התאהבתי בטעות פרק 14

"אתת לא נישקת אותו?!." שרלוט צעקה עליי וכל הקיפטריה הסתכלה עלינו.
"לא." אמרתי בלחישה והיא הסתכלה עליי במבט מאוכזב.
"באמת שאת מפסידה, נראה לי את אוהבת יותר את הצפרדעים מאשר את הנסיך." היא אמרה והמשיכה להסתכל עליי.
"זה לא שהוא עכשיו ירוץ למישהי אחרת." אמרתי והסתכלתי על דניאל מרחוק רואה אותו צוחק עם ת'ור ואריאל.
"קשה למצוא נסיך פנוי, אם את לא רוצה אותו אז אני אנסה את מזלי." היא אמרה וחייכה חיוך מתחכם.
"לא!" צעקתי וראיתי את השולחן של דניאל מסתכל עלינו.
"חשבתי שאת לא רוצה אותו." היא אמרה בקול מתחכם.
"אני לא רוצה אותו." אמרתי ונאנחתי.
"הפה שלך אומר משהו אחד אבל העיניים שלך נוצצות כשאת מדברת עליו וגם יש לך חיוך מאושר כזה כל פעם שאת מתחילה לדבר עליו." היא אמרה וחייכה חיוך מתוק.
"מה איזה שטויות." אמרתי וזרקתי את ידיי באוויר.
"יסמין זה לגמרי נורמלי להתאהב." היא אמרה והניחה את ידה על גב כף ידי.
"אין לי מה לפתח איתו מערכת יחסים עכשיו, עוד חודש במילא נגמרת השנה וכל אחד ממשיך עם החיים שלו של אחרי התיכון." אמרתי והסתכלתי על דניאל שהסתכל עליי בחזרה.
"כן אבל שניכם הולכים לאותה אוניברסיטה, אז זה לא כל כך ישנה כי במילא תהיו באותו מקום." היא אמרה.
"שרלוט די!." לחשתי לה בעצבים כשראיתי את דניאל מתקרב.
"את די!." היא אמרה בעצבים ודניאל התקרב עוד, "את יודעת איזה נדיר זה למצוא אהבה ועוד ששני הצדדים מרגישים אותו הדבר, את מבינה איזה נדיר זה שאת ודניאל מאוהבים אחד בשני". היא אמרה ואני הסתכלתי עליה עם עיניים פקוחות לרווחה, לא יודעת איפה לקבור את עצמי.
"היי." דניאל מלמל במבוכה ואני הסמקתי.
"היי." שרלוט אמרה ועצרה את עצמה לא לפרוץ בצחוק, "אני אלך." היא אמרה וקמה ממקומה. דניאל התיישב בכיסא לידי וחייך.
"על מה זה היה?." דניאל שאל
"סתם שרלוט והשטויות שלה." אמרתי, "רצית משהו ספציפי?." שאלתי מנסה לשנות את הנושא.
"סתם לשאול לשלומך ואם את רוצה לבוא איתי לנשף?." דניאל שאל.
"אתה לא נראה כמו מישהו של נשף." אמרתי מופתעת.
"שנה אחרונה מנסים להוציא את הטוב שבזה." הוא אמר בחיוך.
"אוקיי." אמרתי וחייכתי והוא חייך אליי בחזרה.
"אולי תתנשקו כבר" שמעתי את אריאל שרלוט ות'ור צועקים ביחד.
"אולי תחנקו כבר" אני ודניאל אמרנו ביחד ופרצנו בצחוק.

"מייבשת רדי כבר." דניאל צעק.
"שניה." צעקתי לו בחזרה, זה ערב הנשף וצריך להיראות מעולה. לבשתי שמלה בצבע טורכיז עד הרצפה עם נעלי עקב בצבע שחור איפרתי את עצמי איפור מעושן על שפתיי מרחתי אודם ורדרד ואת שיערי הארוך החלקתי במחליק.
"טוב היה נמאס לי לחכות." דניאל אמר בזמן שנכנס לחדרי ונעצר מופתע.
"איך?." שאלתי עדיין לא מסתכלת עליו.
"את פשוט ואוו." הוא מלמל.
"תודה." אמרתי והסתובבתי אליו הוא לבש חולצה לבנה מכופתרת עם גינס ונעלים חומות מצוחצחות ועל יד אחת הוא תלה את הגקט שלו, הוא נראה פשוט מושלם, "אתה נראה מעולה." אמרתי בחיוך.
"תודה." הוא מלמל "יצאנו?." הוא שאל והושיט לי את ידו.
