התאהבתי בלא מעריצה-פרק 1- בשיתוף עם גיליגילי
"דניאללל!" נכנסה קייטי לחדרו של דניאל בצרחות.
"מה את רוצה? חופש היום!" העיר לה דניאל, והסתובב לצד השני של המיטה.
"לא בשבילך! נוסעים למיאמי!!" אמרה קייטי בחיוך והחלה לקפוץ על גבו משמחה.
"מה? למה?" שאל דניאל וקם, משפשף את ראשו בעייפות.
"אמא החליטה שמבקרים דודה כלשהיא, לא זוכרת את השם שלה" אמרה קייטי בשמחה. "וכנראה שגם נעשה הופעה למוזמנים" הוסיפה.
"נעשה? סליחה חמודה, מה את בדיוק עושה על הבמה?" אמר דניאל בעוקצנות.
"אני התמיכה הרגשית" אמרה קייטי וצחקה.
"טוב יאללה לכי אני צריך להתארגן" אמר דניאל וגירש אותה מחדרו.
הוא התלבש, והתקשר לנייתן.
"הלו" ענה נייתן.
"אחי, נוסעים למיאמי!" אמר דניאל.
"מה? באמת?? יואו גדול!!" התרגש נייתן.
"אז תתארגן ותבוא עוד חצי שעה, אני מתקשר למיקיילה ולאואן" אמר דניאל וניתק.
התגובה של מיקיילה ושל אואן הייתה דומה לזו של נייתן, ואחרי חצי שעה שלושתם היו בביתו של דניאל.
"קדימה ללימוזינה חברים!" אמרה אשלי בחיוך למראה הלימוזינה שחנתה בחוץ, מחכה לקחת אותם למטוס הפרטי של משפחת גריי.
הם נכנסנו ללימוזינה והיא החלה לנסוע.
"אז, זו ההופעה הפרטית בסך הכל השנייה שאנחנו עושים" אמרה מיקיילה והכניסה קווצה משיערה הג'ינג'י, לפיה.
"כן נכון. ההופעה הפרטית הראשונה הייתה מגניבה לא? התנאים טובים יותר וכאלה" אמר נייתן והסתכל על מיקיילה.
"נכון אבל עדיין יש פחות אנשים.." אמר דניאל.
אחרי שעתיים נסיעה הם עצרו ליד תחנת אוטובוס.
"מה אנחנו עושים כאן?" שאל דניאל.
"מפה אוספים אותי לבית של האנה!!" קראה קייטי בשמחה.
"ואתה צריך לחכות איתה עד שייקחו אותה" אמרה אשלי.
"מה?! אין מצב!" אמר דניאל במהירות. אין מצב שהוא מחכה בתחנת אוטובוס יחד עם אחותו הקטנה.
"אחות של האנה בגיל שלך" אמרה קייטי בפרצוף תמים כביכול "והיא גם דיי מהממת" הוסיפה באגביות מעושה.
דניאל הסתכל עליה, ואז על אימו, ועל נייתן ולבסוף אמר "טוב בסדר! אבל איך אני חוזר?" שאל את אשלי.
"אתה יודע שאחרי הכל זו תחנת אוטובוס?" שאלי אותו אשלי בהרמת גבה.
"את רוצה שאני יסע באוטובוס?!" התעצבן דניאל. הוא כוכב! כוכבים לא נוסעים באוטובוס.
"רק עם אתה רוצה להגיע לבית המלון.. עם אתה רוצה להשאר כאן אז לא צריך אוטובוס" אמרה אשלי בחיוך מתחכם.
דניאל נהם, וירד מהלימוזינה בעצבנות.
כעבור כמה דקות הופיע ג'יפ גדול בצבע כסף שאסף את קייטי.
החלון נפתח, וילדה בגיל של קייטי עם שיער בלונדיני מתולתל ופרוע נופפה לה באושר. מאחוריה ישבה ילדה יפה, בגילו של דניאל, עם שיער שטני ארוך מאוד וחלק, עיניים כחולות בהירות ויפות, והיא דיברה בטלפון מאוזניות אדומות.
הוא בהה בה ועיניהם נפגשו. היא חייכה חיוך קטן, ואז סובבה את פניה חזרה למכונית.
דניאל חיכה לאוטובוס ולבסוף עלה עליו. האוטובוס היה ריק, והנהג הסיע את דניאל יישר למלון שבו הם ישנו, מיד לאחר שביקש חתימה ותמונה איתו.
