התאהבתי במורה שלי פרק 36

"אנחנו לוקחים אותו לחדר הניתוח, עקב שברים בגולגולת נגרם לו דימום ברקמת המוח, אנחנו חייבים לנתח אותו", הוא אמר וחשבתי שאני מדמיינת, אני נכנסתי להלם, זה לא יכול להיות שהוא הולך למות לי.
הרגשתי סחרחורת משתלטת עליי ואחרי כמה שניות כמה ראיתי הכל שחור.
***

פקחתי את עיניי, הבטתי על תקרה לבנה, מבולבלת, לא מבינה היכן אני נמצאת.
הסטתי את מבטי מהתקרה ועיניי פגשו את בן, הוא ישב על כיסא וראשו היה על המיטה שעלייה אני שוכבת.
הוא נרדם.
"בן", קראתי בשמו בצרידות וראשו הורם ועיניו השחורות נפתחו לרווחה מהשינה.
"אלכסה", הוא קרא בשמי והתקרב אליי ותפס את כף ידי.
"רגע…רן!", צעקתי כמו מטורפת, ניסיתי לקום מהמיטה אך בן עצר אותי מיד.
"אלכסה תתאפסי על עצמך!", בן צעק ותפס את פרקי ידי והשכיב אותי בחזרה על המיטה.
"בן, תן לי ללכת, אני רוצה לראות אותו!", צעקתי בבכי, רני שלי עכשיו בניתוח שלא בטוח יצא ממנו חיי, אם יקרה לו משהו אני אצא מדעתי, אין לי אף אחד בחיים המזדיינים האלה, רק הוא היחידי שאוהב אותי באמת.
"דיי אלכסה, את תראי אותו אבל לא עכשיו", הוא קבע עובדה וידיו הגדולות עדיין אחזו בפרקי ידי
"בן, תעזוב את הידיים שלי ותן לי ללכת, בבקשה", התחננתי בבכי שקט, הוא לא עזב.
"את קודם כל חייבת להירגע, הוא עדיין בניתוח, את תוכלי לראות אותו רק אחרי", הוא אמר ועיניו השחורות שהיו כהות יותר וסוערות יותר מהרגיל הביטו בעיניי הדומעות במבט עצוב ועוד הרבה רגשות שהוא חושב שהוא מסתיר ממני, אבל המבט שלו גילה לי הכל.
"אם בכלל", לחשתי והשפלתי את מבטי.
"אלכסה אל תדברי ככה, את חייבת להיות חזקה בשבילו, את האחות הכי טובה שהוא יכל לבקש והוא יהיה חזק בשבילך, אני יודע את זה", הוא אמר והרמתי את ראשי והבטתי בו, רציתי כל כך לחבק אותו, להרגיש אותו.
"בן…אפשר חיבוק?", שאלתי והוא ישר הרים את גופו מהכיסא ונשכב לידי, הוא עטף אותי בשתיי ידיו הגדולות והשריריות שאני כל כך אוהבת להרגיש וחום גופו הרגיע את כל הרעידות בגופי.
הסנפתי בשקט את הריח שלו מבלי שישים לב, כל כך התגעגעתי לריח שלו למגע שלו לנשיקות שלו.
"אלכסה, הכל יהיה בסדר", הוא אמר והאמנתי לו.
"תודה בן", אמרתי והידקתי את חיבוקי שירגיש עד כמה שאני אוהבת אותו עדיין.
"אין בעד מה", הוא אמר והנחית נשיקה ארוכה על ראשי.
***
"אמא איך רני?", שאלתי את אמי שנראתה כו תשושה מהיום הנוראי הזה.
"בסדר, הוא יצא מהניתוח לפני חצי שעה, אל תדאגי, הניתוח עבר בהצלחה", היא אמרה וחייכה חיוך עייף.
"תודה לה', את לא מבינה מה עבר עליי אמא, חשבתי שאני יוצאת מדעתי עוד שנייה", אמרתי וכרכתי את ידי סביב כתפה.
"אל תדאגי ילדה שלי, תחזרי לפנימייה, את חייבת ללמוד, אם יקרה משהו אני אתקשר אלייך בסדר?", היא אמרה נוקשה טיפה, חזרה להיות האמא הדואגת וזה העלה לי חיוך.
"טוב אמא, אני יודעת שלהתווכח איתך זה בלתי אפשרי אז אני אלך", אמרתי לה והבאתי לה חיבוק חזק וארוך.
"ביי ילדה שלי, נסיעה טובה ו…תודי לבן בשמי, הוא מקסים המורה שלך", היא אמרה בחיוך והנהנתי בראשי.
קמתי מהספסל, הבאתי לה נשיקה על הלחי והלכתי.
***
"בואי ניסע אליי, נישן אצלי", בן אמר ושינה את מסלול הנסיעה, מבלי לשמוע מה יש לי להגיד לגבי זה.
"אבל בן, אנחנו חייבים לחזור היום", אמרתי והבטתי בפניו, לסתו הייתה נעולה ומבטו היה רציני, כל כך רציתי לנשק אותו באותו הרגע, הוא כזה מושך וגברי, בחיים לא נמשכי לגבר ברמה כזאת.
"אלכסה, עבר עלייך יום ארוך, נלך אליי, אני אכין לך ארוחה טובה ונלך לישון כמו בני אדם…אל תדאגי אני אישן בספה", הוא אמר והשאיר אותי ללא מילים, איך ויתרתי על גבר כמוהו, איך הרשתי לו לוותר עליי?
"בן…", לחשתי, לא ידעתי מה להגיד, למרות שהיה לי כל כך הרבה דברים שאני כבר הרבה זמן רוצה להגיד לו…אבל אני לא מסוגלת.
פחדנית.
***
נכנסנו אל ביתו, הבית היה מלא בניחוח של בן, הריח של בן, הוא לא נעלם.
התיישבתי על הספה, בן נכנס לחדרו ואחרי כמה שניות חזר עם מגבת נקייה ביד.
"קחי, תעשי מקלחת ארוכה וטובה, אני בינתיים אבשל לנו משהו לאכול", הוא אמר, עדיין היה רציני, לא ידעתי מה עובר עליו, על מה הוא חשב, זה שיגע אותי.
"תודה בן", אמרתי וקמתי מהספה, הוא הנהן והתקדם לעבר המטבח ואני למקלחת.