"כן." אמרתי ואחזתמ בידו. יצאנו ביחד מהבית שלי והתקדמנו לשער.
"יש אותך ביותר קלישאתי לימוזינה באמת?." שאלתי וגילגלתי את עיניי.
"זה לא, אני זאת סהר." הוא אמר, הנהג פתח לנו את הדלת ונכנסנו לבפנים. בפנים סהר ואריאל ישבו אחד ליד השני ובצד שממול דנה וג'ון ילד מהשכבה שלנו ישבו ביחד ואני ואריאל ישבנו לידם.
"אתם זוג ממש יפה." סהר אמרה וראיתי את דנה מסתכלת עליי מופתעת.
"אנחנו רק ידידים." דניאל ואני אמרנו ביחד.
"אה אופס." סהר מלמלה והלימוזינה סוף סוף הגיעה לבית ספר אני ודניאל יצאנו במהירות ונכנסנו לבפנים.
"ואוו זה כזה מוזר איך שהאולם ספורט נראה טוב פתאום." אמרתי צוחקת למראה התפאורה שעשו.
"וגם מריח טוב." דניאל אמר ופרצנו בצחוק, "רוצה לשתות?." דניאל שאל.
"כן אני אשמח." אמרתי ודניאל הלך להביא לשנינו שתיה ודנה באה לקראתי.
"מה קורה בינך לבין אח שלי?." דנה שאלה בחיוך קטן.
"כלום." אמרתי ומשכתי את כתפיי אחורה.
"זה לא נראה כמו כלום." היא אמרה.
"אם משהו יקרה את הראשונה שתדעי." אמרתי, "רגע יש לך בעיה עם זה שנהיה ביחד?." שאלתי אותה.
"לא יודעת זה יהיה מוזר ואני לא רוצה להיתקע באמצע ולהצטרך לבחור צדדים." היא אמרה ואני הנהנתי.
"אם זה מפריע לך תגידי אני אתרחק." אמרתי לה.
"רק קצת." היא אמרה וראיתי את דניאל מתקרב.
"אוקיי אז אני לא אהיה איתו." לחשתי לה
"בבקשה." דניאל אמר והושיט לי יד אחת שאחזה בכוס אדומה.
"תודה." אמרתי לקחתי את הכוס מידו ולגמתי ממנה.
"רוצה לרקוד?." דניאל שאל אותי.
"לא, יש לי כאב ראש." שיקרתי, "אבל אני רואה שיש מלא בנות שאין להן עם מי והן רוצות." אמרתי והצבעתי על שורה של בנות שעמדו ליד הקיר.
"כן, אבל אני באתי איתך לא איתן." הוא אמר.
"יודע מה נעשה עיסקה, על כל בת שאתה רוקד איתה יש לך ריקוד אחד איתי." אמרתי וחייכתי.
"אוקיי." הוא אמר. הוא ניגש במשך ארבעה שירים שונים לארבע בנות שונות ורקד איתן. לאט לאט לא נישארו בנות שעומדות כי כנראה זה נתן גם לבנים אחרים את האומץ להזמין את הבנות לרקוד. לאחר שדניאל סיים לרקוד עם הבת הרביעית הוא התקרב אליי.
"ארבע בנות שונות מה שאומר שאת חייבת לי 4 ריקודים." הוא אמר והושיט לי יד אחת לקדימה ואת השניה הניח מאחורי גבו.
"עסקה זאת עסקה." אמרתי והנחתי את ידי בידו וצעדנו לעבר הרחבה. כמובן שעם המזל שלי ארבעת השירים היו שירים רומנטיים. התקרבתי אליו והסתכלתי בעיניו כל הזמן, הרגשתי את פעימות ליבו והסנפתי את ריח הבושם שלו שנדף ממנו. לא יודעת אם זה בגלל שאני מנסה להתרחק אבל ככל שאני מנסה לכפות על עצמי לא לאוהב אותו אני מתאהבת בו יותר ויותר.
"אוקיי תלמידים הגיע הרגע להכריז מי מלך ומלכת הנשף." ילדה אחת שהנחתה את הנשף אמרה.
"המלך הוא.." היא אמרה ופתחה את המעטפה, "דניאל ג'ונס." היא אמרה ונשמעו מחיאות כפיים מכל עבר.
"מזל טוב." אמרתי וחיבקתי אותו התנתקנו והוא עלה לבמה, אחז במקרופון אמר תודה והניחו על ראשו את הכתר.
"והמלכה היא.." המנחה שוב אמרה פתחה מעטפה, " ויקטוריה גוהן." המנחה אמרה וויקטוריה עלתה לבמה ואחזה במקרופון.
