא יכולתי לזוז וכל גופי רעד למשמע קולו.
"ב..בן", גמגמתי והוא התקדם כמה צעדים לעברי.
רציתי לחבק אותו, להרגיש אותו שוב, אתה המגע והאהבה שלו.
אבל לא ידעתי אם כדאי, מה הוא מרגיש.
"השתנית", הוא לפתע אמר והרגשתי פתאום זרה על ידו, הוא כבר לא הביט בי במבט המהופנט והמאוהב, הוא הביט בי במבט של סתם מכרה ולא יותר.
זה צבט לי את הלב, עכשיו הבנתי מה פיספסתי.
"ואתה לא השתנית בכלל", אמרתי ללא חיוך, לא הסתרתי את העצב בעיניי.
הייתה שתיקה בינינו, לא ידענו מה אומרים אחרי שנתיים וחצי של ניתוק מוחלט.
הוא תחב את שתי ידיו אל כיסיי הגינס הכחול שלו שישב עליו כל כך מושלם.
גופו נראה שרירי יותר. עד היום אני יכולה להגיד שהוא הבן אדם הכי מושלם שראיתי בחיי.
"אז מה חדש?", שאלתי, מנסה לגלות מה עבר עליו כל השנתיים וחצי האלה שלא התראנו.
"אני מאורס", הוא אמר בחצי חיוך וגרם לדמעה בוגדנית לרדת מעיניי, מחיתי אותה ישירות ובן השפיל את מבטו.
הוא כבר לא במקום של למחות לי את הדמעות יותר.
הוא אוהב מישהי אחרת, היא זכתה בכל האהבה שהייתה אמורה להיות שלי, שלי ורק שלי.
"היא זכתה באהבה ללא גבולות", אמרתי וכבר לא הסתרתי את הדמעות.
"למה את בוכה?", הוא שאל ברוך ונראה כאילו זה הזיז לו באיזשהו מקום שאני בוכה עכשיו מולו.
"התחושה של הפספוס אוכלת אותי מבפנים", אמרתי בשקט והבטתי בעיניו השחורות.
הוא שתק, לא נלחם עליי יותר, הוא לא אוהב אותי יותר.
"אני באמת מאחלת לכם את כל האושר שבעולם, מגיע לך את כל הטוב שבעולם בן", אמרתי בכנות ובאמת איחלתי לו את זה בלב שלם.
הוא הסתכל עליי כמה שניות וידיו הגדולות משכו אותי לחיבוק, חיבוק אחרון עד שנתראה שוב. שכנראה זה יהיה בגלגול אחר.
תגובות (41)
וואו, באמת שזה הפרק הכי עצוב בעולם. אני ממש לא אוהבת סופים עצובים. כיאלו, לפעמיים זה מתאים והכל, אבל כאן כלכך ציפיתי לסוף שמח ואני כלכך מאוכזבת כי אני באמת עצובה שהם לא ביחד…
בכל מקרה, חוץ מהפרק הזה, הסיפור עצמו היה ממש מעניין. למרות שהיה לך תקופה שלא רצית להמשיך, מצאת את הכוח לכתוב עוד ולדעתי זה הדבר הכי חשוב. הכתיבה שלך השתפרה עם הזמן וזה משהו ששמים לב אליו במיוחד בפרקים האחרונים, ואני אשמח לקרוא עוד סיפורים שלך בהמשך. (כל עוד הסוף שלהם הוא לא כזה. גאד, הוא ממש העציב אותי. זה הרגיש לי כיאלו 39 פרקים הלכו על כלום)
הפרק הזה באמת היה עצוב.
האהבה בינהם הייתה ללא גבולות ועוצרת נשימה.
אני חשבתי שאולי זה עדיף לסיים ככה את הפרק האחרון. אני חושבת שאני אכתוב אפילוג.
ואני רוצה להודות לך על כל התגובות שכל כך שמחתי לקרוא שתמיד העלה בי חיוך.
אני מודה לך ומעריכה הכי בעולם, את מדהימה!
