התאהבתי בטעות פרק 7

"אל תפתחי את הדלת." מלמלתי לטלוויזיה. ראיתי סרט אימה צפוי מידי.
"יש לך שם דלת לברוח אליה, למה לא נכנסת בה מטומטמת." צעקתי על הדמות ושמעתי צחוק מפתח הדלת.
"כריס מה אתה עושה פה?" שאלתי מופתעת, והוא עמד משועשע, צוחק עליי.
"השאלה היא, למה את צועקת על הטלוויזיה." הוא אמר וצחק.
"כי היא מפגרת, מה הקטע שלה, היא סתם תמות על טמטום." אמרתי והנמכתי מעט את קול הטלוויזיה.
"את לוקחת קשה." הוא אמר וגיכח קצת.
"יופי מה אתה עושה פה?." שאלתי חסרת סבלנות.
"מישהי פה עצבנית." הוא אמר ופרע מעט את שערו השחור עם ידו.
"נו." זרזתי אותו שידבר.
"קבענו לשבע." הוא אמר את הברור מאליו והתיישב על המיטה שלי.
"אתה קבעת לשבע, לא אני." אמרתי וחזרתי להסתכל על הטלוויזיה.
"טוב, מספיק, היא מעצבנת אותי." אמרתי וכביתי את הטלוויזיה. הסתכלתי על כריס וראיתי שהוא מסתכל עליי משועשע.
"שמחה שאני מצחיקה אותך." מלמלתי בציניות "עכשיו אכפת לך לצאת לי מהחדר?." שאלתי אותו והצבעתי על הדלת.
"אם תבואי איתי, אני אצא." הוא אמר והסתכל עליי.
"חמוד." מלמלתי בעצבים וקמתי מהמיטה.
"אז את באה?."הוא שאל ותפס בידי.
"יש לי ברירה?." השבתי בשאלה והשתחררתי מאחיזתו בידי.
"לא." הוא ענה בקצרה. לקחתי מהארון חולצה מכופתרת לבנה ומכנס קצר שחור ונכנסתי לשירותים.
"לי לא הייתה בעיה אם היית מתלבשת מולי." שמעתי את כריס צועק לי והסמקתי.
"זה נקרא הטרדה." השבתי. שטפתי פנים, לבשתי את הבגדים שהבאתי איתי, אספתי את שערי לקוקו גבוה ויצאתי מהשירותים.
"אני רואה שאתה נהנה." אמרתי לכריס שחיטט לי בפלאפון.
"מאוד." הוא מלמל והיה נראה שקוע בפלאפון שלי. נאנחתי וחטפתי מידו את הפלאפון שלי והכנסתי אותו לכיס. התכופפתי והוצאתי מתחת למיטה זוג נעלי טימברלנד וורודות.
"יאללה יצאנו?." שאלתי את כריס ונעלתי את הנעליים.
"בטח." הוא מלמל וירדנו למטה. הוא פתח לי את הדלת ונתן לי לצאת לפניו, ממש גנטלמן.
"במה נוסעים?." שאלתי אותו והוא הצביע על מכונית פאררי קליפורניה כחולה, חייבת להגיד שהמכונית יותר מתאימה לבנות, אבל לא נהרוס לו.
"יפה לך פאררי." אמרתי והוא התפלא קצת.
"את יודעת להבדיל בין מכוניות?." הוא שאל מופתע ופתח לי את הדלת של המכונית.
"מופתע?." שאלתי ונכנסתי למכונית.
"רק לטובה." הוא אמר, נכנס לצד הנהג והתחיל לנסוע.
"לאן?." שאלתי מביטה בו.
"סוד." הוא ענה.
"נו לאן?." שאלתי מנדנדת לו וחוזרת על השאלה שוב ושוב.
"ברבי אל תשגעי אותי." הוא אמר מעט עצבני. לא מבינה אותו שניה אחת הוא נחמד ואחר כך עצבני, ולעזעזל גם את כל הסוף שבוע אני צריכה לבלות איתו. למה אני כזאת מטומטמת וסתם מזמינה אנשים לפני שאני מכירה אותם?!.
"טעות שבאתי." מלמלתי לעצמי והוצאתי את הפלאפון מהכיס.
"הגענו." הוא אמר, "מקווה שאת אוהבת פוטבול." הוא אמר, ויצא מהאוטו. באתי לצאת אבל הוא הספיק לפתוח את הדלת לפניי.
"אתה יודע, אני יכולה לפתוח את הדלת בעצמי." אמרתי לו והוא גלגל עיניים. התחלנו ללכת, אבל במקום לחכות בתור, הוא לקח אותי דרך דלת אחורית שמובילה למין מנהרה או משהו כזה. בואו נגיד הוא מפחיד אותי קצת ומאיפה שהוא לקח אותי גורם לי קצת להילחץ.