אחרי שיצאתי מהמקלחת, נכנסתי לחדר של בן, על המיטה שלו היו מונחים הבוקסר והחולצה שלו.
ניגבתי את גופי והתלבשתי.
יצאתי לכיוון הסלון, הכל היה כבר ערוך על השולחן.
שני מזלגות, סלט ירקות קצוץ, לחם, שתי כוסות שהיו מונחים על יד המזלגות ומים וקולה.
התיישבתי על הספה ובן התקדם לעברי מהמטבח.
"תקשיבי…אני נכנס התקלח, תכבי את הגז בעוד חמש דקות בסדר?", הוא שאל בעוד עיניו טיילו על גופי במבט בוחן. הנהנתי בחיוך קטן ובן הלך למקלחת.
***
סיימנו לאכול, הכלים כבר שטופים ואני ובן ישבנו בספה, שתקנו.
"קראו לה אלמה", הוא לפתע אמר, מבטי הופנה אליו ומבטו אליי.
"הכרתי אותה בבסיס, היא…היא באה שנה אחרי. היא הייתה משקי"ת ת"ש, הייתי הרבה אצלה בפגישות…בגלל כל מיני בעיות שהיו לי בבית באותה התקופה.
התאהבנו, היא הייתה האהבה הראשונה שלי, אהבתי אותה אהבה עצומה והיא החזירה לי את אותה האהבה.
הכל היה מושלם בינינו.
ביום של השנה שלנו, החלטנו ללכת למסעדה, לחגוג.
באותו הזמן לא היה לי רכב ו…היא אמרה שהיא תבוא במונית.
הסכמתי. כמו מפגר הסכמתי", הוא אמר ודמעה בצבצה מעינו.
"אני חיכיתי לה במסעדה, היא לא הגיעה, התקשרתי וזה עבר לתא הקולי, לא ידעתי מה לעשות, היא לא ענתה ולא באה. הייתי שם שעה שלמה ואז…ואז קיבלתי שיחה ואמא שלה, היא אמרה לי לבוא לבית החולים…היא…היא עברה תאונה, משאית נכנסה במונית בדיוק בצד שבו היא ישבה. הגעתי לבית החולים ו…בדיוק בזמן הזה קבעו את מותה", הוא אמר והדמעות החלו לזלוג מעיניו ואני הרגשתי שליבי נמחץ, היא מתה ואני לחצתי עליו לספר לי עליה, אני כזאת מטומטמת וחסרת רגשות.
"בן…אני…אני מצטערת", אמרתי והתחלתי לבכות, לא יכולתי לעצור את עצמי, התביישתי בעצמי.
הוא הביט בי בעיניים דומעות ומלאות בכאב,, הוא התקרב אליי והחל למחות דמעה אחרי דמעה שזלגה מעיניי.
"אין לך על מה להצטער אלכסה", הוא אמר וליטף את פניי עם ידו הגדולה.
"אני מצטע..רת, אני כל הזמן הזה אמרתי לך שתספר לי ו…וחשבתי שאתה אוהב אותה ו…" "תפסיקי אלכסה, את לא אשמה בכלום, את לא ידעת שזה מה שקרה", הוא אמר ומשך אותי לחיבוק.
"אני אוהב אותך ילדה", הוא אמר וגרם לליבי לקפץ בחזי, לצמרמורת המוכרת לחזור לטייל בגופי ולאהבה שלי אליו להתעצם.
"אני אוהבת אותך בן"