אוהבת המון:)
אוףףף ממש מבאס הסוף הזה היה מתאים לסיפור הזה סוף שמח יותר ! חבל שהסוף הוא כזה בן מאורס ולא עם אלכסה והוא בכלל כבר לא אוהב אותה . אבל הסיפור מושלם ואת כותבת מדהים תמישיכי לעוד סיפור מדהים כזה של אהבה !תמשיכי :)
אני ממש מצטערת על הסוף העצוב הזה אבל חשבתי שזה יהיה עדיף, כי החיים לא מושלמים ולא תמיד יש סופים טובים.
אני רוצה להודות לך על התגובות שלך באמת שמחתי לקרוא אותם זה חימם לי את הלב כל פעם מחדש!
מעריכה ואוהבת המון:)
מהההה??? לא אין מצב תשני תפרק או שתעשי אפילוג הפכת אותי לגמרי עם הסיפור בהתחלה הייתי נעולה על בן ואז על רועי ועכשיו היא חייבת להיות עם בן זה ממש לא פייר אני דורשת אפילוג שבן ואלכסה מתחתנים ויש להם 4 ילדים בית עם גינה וכלב!!!! אני ממש התמכרתי לסיפור הזה. ואני רוצה להגיד לך תודה על הסיפור המושלם הזה ואם את עושה אפילוג אל תשכחי את הגינה והכלב
חחחח כן את עברת הרבה תהפוכות.
אני חושבת על לעשות אפילוג ורוב הסיכויים שבאמת אכתוב אפילוג.
אני רוצה להודות לך עד הפירגון והתגובות באמת שמחתי לקרוא את התגובות שלך את מדהימה ואני מעריכה ואוהבת המונים!!!
לאאאא סוף אחר למה אוף אחרי כל מה שהם עברו באמת שאני עם דמעות פליזזז תעשי סוףף אחר אבל חוץ מזה יצאה לך סוף טוב רק שהוא טיפה עצוב אבל עדין הוא מושלם
אני רוב הסיכויים אכתוב אפילוג:)
אני מודה לך על התגובות והפירגון!
את מדהימה:)
אוהבת ומעריכה המון:)
לא!!! לא רוצה למה גמרת את זה כלכך עצוב!?
מצטערת! חשבתי שזה הכי טוב לעשות סוף כזה…
אבל אני החלטתי לכתוב אפילוג:)
האמת, הפתעת אותי.
בהתחלה הסיפור היה נראה לי קצת קיטשי מידי ויותר מידי כמו באגדות ולי אישית, נמאס לקרוא סיפורי אהבה. נכנסתי בגלל הצפיות והתגובות ובסוף הצלחת לתת את ה"פיניש" ששובר את כל הסטיגמות.
אני אישית, חולה על סיפורי שנגמרים עצוב כי כמו שרשמת פה למישהי, החיים לא תמיד מושלמים ולצערי, לרוב הסוף של כולנו עצוב.
הפרק יצא מפתיע וזה אחד הדברים הכי חשובים שצריך להיות בכותבת, הכוח להפתיע.
אני מאחלת לך בהצלחה בהמשך ואני ממליצה לעבור קצת לז'אנרים אחרים, כי הכתיבה שלך טובה אבל פשוט כדאי לך יותר לטעום ממקומות אחרים.
אוהבת ומעריכה, האחת והיחידה.
אני שמחה שהצלחתי להפתיע אותך כי אני באמת חושבת שהחיים הם לא מושלמים ולא תמיד יש להם סוף טוב.
אני מודה לך שתמיד העברת ביקורת בונה על הכתיבה שלי, לקחתי הכל לתשומת ליבי והשתדלתי כמה שיותר ליישם.
באמת תודה לך את מדהימה!
אני אקשיב לעצתך ואתחיל לקרוא גם ג'אנרים אחרים.
אוהבת ומעריכה המון!
וואו! באמת שאהבתי את הסיפור הזה ברמות אחרות,
והכתיבה שלך בכלל… מעולה ממש!
ותאמת שאהבתי את הסוף הזה, סוף שהוא לא כמו כל הסופים. סוף שלא נגמר בקיטשיות כמו תמיד.
אני באמת אוהבת את הכתיבה שלך ואת אחת הכותבות הטובות.