"אתה יודע, זה יכול להיקרא חטיפה." אמרתי.
"ברבי, את מפחדת ממני?" הוא שאל וקולו נשמע משועשע קצת.
"אל תחמיא לעצמך יותר מידי." אמרתי משקרת.
"בטוח?." הוא שאל והדביק אותי לקיר, כאשר שתי ידיו חוסמות את דרכי והוא הסתכל עליי עם עיניו הכחולות שהרגשתי שהן פשוט חודרות דרכי.
"כן." אמרתי לבסוף, מגייסת את הקול הכי אמין שיש לי וניסיתי להזיז אותו. הוא הסתכל עליי עוד קצת, בחן אותי והמשיך ללכת, עד שהגענו לאצטדיון וישבנו בשורות הראשונות וראינו שהמשחק התחיל.
"תמסור לו אידיוט." כריס התחיל לצעוק על השחקנים ואני צחקתי עליו.
"לא! אידיוט, מי נתן לך לשחק?." הוא צעק שוב ולאחר כמה זמן הוא וויתר וישב. חייבת להגיד הצחיק אותי איך שהוא התנהג.
"אני שמח שאני משעשע אותך ברבי." הוא אמר וגלגל עיניים.
"גם אני שמחה שאתה משעשע אותי." אמרתי בציניות והוא גיכח קצת.
"ברבי א.." כריס התחיל להגיד משהו, אבל שריקת הסיום וקולות האוהדים קטעו אותו. קמנו שנינו מהמקום שלנו והלכנו דרך אותו המקום שהגענו ממנו.
"כנסי" הוא אמר ופתח לי את הדלת ואני גלגלתי עיניים.
"את יודעת יש בנות שאני לא צריך לעשות כלום והן נכנסות איתי למיטה בלי בעיה." כריס אמר ונכנס לאוטו מהצד השני.
"אתה אומר שאתה עושה את כל זה בשביל להכניס אותי למיטה?" שאלתי אותו נעלבת.
"לא ברור ש.." הוא אמר, אבל קטעתי אותו בעצבים
"בן זונה" מלמלתי בעצבים ויצאתי האוטו והוא יצא אחריי
"אל תעלבי זה לא הכוונה שלי" הוא אמר ותפס ביד שלי סובב אותי אליו
"ברביות לא נעלבות." אמרתי בציניות, ללא רגש וניסתי לשחרר את ידי ממנו. שונאת אותו!.
"תעזוב אותי." אמרתי בעצבים ושחררתי את ידי בכוח.
"תני לי להסביר רגע." הוא אמר בעצבים ותפס ביד שלי שוב פעם, אך הפעם זה כאב.
"זה ממש לא הכוונה שלי, אני סתם רציתי להכיר את השכנה שלי. אני אף פעם לא אכנס עם מישהי למיטה, אם אני הולך לראות אותה כל הזמן." הוא אמר והרגשתי שזרם הדם שלי נעצר ביד.
"יופי, עכשיו תעזוב לי את היד, את מכאיב לי." אמרתי ללא רגש והצבעתי על היד שלי והוא עזב אותה.
"אני מצטער." הוא לחש, " בואי אני אחזיר אותך הביתה." הוא אמר ונכנסנו לאוטו. את כל הנסיעה העברנו בשקט עד שהגענו לבית שלי.
"אני מצטער, אני לא התכוונתי לפגוע בך." הוא אמר.
"אבל פגעת." אמרתי יצאתי מהאוטו, והלכתי מהר לכניסה של הבית.
"ברבי." הוא אמר, אבל לא הקשבתי לו ונכנסתי לבית במהירות סוגרת את הדלת אחריי. עליתי לחדר, החלפתי לפיגמה קצרה ונשכבתי על המיטה.
ידעתי שאני לא הייתי צריכה ללכת איתו, זאת טעות וזה היה ברור ככה מההתחלה. מה חשבתי לעצמי לעזעזל, ברור שכל זה בשביל לזיין אותי. רעשים מהמרפסת קטעו את מחשבותיי. קמתי מהמיטה מתהלכת למרפסת וברור שכריס היה שם.
"מה אתה עושה פה?!." שאלתי אותו בעצבים לאחר שיצאתי למרפסת וסגרתי את הדלת אחריי.
"אני חייב להסביר לך." הוא אמר אבל קטעתי אותו,
"אתה לא חייב להסביר לי כלום אני לא חברה שלך ולא כלום." אמרתי בעצבים.
"את מוכנה להפסיק לעשות דרמות ולהקשיב לי שניה." הוא צעק והקפיץ לי את הלב. נדבקתי כמה שיותר לדלת, מרוב פחד ממנו וניסיתי להתרחק ממנו.
