התאהבתי במורה שלי פרק 23

"זה בסדר בן, קח את הזמן", אמרתי, הוא התקשה לדבר, הוא לחוץ.
"אל תגיד אם אתה לא מרגיש עדיין מוכן", אמרתי אך הוא הניד את ראשו והביט שוב בעיניי.
"אני מאומץ אלכסה", הוא אמר ושמעתי בקול שלו את הלחץ והפחד. הבטתי בעיניו השחורות שהתכהו עוד יותר ומשכתי אותו לחיבוק חזק, כל כך כאב לי לראות אותו במצב כזה, הוא פגיע, הוא כאילו מתבייש.
"בן, זה בסדר, אין לך מה להתבייש ממני, אני רוצה שתדע לסמוך עליי ושתדע שאתה יכול להגיד לי הכל", אמרתי והוא חייך חיוך קטן.
"תודה אלכסה", הוא אמר ושם את ראשו על ברכיי.
"אתה רוצה לספר לי את הכל מהתחלה?", שאלתי בעדינות בעוד ידיי מלטפות את פניו ברוך.
הוא שתק, הוא לא ענה.
הוא התרומם לישיבה והביט בי עם עיניים דומעות, בן בוכה מולי. הדמעות החלו לזלוג אוטומטית מעיניי, לא יכולתי לראות אותו כל כך שבור, התיישבתי עליו בפיסוק רגליים וחיבקתי אותו.
הוא נשבר עד הסוף ובכה כל כך חזק, כאילו הוא שמר את הפורקן הזה שנים.
"יפה שלי", אמרתי בבכי חלוש והרגשתי איך ידיו מתהדקות סביב גופי ומצמידות את גופי אליו יותר קרוב.
"כל החיים עוברים לי עכשיו מול העיניים", הוא אמר בבכי, בחיים לא חשבתי שהוא יבכה מולי אי פעם, זה בן, החזק והרציני שנראה כאילו שום דבר לא יכול לשבור אותו,אבל בסופו של דבר לכולם יש רגשות, הוא נשבר מולי, כולו כאב וכעס.
"זה בסדר בן, תוציא הכל, אל תשמור", אמרתי הפעם יותר רגועה, רציתי שירגיש שיש מישהו חזק שירגיע אותו ויגיד שהכל יהיה בסדר, שירגיש בטוח איתי.
הוא התנתק מהחיבוק, תפס את פניי ואני את פניו, ניגבתי את דמעותיו, הוא הביט בי, עיניו מלאות בכאב.
"הם זרקו אותי ליד פח…הייתי בן חודשיים, הם שמו אותי ליד פח, לא היה אכפת להם אם אני אמות או שידרסו אותי או לא יודע…מישהו מצא אותי והתקשר למשטרה.
אימצו אותי זוג, בני שלושים, עד גיל ארבע-עשרה אני חשבתי שהם ההורים שלי אלכסה…הם סיפרו לי והתחלתי לעשות מרד, השתנתי והתחלתי להקשות עליהם, הם היו מכים אותי, תמיד שהייתי מסרב לעשות מה שהם רוצים הם היו מכים אותי כל כך חזק אלכסה…כאב לי כל הגוף, כל יום הייתי סובל את זה. יום אחד נמאס להם לסבול אותי, הם התקשרו לרווחה ואמרו שהם לא יכולים יותר לטפל בי, התהליך היה ארוך אבל בסופו של דבר הם מצאו זוג שרצו לקחת אותי, המשפחה הנוכחית שלי, בשנה הראשונה עשיתי להם את המוות אבל הם לא התייאשו, הייתי המון ברחוב, מעשן ושותה עם חבר'ה לא כל כך טובים, אפילו הייתי לוקח סמים. אבא שלי ראה שהמצב שלי מתדרדר, אז הוא שלח אותי לפנימיית אורנים, הוא חשב שזה מה שיסדר אותי והוא צדק, המנהל תמיד היה בצד שלי, הוא תמיד דאג לי וויתר לי, ובסופו של דבר קלטתי מה אני עושה, לא רציתי להיות אפס שלא יגיע לשום דבר בחיים שלו, המנהל נלחם עליי, לא וויתר ובזכותו אני מלמד היום בפנימייה, אבל החלק הגדול ביותר הם ההורים שלי שבחיים לא וויתרו עליי, הם משכו אותי לדרך הישרה ואני חייב להם על זה, אני בחיים לא אשכח להם את זה", הוא אמר, כבר לא בוכה, הוא היה רגוע יותר ומשוחרר.
"אני כל כך גאה בך בן, בחיים לא פגשתי בן אדם כל כך חזק, אני מורידה בפנייך את הכובע, אתה בן אדם מדהים", אמרתי והבטתי בו במבט גאה.
"את חושבת?", הוא שאל בחוסר ביטחון והשפיל את ראשו.
"היי, אני בטוחה, אתה הבן אדם הכי מדהים שפגשתי בחיים שלי, אני נשבעת לך", אמרתי, מתכוונת לכל מילה.
הוא חיבק אותי שוב, הוא ליטף את גבי בשתי ידיו הגדולות והסניף את צווארי.
"תודה יפה שלי", הוא אמר והרגשתי מאוהבת יותר מתמיד.
"אני תמיד פה בשבילך בן", אמרתי והוא הזיז את ראשו לאחור והביט בעיניי, הוא ליטף את פניי בשתי ידיו ונתן לי נשיקה ארוכה ונעימה.