אני ממש שמחה שהחלטת לעשות אפילוג!!
בקיצור, סיפור מדהים ומחכה ממש לאפילוג ולסיפור החדש שתעלי.
אוהבת המון <3
תודה רבה לך, אני שמחה שאהבת את הסוף.
אני רוצה להודות לך על התגובות המקסימות שלך, זה חימם לי את הלב ואת מדהימה!
כן אני חושבת שצריך אפילוג:)
אוהבת ומעריכה המונים, את מקסימה!
אני בוכה כבר מהמילה הראשונה שקראתי את ממש !!! אני התמכרתי לסיפור הזה חיכיתי כל יום לפרק ולא ציפית לסוף כזה עצוב וכואב סוף מר בלי הזוג היפה הזה!!!(אבל הפרק יצא לך ממש יפה)אני. וכה גם עכשיו לא מאמינה שככה זה ניגמר !!! את כותבת מושלם ונדיר!! חיימשלי תמשיכי לכתוב סיפורים תפתחי את הכתיבה המהממת שלך ותראי שתצליחי !! הכתיבה שלך מהפנטת!!!
יפה שלי אני רוצה להגיד לך תודה על הכל!
על התמיכה והעזרה ברגעים שהיו לי הכי קשה תמיד ידעת לחזק ולתמוך!
את לא מבינה כמה שאני מעריכה אותך יפה שלי, על התגובות והפירגון.
את מדהימה ואת החיים שליייי אני אוהבת אותך כל כך ומעריכה בלי סוף!
אהובה שלי בכיף על הכל !!! הכל מאהבה אני ממש אוהבת אותך ותמיד פה לעזור לכל מה שאת צריכה תמיד!!!!! תמשיכי לכתוב!!! ותעשי אפילוג
אוהבת אותך יותר ותודה תודה תודה!3>
ממש אהבתי את הסיפור!! בבקשה תעשי אפילוג !!!! אוף מסכנה אלכסה!
תודה רבה לך, מעריכה ואוהבת על כל הפירגון והתגובות!
נוי שלי, אז אהובה שלי. אם לא היית אומרת, בחיים לא הייתי מאמינה שזה הסיפור הראשון שלך. ״תחושה של פספוס״ כמו שאלכסה אמרה, פספוס אם היית מפסיקה את הסיפור שלך. בתור מישהי שכותבת פה כבר קרוב לשנתיים, שלוש אני חייבת להגיד לך, שאני מעריצה את הכתיבה שלך! היא ככ אמיתית ומרגשת. אני מחכה לסיפור החדש שלך שאני מקווה שיגיע, ואני אומרת לך שאני אהיה הראשונה לקרוא אותו.
אוהבת הכי שיש עדן❤️
אהובתי, אני רוצה להגיד לך תודה על התגובות והפירגון!
אני מודה לך על זה שתמיד דאגת לחזק אותי ולגרום לי לא לוותר ברגעים הכי קשים שלי בכתיבת הסיפור.
את מדהימה יפה שלי באמת
אני אוהבת אותך הכי הכי ומעריכה כל כך❤❤❤❤❤❤❤
ואווו. פרק עצוב רצח , הייתי בטוחה שבסוף הם ימצאו את הדרך אחד אל השניה , אבל משום מה אני באמת חושבת שזאת הדרך הכי יפה לסיים את הסיפור אם הם לא חוזרי
כן, לדעתי זה הסוף הכי טוב לסיפור:)
אני מודה לך כל כך על התגובות והפירגון והאהבה שלך לסיפור באמת, ריגשת אותי!
אוהבת ומעריכה המון!!!
*חוזרים להיות ביחד. מחכה לאפילוגג <3
וואו. הסיפור הזה כל כך לא הסגנון שחי וגרמת לי לקרוא אותו.
כל כך אהבתי את הסוף (נראלי היחידה פה) וזה לא כי לא אהבתי את בן, פשוט כי ככה זה בחיים.
אם היא הייתה רואה אותו והם היו מתאהבים מחדש זה לא היה אמין, הם אנשים שונים, עבר זמן..