"אני אמרתי את מה שאמרתי בשביל שתעריכי את זה שאני פותח לך את הדלת ולא ניסיתי להכניס אותך למיטה." הוא אמר והניח את שתי ידיו משני צדדי והסתכל לי בעניים.
"ברבי, אני נשבע לך שלא רציתי לפגוע בך, את אחרת ואני לא רציתי שתהיה סתם סטוץ של לילה." הוא אמר והרגשתי קצת מטומטמת אחרי שהוא אמר את זה, כנראה אני באמת סתם דרמטית.
"אוקיי הסברת עכשיו אתה מוזמן ללכת." אמרתי.
"את עדין כועסת?." הוא שאל לא מבין.
"לא, אבל מה ציפית שאחרי שתגיד את זה אני אפול לזרועותייך בחיבוק?." שאלתי אותו בהרמת גבה.
"לא, אבל שתהיה קצת יותר נחמדה." הוא אמר מגכח.
"תקשיב השעה עכשיו מאוחרת ואני מתה מעייפות." אמרתי ופיהקתי.
"אוקיי, אבל לא רק בשביל זה באתי, באתי להגיד לך שאני לא יכול לבוא איתך לניו יורק." כריס אמר
"מה זה בגלל מה שקרה הערב?." שאלתי אותו.
"לא, ההורים שלי רוצים שאני אשמור על אשלי" הוא אמר וחייך חיוך מצטער.
"טוב, לא נורא, סבבה מסור לה דש, לילה טוב" אמרתי, נכנסתי לחדר סגרתי את הדלת אחריי ונשכבתי לישון.

"סיפרתם לדנה?." שאלתי את דניאל ואריאל, הנחתי לכל אחד מהם כוס קולה והתיישבתי בכיסא ליד אריאל. ישבנו אצלי במרפסת.
"לא, אין מה לספר." דניאל אמר ולגם מהכוס.
"זה לא יהיה מוזר שתפסיקו לשבת איתם בהפסקה?." שאלתי ודניאל קיבל בדיוק שיחה ונכנס לחדר שלי לדבר.
"גם ככה לפני שהגעת לא היינו יושבים איתם." אריאל אמר והנהנתי.
"שמעו, אני אדבר איתכם אחר כך, אני צריך ללכת." דניאל אמר מפתח דלת המרפסת.
"מה קרה?." שאלתי אותו בוחנת את הבעת הפרצוף שלו, שהייתה שלווה.
"לא משהו רציני, נדבר." הוא אמר והלך.
"רוצה לראות סרט?." שאלתי אותו ונכנסתי לחדר שלי.
"בטח." הוא אמר ונכנס אחרי. התיישבנו על המיטה כל אחד מצד וזיפזפתי בין הערוצים.
"תביאי." הוא אמר וחטף לי את השלט מהיד והוא התחיל לחפש.
"תביא." אמרתי וחטפתי לו את השלט מחפשת סרט.
"זה בדיוק מה שעשיתי." הוא אמר וניסה לחטוף לי בחזרה אבל לא נתתי לו.
"תביאי." הוא אמר וגיכחתי קצת, "את אוהבת דגדוגים?." הוא שאל ונבהלתי.
"לא אני שונאת את זה זה סבל." אמרתי במבט מתחנן שלא ידגדג אותי.
"תביאי, או שאני מדגדג." הוא אמר והניח את ידו על השלט
"לא ולא." אמרתי והוא עלה עליי התחיל לדגדג אותי.
"לא, די, אני אביא לך את השלט." אמרתי בין הדגדוגים מתנשמת בכבדות.
"קח." אמרתי בחוסר רצון והוא תפס את השלט ונשכב על המיטה.
"נראה לך שתנצח בלי שאני אלחם?." שאלתי צוחקת והתחלתי לדגדג אותו. עליתי עליו וניסתי לחטוף לו את השלט.
"את לא תצליחי." אריאל אמר מגכח.
"טוב, סבבה." אמרתי בחוסר שביעות רצון.
"תגיד מה אתה עושה בסוף שבוע?." שאלתי אותו ובחנתי את תוי פניו.
"לא משהו מיוחד, למה?." הוא שאל והסתכל עליי גם הוא.
"בא לך לבוא איתי לניו יורק?." שאלתי אותו.
"אממ בטח, למה לא." הוא אמר וחייכתי חיוך גדול.
"מה איבדת בנוי יורק?." הוא שאל מתעניין.
"אחותי רונה לומדת שם בבית ספר לאומנויות, ואני חושבת שעובר עליה משהו. אז החלטתי ללכת לבקר אותה." אמרתי והוא חייך אליי.
"את חמודה." הוא אמר וזה גרם לי להעלות חיוך.
"גם אתה." אמרתי לו נתתי לו נשיקה על הלחי וחזרתי לשכב על המיטה מסתכלת על הטלוויזיה בחיוך ענק.