התאהבתי במורה שלי פרק 11

"כמו…", אמרתי בחושניות, מתגרה בו קצת, יודעת שהוא מתכוון לנשיקה.
"תתקרבי עוד קצת ותדעי", הוא אמר בקול צרוד שהדליק אותי וגרם לי להתקרב אל פניו יותר קרוב.
צלצול הפלאפון של רועי מנע מהנשיקה להתממש וזה ממש ביאס אותי.
הוא הוציא את הפלאפון מכיסו וענה לשיחה.
הוא שתק, הוא הקשיב לצד השני ולא ענה, ממש עניין אותי מה עובר עליו.
הוא ניתק את השיחה, הכניס את הפלאפון בחזרה אל כיס המכנס והשעין את ראשו על הספסל ופיסק את רגליו טיפה בצורה מושכת. הוא תפס את פניו בשתי ידיו ופלט אנחת יאוש.
"קרה משהו?", שאלתי בדאגה, אבל הוא שתק. החלטתי לשתוק ולא לחדור לפרטיות שלו יותר מידי, אם הוא ירצה לספר לי הוא יספר לבד.
"בואי לחדר אוכל, בא לי לשתות משהו קר", הוא אמר בקול קצת מבואס ואני הנהנתי בהבנה.
קמנו מהספסל, רועי שם את תיקו על גבו והתקדמנו לחדר אוכל.
רועי שילב את כף ידו בכף ידי, זה גרם לי לפניי להאדים קלות וככה נכנסנו לחדר אוכל.
בן קלט אותנו והפנה את מבטו אל ידנו המשולבות ופניו נהפכו לרציניות ולא מובנות.
זה העלה בי חיוך, לא יודעת למה.
רועי לקח שתי כוסות, שם שלוש קוביות קרח בכל כוס ומזג פטל ולאחר מכן מים, הוא עירבב את שתי הכוסות והביא לי כוס אחת.
"תודה", הודתי בחיוך וחיוכו המדבק ישר נמרח על פניו, אני אוהבת [שהוא מחייך.
"בכיף יפייפיה", הוא אמר והרגשתי שמחה שהוא כאן לידי, לא יודעת למה, אבל אהבתי את מה שאני מרגישה.
התיישבנו על הכיסאות, שולחן מול בן והבלונדינית שלו, בן לא הפסיק לשלוח מבטים לכיווננו וזה גרם לי לבלבול.
"אני רואה שהתחברת לרננה", רועי אמר והניח את הכוס על השולחן.
"כן, היא ממש חמודה", השבתי ולקחתי לגימה קטנה מהכוס.
"כן, היא באמת חמודה, אני מכיר אותה, אפשר לסמוך עליה", הוא אמר בכנות והסכמתי איתו, אני גם מרגישה ככה כשאני בחברתה, היא נותנת הרגשה שאפשר לסמוך עליה ולספר לה הכל.
"כן, אני יודעת", אמרתי בחיוך והוא השיב לי את החיוך המדבק והמדליק שלו.
"רועי", בן צעק לפתע וקם מהכיסא שלו והתקדם לכיווננו.
"אה בן מה קורה?", שאל רועי ובן שילב את ידיו על חזהו הנפוח.
"בסדר, למה חזרת היום?", בן שאל בטון רציני, של מורה וכיבץ את גבותיו.
"סיפור ארוך", ענה רועי בעודו משחק בכוס הפטל שלו.
"רוצה לבוא למשרד שלי ונדבר?", בן שאל ותחב את ידיו בתוך כיסי המכנס מה שגרם לו להראות סקסי עוד יותר ממה שהוא.
"אני אבוא בערב", רועי ענה בחוסר חשק ובן הנהן בראשו והעביר את מבטו אלי, ואז חזר אל הבלונדה שלו שחיכתה לו והביטה בנו כל השיחה.
"רוצה לבוא לחדר שלי?", שאל רועי והנהנתי בראשי וקמנו מהכיסא.
"רוצה לעשן קודם?", שאלתי לפני שנלך לחדרו.
"נעשן אצלי", הוא קבע והלכנו לחדרו.
הגענו לחדר שלו, החדר שלו היה נקי, ריח של בושם היה באוויר, ריח ממש נעים.
"תרגישי כמו בבית", הוא אמר בחיוך ושם את תיקו ליד המיטה.
התיישבנו על המיטה שלו והוצאנו כל אחד סיגריה והדלקנו אותה.
"איך בפנימייה?את מסתדרת?", שאל רועי ולקח שאיפה ארוכה מהסיגריה.
"כן, חלק גדול מהאנשים פה ממש נחמדים", אמרתי בחיוך קטן והוא המשיך לעשן, משהו עובר עליו, הרגשתי שאני עוד שנייה מתפוצצת מהסקרנות.
סיימנו לעשן, כיבינו את הסיגריה על המאפרה והפלאפון של רועי שוב צלצל.
הוא ענה ושוב שתק.
"את יודעת…במקום להודות לי את מדברת עלי כמו כפוית טובה, אני בחיים לא אגן עלייך שוב עכשיו אני מנתק ואני לא רוצה שתתקשרי אליי יותר בחיים שלך", רועי צעק על האישה שהתקשרה אליו וניתק את השיחה בעצבים.
"כוסעמק!", רועי צעק וזרק את המאפרה על ריצפה, ניפץ אותה לרסיסים ושם את שתי ידיו על הקיר עם הגב אלי.
קמתי מהמיטה ונעמדתי מולו, שמתי את ידי על כתפו אבל הוא לא הגיב ונשאר עם הגב אלי.
הוא התחיל להתנשם בכבדות וסובב את גופו אליי.
הוא בוכה, זה גרם לי להרגיש כל כך רע, לכל אחד יש בעיות בסופו של דבר. כל אחד מתמודד איתו בדרך שלו.
ניגבתי את דמעותיו והוא עצם את עיניו, הוא לא הסתיר את זה שהוא בוכה, אני שמחה שאין לו אגו בשמיים, ולדעתי זה מוכיח עד כמה שהוא גבר.
השענתי את ראשו על כתבי וכרכתי את ידי סביב גופו וחיבקתי אותו. הוא התחיל לבכות עוד יותר, התפרק עד הסוף, והידקתי את חיבוקי. רציתי שירגיש שהוא לא לבד.