חוץ מזה שבן הוא לא אמיתי, הוא בעיניי דמות מושלמת מידי. אני יודעת איזה קשה זה לכתוב דמות עם תכונות רעות וזה (מתמודדת עם זה בסיפור שלי "פנימיה חדשה אהבה חדשה").
תודה רבה על הסיםור אהבתי ממש.
(עד כמה שזה קריפי שהיא יוצאת עם המורה שלה..)
ווואו אני שמחה שגרמתי לך לקרוא אותו!
ונכון, לא רציתי שהסיפור יסתיים ביפה ויהיה לא אמין.
לדעתי הכי אמין והכי מציאותי זה שהם לא יהיו ביחד בסוף.
ובאמת שהיה לי קשה להמציא לבן תכונות רעות, זה משהו שאני חייבת לעבוד עליו חזק.
ואני התחלתי לקרוא את הסיפור שלך והוא מהמם באמת!
יש לך כשרות עצום!
ואני רוצה להגיד לך תודה, את לא מבינה איך ריגשת אותי וחיממת לי את הלב!
באמת תודה לך!
אוהבת ומעריכה המון!
לאלאלאללאלאלאללא את ממש לא רצינית!!! זה לא יכול להיגמר ככה!
בן ואלכסה אני רוצה אותם ביחד אוףףףף!!!
כולי מלאה דמעות והם לא מפסיקות לרדת לעזאזל.
הסיפור הזה כל כך יפה למה הוא ניגמר רע?
בכל זאת, נהנתי בכל שנייה שקראתי פרק ופרק.
ואיזו התרגשות עןלה בי שאת מעלה פרק אחד ואני קוראת אותו וואו.
אין לי איך לתאר את הסיפור המושלם הזה.
הוא כל כך יפה ומסתיים כל כך עצוב זה מדכה מאוד אבל מתגברים על זה בסופו של דבר.
נהנתי לקרוא את הסיפור המדהים שלך, עצובה שהוא ניגמר אבל זאת בחירה שלך מתי לעצור אותו.
כל כך אוהבת את הכתיבה שלך ןהרעיון של הסיפור מדהים.
אני לא יכולה לכתוב דברים כאלה כי אני לא כותבת אבל בתור מישהי שקוראת מלא סיפורים באתר הזה באמת שהסיפור הזה פשוט מדהים והכתיבה שלו מדהימה והכל מדהים ומושלם!!
אולי אני עצובה כי זה ניגמר אבל אני בטוחה שתכתבי עוד סיפורים לא?
אני גאה בך על הכתיבה שלך ועל הרעיון של הסיפור כי זה הסיפור הראשון שלך וזה ממש לא ניראה ככה.
אקיצר סליחה שחפרתי ואולי חזרתי על אותם הדברים פעמיים אבל באמת אני רןצה להודות לך על הסיפור המדהים הזה.
אוהבת מלא מלא אני ^^
❤️❤️❤️❤️
הייי אני מצטערת אבל לדעתי זה הסוף הכי טוב לסיפור הזה, אני מצטערת שזה לא מה שציפית לו. מקווה שתביני אותי:)
ואני כל כך רוצה להודות לך על התגובות והפירגון והכל כך הרבה אהבה!
את ממש ריגשת אותי ואני מעריכה את זה כל כך!
אוהבת המונים❤❤❤❤❤
את צודקת לא תמיד יש סוף טוב ותמיד האמנתי בזה, אני ממש אוהבת סיפורים עם סופים עצובים אבל אני חושבת שהסיפור היה אמור להגמר אחרת או לפחות עם תקווה… היא יצאה מהמצב שהיא היתה בו ובשביל מה להרגיש פספוס ועצב? אז מה הטעם? למה היא עברה את כל זה? כדי לסיים ככה?