"אז תגידו איפה המופע?" שאל נייתן ולחץ על כפתור שהוציא כוס משקה ממסעדת הכיסא .
"עוד חצי שעה מכאן. אתם תאהבו את המקום! זה בית מלון יוקרתי ביותר, ואחרי זה גם נישן בו. אנחנו עומדים להשאר כאן יומיים ומחר לבקר את דודה פלורה" ענתה אשלי. היא ישבה ליד הנהג, וכרגע היא סימנה לו לפנות ימינה לכיוון בית המלון.
"זה לא טוב.. בשניה הפאפארצי יגלו את שם המלון, יפרסמו את זה, ומליוני מעריצים, סליחה מעריצות, יעמדו בחוץ ויצעקו את השם של דניאל" אמרה מיקיילה ועיקמה את אפה.
כעבור שעה הם הגיעו לבית מלון 'מיאמי' ויצאו מהלימוזינה. הם נכנסנו במהירות לבית המלון ולקחו את המפתחות שלהם לחדר. מיקיילה הייתה עם אשלי בחדר, ונייתן אואן ודניאל היו בחדר השני.
מיקיילה הרגישה מובכת שהיא עם אימו של דניאל בחדר, והיא בכלל העדיפה להיות עם דניאל עצמו, אבל היא לא התלוננה. בדרך כלל גם קייטי הייתה איתם בחדר, אבל היא ישנה אצל החברה שלה.
"אני הולכת להיות עם הבנים" הודיעה מיקיילה והרגישה דיי מטופשת שהיא מודיעה על זה לאשלי.
"בסדר מותק.. אני נחה קצת, תנעלי את החדר" ענתה אשלי ונשכבה במיטה הגדולה. מיקיילה בחרה לישון על הספה הנפתחת.
היא נכנסה לחדר של הבנים ושם מצאה את דניאל, שהגיע בינתיים, שרוע על המיטה הגדולה, ומשחק באייפון שלו.
אואן כנראה התקלח, ונייתן הסתובב בלי חולצה ברחבי החדר, הוא ראה אותה ומיהר לחייך ולנסות להבליט את שרירי הבטן היפים שלו.
היא התיישבה על המיטה לצידו של דניאל, ונייתן דיי התאכזב שהיא לא מתרגשת מהקוביות שלו.
"זה דיי מביך שאני עם אמא שלך בחדר" אמרה מיקיילה בתוכחה.
"מצטער" אמר דניאל בלי להרים את מבטו מהאייפון.
אואן יצא מהמקלחת עם מגבת כרוכה לרגליו, והוא הובך ממבטה העוקב של מיקיילה, שחשבה לעצמה שהיא מעולם לא שמה לב כמה חתיך אואן.
"אהה.. היי מיק" אמר אואן בביישנות. הוא הובך מאוד ממבטה של מיקיילה, ומבנות בכללי. הוא לא הרגיש בנוח לידן, בייחוד שהן תקעו בו מבטים כמו שמיקיילה תוקעת בו עכשיו.
"היי" אמרה מיקיילה.
~כעבור ארבע שעות בדרך למופע למוזמנים~
"מתרגשים?" שאלה אשלי. זאת הייתה השאלה הקבועה שלה לפני כל מופע.
הילדים הינהנו.
"או הנה קייטי" אמרה אשלי, ומולם באמת עמדה קייטי, ולידה עמדה הילדה שדניאל ראה קודם במכונית.
הלימוזינה עצרה וארבעת הילדים ואשלי ירדו מן המכונית.
"אומיגאד אתה באמת דניאל!!!" קראה הילדה הקטנה והביטה אל דניאל בהערצה.
"כן.." אמר דניאל ביובש. הוא חיפש בעיניו את הילדה היפה שראה במכונית.
קייטי שמה לב למבטו "היא לא באה.. היא רק הורידה אותנו כאן" דניאל התאכזב.
"אהה.. טוב.." אמר דניאל באכזבה.
"אבל אני כאן! ואני מעריצה שלך! יש לי את ככללל המחברות שלך, יש לי כרית שלך, ושלוש אתרי מעריצים" אמרה הקטנה בהתגאות.
דניאל נאנח והעלה על פניו חיוך מזויף. נמאס לו מכל המעריצות האובססיביות האלו, אבל הוא חייב להיות שמח ומחייך וחמוד.
תגובות (0)