"אני רוצה להודות לכולם שבחרו בי והכי הרבה ליסמין." היא אמרה והסתכלתי עליה המומה, "היא עזרה לי ברגעים קשים והיא עזרה לי להשתנות לטובה, אם יש מישהי שמגיעה לה לקבל את התואר זאת יסמין." היא אמרה והסתכלתי עליה במבט כל כך מופתע.
"אוקיי, יסמין תעלי לבמה." המנחה ביקשה ואיך שהוא הצלחתי לגרור את עצמי לבמה. אמרתי תודה והם הניחו על ראשי את הכתר ונשמעו קריאות שמחה ומחיאות כפיים מכל עבר.
"תפנו את הרחבה לריקוד אחד של המלך והמלכה שלכם." המנחה אמרה ואני ודניאל ירדנו לרחבה ושוב רקדנו ולאט לאט הצטרפו עוד ילדים.
"אני יוצאת לשאוף אוויר." אמרתי לדניאל לאחר כמה זמן.
"אוקיי חכי אני אבוא איתך." הוא אמר הלך להביא את הגקט שלו ושנינו יצאנו לבחוץ.
"איזה מוזר הבית ספר נראה בלילה." אמרתי כשטיילנו בבית ספר
"לגמרי." דניאל אמר ובסוף נעצרנו והתיישבנו על איזה ספסל ובלי לומר מילה או להראות שקר לי דניאל הניח את הגקט שלו עליי.
"תודה." מלמלתי והנחתי את ראשי על כתפו.
"בכיף." הוא מלמל ושרר בינינו שקט.
"נהנית היום?." הוא שאל לבסוף לאחר שתיקה ארוכה הרמתי את ראשי מכתפו והסתכלתי עליו.
"כן מאוד." עניתי וראיתי את חייכו גדל.
"אני יודע שזה יהיה משהו מטומטם אבל אני חייב." הוא אמר הניח את ידו על פניי וקירב את ראשו ומסתכל לי על השפתיים.
"אני לא יכולה" אמרתי והזזתי את ראשי לפני ששפתינו נפגשו.
"למה?." הוא שאל באכזבה, "את מטריפה אותי את לא יכולה להראות שאת בעניין ואז לא לנשק אותי." הוא אמר וקם.
"כי זה מסובך." אמרתי הוא הסתכל עליי באכזבה והתרחק טיפה.
"רגע דניאל." אמרתי וקמתי אחריו הוא נעצר והסתובב אלי.
"זה בסדר אם את לא רוצה אני לא יכול להכריח אותך." הוא אמר, "אבל זה אומר שאני אצטרך להתרחק ממך בשביל לשכוח אותך." הוא הוסיף והרגשתי כאילו קיבלתי סכין בלב.
"אוקיי." מלמלתי בכאב.
"בואי אני אסיע אותך הביתה." דניאל אמר.
"אבל אין לנו מכונית." אמרתי.
"סדרתי את זה עם שון." דניאל אמר, שון זה אח שלו הקטן. התקדמנו למכונית כל אחד נכנס לצד והיה שקט.
"הגענו." דניאל אמר. לא שמתי לב כנראה שקעתי במחשבות, שנינו יצאנו מהמכונית.
"אני מצטער." דניאל אמר וראיתי ששנינו עצובים והסיבה היחידה לכך היא אני.
"אין לך על מה אני מבינה אותך." אמרתי לו והתחבקנו, "אבל אם אני אצטרך להתחשב בכולם אני אף פעם לא אעשה את מה שטוב לי." אמרתי והרגשתי את קצב פעימות ליבו מתגבר.
"מה זאת אומרת?." הוא שאל והסתכלתי בעיניו.
"אתה גבוה יותר ממני ואני אוהבת אותך ורוצה להיות איתך ושהקשר שלנו חשוב לי." אמרתי וליטפתי את פניו.
"רגע זה אומר.." הוא התחיל להגיד אך עצרתי אותו.
"אולי תשתוק כבר ותנשק אותי." אמרתי והוא חייך אליי כרכתי את ידיי סביב צווארו והוא הניח את ידיו על מותניי מקרב אותי אליו.
"בחיים שום דבר לא ירגיש לי יותר נכון מזה." אמרתי והוא הניח את שפתיו על שפתיי והרגשתי את הבטן שלי מלאה בפרפרים ואיך צמרמורת ממלאת את כל גופי פיסקנו קצת את שפתינו והזזנו את שפתינו ולשונותנו בתיאום מושלם.