אין תקווה בסוף אז ציפיתי לפחות לזה שתתאבד אני לא מאמינה שככה רוב האנשים מסיימים את חייהם אחרת רובם היו מתאבדים אחרי גיל מסוים או לפחות מפסיקים לייצר ילדים אני יודעת שהעולם הוא מקום קשה ואכזרי אבל אני בכל זאת חושבת שתמיד יש מקום לתקווה גם אם הוא קטן ומצטערת חברה הכי טובה מהצבא זה הכי לא תקווה מבחינתי זה אחד מהסיפורים שהיה צריך סוף טוב עם זאת בהחלט אהבתי את הבחירה להרוג את אח שלה אני חושבת שזה היה במקום.
אני שמחה על כך שלא וויתרת וסיימת את הסיפור וסליחה אם מידי פעם הייתי ביקורתית. מחכה לסיפור הבא:)
היי, אני חושבת שדווקא עשיתי את הבחירה הנכונה, כל אחד רואה את זה אחרת.
וכן, היו הרבה דברים שיצאו משליטה ובסוף זה מה שיצא, לא יכולתי לתקן כבר.
ואני רוצה להגיד לך תודה על הביקורת כי אני לומדת ממנה להבא.
אני באמת מעריכה על זה שהגבת על הפרקים, את מדהימה!
ותודה על הפירגון!
אוהבת3>
הגבתי על זה בטעות או מזל? אני לא בטוחה שזה השם…
לא לא לאא לא לא לא לא לא לא !!! אין סיכוי בעוולםןשהסיפור
אין סיכוי בעולם שהסיפור מס
טוב הפלאפון עושה לי קצת בעיות אז אני יתחיל מהתחלה את מה שרציתי לכתוב. לא לא לא לא לא לא לא לאאאאאאאא לללללללאאאאאא!!!!! אין סיכוי שהסיפור מסתיים ככה! בן ואלכסנדר חייבים להיות ביחד!!!!!! בבקשה תעשי אפילוג שבו הםיהיו ביחד זה חייב לקרות!ובנוסף רציתי להגיד לך שאת כותבת מדהים ושזה בין הסיפורים הטובים שקארתי השנה!!!
אני מצטערת על הסוף העצוב אבל אני חושבת שזאת הבחירה הנכונה.
ואני רוצה להודות לך על כל אותם הפעמים שהגבת ופירגנת!
אוהבת ומעריכה המון!3>
היי ,
אני קוראת את הסיפור הזה מהרגע הראשון אבל רק עכשיו פתחתי משתמש ויוצא לי להגיב… ראיתי שמחקת את האפילוג כי הבנת שהוא בעצם מיותר ולא מוסיף שום דבר לפרק האחרון.
נורא התאכזבתי מהסוף אבל בסופו של דבר את הכותבת ואת זאת שמחליטה איך לגמור את הסיפור .
נהנתי לקרוא את הסיפור שלך והסיפור החדש נראה טוב .
מקווה שתמשיכי אותו בקרוב
מושלםםםם מוששלםםם מושלםםם סוף עצוב . אבל החיים באמת לא מושלמים חח. !!! התמכרתי לסגנון כתיבה שלך ולסיפור עצמו !!!!! כל הכבוד אלופה !!!
היי אני קוראת את הסיפור הזה כבר כמה זמן….ורק עכשיו פתחתי משתשמש…אני יודעת שזה באיחור ולא בטוח תראי את התגובה שלי אבל עדיין…
את כותבת מ-ו-ש-ל-ם! אני נשבעת לך אני עם דמעות וזה טוב!!!אני הייתי מתה ככה לרגש את הקוראים בהתחלה באמת אמרתי טוב נו עוד אחת שהתאהבה במורה שלה ולשמחתי נתתי לזה צאנס וזה מושלם!!את כותבת מדהים כאילו יש לי הארות אבל כבר סיימת ומה הקטע רק לבאאס…..וואי אני מאוהבת בך!
מתחילה לקרא עכשיו את הסיפור השני שלך…
מיה
הערות***
וואו, מאיפה להתחיל? היום התחלתי לקרוא את הסיפור (וגם לסיים אותו) ופשוט ריתקת אותי למסך, סיפור מושלם,עצוב,שמח, פשוט סיפור יפה. ממש קיוויתי שאלכסה ורועי יהיו ביחד): אבל בכל זאת הסיפור מהמם! מחכה לעונה שנייה בקוצר רוח! (: