התאהבתי בטעות פרק 3

"אוקיי מוכנה ליום שישנה את חייך לטובה?" שאלתי את דנה עם חיוך ענק כשנכנסנו לקניון.
"אני מתחילה לפחד, אמא איזה חיוך מלחיץ יש לך" היא אמרה לי ופרצתי בצחוק מתגלגל.
"אוקיי" היא אמרה ונשמה נשימה עמוקה.
"אין לך מה לדאוג את בידיים טובות" אמרתי וקרצתי לה
"דבר ראשון עדשות" אמרתי לה ולקחתי אותה לחנות משקפיים בדקו לה את העיניים ואז לימדו אותה להכניס את העדשות לעין.
"נשבעת זה יותר טוב מסרט" אמרתי צוחקת למראה דנה שמפחדת מהידיים של עצמה.
"שקט את!" היא אמרה בכעס והסתכלה עליי "את מצלמת אותי?!" היא שאלה
"ברור" אמרתי ולחצתי על כפתור האדום, שמפסיק צילום והכנסתי את הפלאפון לכיס.
"אוקיי מה עכשיו העדשות בעין" היא אמרה
"עכשיו את קונה כמה קופסאות לזה מים מיוחדים ותביאי לי רגע את המשקפיים" אמרתי לה, היא פתחה את התיק שלה והוציאה לי את קופסת המשקפיים.
"זה מה שקורה" אמרתי ושברתי לה את המשקפיים
"שברת לי את המשקפיים!" היא אמרה נסערת
"זה בסדר אני אקנה לך עדשות במקום" אמרתי לה וחייכתי חיוך ענק .
"את.. את פשוט אעאעאע" היא אמרה בקול מעוצבן
"תאמיני לי את תודי לי בסוף" אמרתי לה ויצאנו מהחנות משקפיים
"אוקיי עכשיו בגדים" אמרתי לה ונכנסנו לחנות הראשונה
"מה את לא תלבשי בחיים?" שאלתי אותה
"בגדים קצרים מידי כאלה שצמודים מידי לחזה ומחשופים" היא אמרה בפשטות ומשכה את כתפיה לאחור. אוקיי מקובל עליי למרות שיש לה במה להשוויץ.
"סבבה" אמרתי וחיפשנו לה בגדים
"מה עם זה?" דנה שאלה והראתה לי חולצה ענקית ופשוטה
"איו לא!" אמרתי והנדתי את ראשי
"וזה?" היא שאלה והראתה לי סוודר נוראי עם קשקושים
"כן אם סבתא שלך תפרה את זה ולא נעים לך לזרוק את זה" אמרתי והמשכתי להערים בגדים ונעליים בעגלה שהבאתי
"טוב אולי במקום לקטול את כל מה שאני מביאה תראי לי מה את בחרת?" היא שאלה וזרקה את ידיה באוויר
"אוקיי בואי למדוד" אמרתי לה ונתתי לה ללמוד תלבושת ראשונה.
"אהבת?" שאלתי אותה כשהיא יצאה. היא לבשה חולצה מכופתרת כחולה כהה נופלת, מעליו גינס ארוך לבן גבוהה ונעלי עקב כחולות תאומות למכופתרת.
"מאוד" היא אמרה כאשר היא מסתכלת במראה על עצמה
"תנסי את אלה" אמרתי ונתתי לה עוד בגדים היא יצאה והיא נראתה מהמם היא לבשה גופיה לבנה נופלת ומעליה חצאית גבוהה עם כל מיני תדפיסים נפוחה לקראת הסוף ומגיעה עד לאמצע הירך ונעלי עקב בובה בצבע שחור
"יאו איזה מהממת!" אמרתי בהתרגשות
"את לא חושבת שזה קצר מידי?" היא שאלה
"לא!" אמרתי "זה מושלם!" הוספתי על דבריי במהרה לא נותנת לה לדבר. שילמנו על הבגדים ואמרתי לה להישאר עם התלבושת המושלמת.
"עכשיו, למכון יופי" אמרתי לה והתחלנו ללכת למכון שבמקרה המנהלת שלו, ברנדה, הייתה המאפרת והמעצבת שיער בכמה קמפיניים שעשיתי.
נכנסנו למכון וחיפשתי את ברנדה "ברנדה" צרחתי בהתרגשות כשראיתי אותה.
"יסמין" היא צרחה בהתרגשות גם וחיבקה אותי חזק.
"איה לסט אווצ' כואב לי אני מתה" מלמלתי והיא לא הקשיבה
"שתקי התגעגעתי!" היא אמרה "מה את עושה פה?" היא שאלה
"עברנו לגור באזור, עכשיו לא תצטרכי להתגעגע" אמרתי לה והתחבקנו שוב
"במה אני יכולה לעזור לך?" היא שאלה וחייכה אליי חיוך ענק שחשף שתי גומות בלחיה
"יואו איך התגעגעתי לחיוך הזה" אמרתי בהתרגשות
"תכירי זאת דנה" אמרתי לה והצגתי בפניה את דנה
"אני צריכה מניקור פדיקור שתספרי תאפרי ותלמדי אותה איך להשתמש נכון באיפור ובמברשות" אמרתי לה במבט מתחנן
"אין בעיה הכל בשבילך" ברנדה אמרה לי וחייכתי אליה חיוך מוקיר תודה
"בואי חמודה" היא אמרה לה והן הלכו ביחד ואני התיישבתי על הכורסא קוראת מגזינים, שותה מילקשייקים, אוכלת שוקלדים בקיצור חיה כמו מלכה.

"מוכנה?" ברנדה שאלה אותי
"נו" אמרתי בסקרנות וחוסר סבלנות מעורבבים יחדיו.
"אוקיי" היא מלמלה "טדאם!" היא אמרה בהתרגשות ודנה התקרבה אלינו. ברנדה סיפרה אותה קרה עם פוני לצד שמאל איפרה אותה איפור עדין וטבעי שגרם לדנה להיראות כמו ברבי בנוסף לתלבושת המראה והשיער.
"ברנדה אין עלייך!" אמרתי וחיבקתי אותה
"רגע" ברנדה אמרה "קחי את כל כל מה שיש פה ואל תשכחי את מה שאמרתי לך!" ברנדה אמרה לדנה והושיטה לה שלוש שקיות מלאות בדברים
"כמה אני חייבת לך?" דנה שאלה אותה
"אממ שיער איפור" היא מלמלה "אפס" היא אמרה
"אין סיכוי! את עשית עבודה מדהימה ואני אשלם לך את מה שזה שווה ואפילו יותר" היא אמרה
"את לא!" ברנדה אמרה בקול עצבני "ויןין מכירה אותי כבר והיא יודעת שאי אפשר לנצח אותי" ברנדה אמרה וחיוך ניצחון התנוסס על פניה
"אוקיי" דנה אמרה וחייכה חיוך קטן
"תודה רבה" דנה אמרה, חיבקה את ברנדה וראיתי שהיא דחפה לכיס המכנסיים שלה כסף ויצאה מהמקום
"שמרי על קשר" ברנדה אמרה לי "אם לא מוות" ברנדה הוסיפה במהרה בקול מאיים
"ברור אהובתי" אמרתי וחיבקתי אותה חזק וגם אני הכנסתי לכיס המכנס של ברנדה כסף ויצאתי אחרי דנה
"ואוו את נראית מדהים!" אמרתי לדנה
"תודה" היא אמרה הסתכלה לאופק ומיד השפילה מבט
"מה יש?" שאלתי והיא השתיקה אותי במהירות על ידי הנחת ידה על פי
"ויקטוריה שם אני לא רוצה שהיא תראה אותי" דנה מלמלה והסתכלתי לכיוון
"מאוחר מידי היא מתקרבת" אמרתי ודנה פתחה עיניים בפחד
"תזכרי שהיא סתם אפסית את יכולה לעמוד מולה!" אמרתי לה וויקטוריה עמדה מולנו
"תראו מי פה הברווז המכוער והילדה שעפה על עצמה" ויקטוריה אמרה
"את שומעת משהו דנה?" שאלתי את דנה מתעלמת מוויקטוריה
"תאמת לא" היא אמרה ושתינו עברנו משני צידיה נכנסות קלות בכתפה ומתרחקות ממנה
"או החננה המכוערת קיבלה אומץ" ויקטוריה אמרה מה שגרם לי לעצור ולהסתובב אליה והיא עמדה שם משלבת ידיים ומחייכת חיוך מגעיל
"את פשוט בן אדם עצוב פטתית ועלובה! גועל נפש של בן אדם" אמרתי לה בעצבים
"יסמין בואי אל תתיחסי אליה בכלל היא לא שווה את זה" דנה אמרה ושתינו הסתובבנו
"אף אחד לא מתעלם ממני!" היא צעקה אלינו ושתינו צחקקנו.

"אף אחד לא מתעלם ממני" חיקיתי את וויקטוריה ודנה צחקה ביחד איתי ונכנסנו לבית שלה כאשר השקיות הכבדות מכאיבות לנו בידיים.
"ואוו" דניאל מלמל כאשר ראה את דנה. הוא ישב על הספה עם שני חברים שלו.
"די תמשיך" אמרתי לו לוקחת את המחמאה ודנה צחקקה קצת
"היא עשתה את זה" דנה אמרה והצביעה עלי
דניאל קפץ מהספה "תודה!" דניאל אמר חבק אותי ונישק אותי על הלחי
"אין על מה" אמרתי לו
"אני לא נראית עד כדי כך טוב" דנה אמרה
"בנים הייתם יוצאים איתה?" שאלתי את שני החברים של דניאל
"לגמרי" אחד מהם "את כוסית" השני אמר ונשך את השפה התחתונה שלו
"רואה אל תתני לוויקטוריה להשפיע עלייך" אמרתי לה
"איכס לא אומרים את השם הזה" אחד מהבנים אמר בגועל
"למה?" שאלתי בתמימות, כמובן שאני לא אוהבת אותה ואני לא מתפלאת שהם אומרים את זה, סתם רציתי להבין מה המניע שלהם.
"היא דוחה עם אף בשמיים ושום דבר לא מוריד לה אותו" אותו הילד אמר
"וואלה" אמרתי בחיוך רחב, חצי שנה להוריד למישהי את הפוזה
"ואם אני אוריד לה את האף?" שאלתי אותם וישבתי בין שני הבנים
"מה שאת רוצה" ארבעתם קפצו ביחד
"challenge excepted" אמרתי בחיוך רחב
"אני ת'ור" הבן שישב מימני אמר, היו לו עיניים כחולות ושיער שחור.
"אני אריאל" הבן שישב משמאלי אמר, לו היו עיניים ירוקות, שיער בלונדיני ושפתיים עבות ובושרניות שבא לכם לנשק כל היום.
"אני יסמין" אמרתי
"אנחנו יודעים" הם אמרו ביחד וראיתי את דנה מתחילה לקחת את השקיות לחדרה
"וואלה ומה אתם עוד יודעים?" שאלתי והרמתי גבה
"שאת כוסית שיש לך אופנוע ואאודי את דוגמנית ושדניאל מאוהב בך" אריאל אמר ואני גיחכתי קצת
"אני יהרוג אותך יא זבל" דניאל אמר וקפץ עליו
"די זה בסדר לא מאשימה אותך" אמרתי לדניאל ופרצנו בצחוק חוץ מדניאל
"אבל אני לא" הוא אמר וזרק ידים באוויר
"הפסד שלך" אמרתי וחייכתי חיוך כובש
"שלום" ילדה אחת צעקה מדלת הכניסה, הסתכלתי ישר לאזור שממנו בא הקול וראיתי שנכנסו שתי בנות.
"היי דניאל" שתיהן אמרו ביחד והסמיקו
"היי" הוא מלמל והעביר את ידו בשיערו פורע אותו קצת.
"היי, אני יסמין" אמרתי אליהן בחיוך
"אנחנו יודעות" אחת מהבנות אמרה "אני סהר" היא אמרה וחייכה חיוך מתוק היה לה שיער שחור ארוך חלק ועיניים חומות קהות נוטות יותר לשחור.
"ואני ג'ייד" השניה אמרה ולה היה שיער בלונדיני תלתלים ועיניים כחולות
"אתם יודעים איפה דנה?" גייד שאלה ושיחקה בתלתלים שלה
"בחדר שלה" אמרתי ושתיהן הלכו לשם
"אומייגד את נראית טוב" שמענו צרחות מהחדר של דנה וצחקנו
"כן זאת ההשפעה שלי על אנשים" אמרתי בציניות והבנים גיכחו
"תודה תודה תודה" גייד אמרה ורצה אליי וקפצה עליי בחיבוק ודנה וסהר צחקו. זה בכלל לא מוזר שמישהו זר קופץ עלייך בחיבוק
"מרוב חיבוקים נהיה לי חם, רוצים לבוא אליי לבריכה?" שאלתי וחייכתי חיוך קטן
"לא אפשרי היום אבל בפעם אחרת למה לא?" דניאל אמר
"כן אי אפשר עכשיו" דנה אמרה
"וזה כי?" שאלתי
"גמר המונדיאל" אריאל אמר
"אין לך למה לראות גרמניה תנצח ושוב פעם מסי המסכן יהיה מקום שני, תאמת אני לא מבינה על מה מביאים לו כל שנה את פרס של שחקן השנה הוא סתם עלוב" אמרתי וקמתי מהמקום שלי
"שקט את!" אריאל אמר
"אתם תראו שאני צודקת" אמרתי בהתנשאות
"מוזמנת להישאר איתנו ולראות שאת טועה" דניאל אמר וחזרתי לשבת ראינו את המשחק וכמובן שצדקתי
"אני ניצחתי אתם טעיתם" אמרתי ועמדתי על הספה רוקדת מאושרת מהחיים
"זה פוקס" דניאל אמר בעצב
"הפוקס היחדי זה שמסי מקבל את שחקן השנה כל שנה" אמרתי צוחקת עוקצת אותם
"מונדיאל הבא גרמניה לא תעבור את שלב הבתים" ת'ור אמר
"אולי כולם שונאים את גרמניה אבל הם יודעים לשחק" אמרתי להם ועמדתי על הרצפה
"היה נחמד לראות אותם מפסידים אבל אני עפה לישון" אמרתי ולקחתי את הפלאפון מהשולחן
"ביי" אמרתי חיבקתי את כולם והתקדמתי לדלת
"דרך אגב לא שחכנו את ההזמנה שלך לבריכה" אריאל צעק
"מוזמן תמיד" צעקתי לו בחזרה ויצאתי מהבית.