התאהבתי בטעות פרק 12

"די!." אמרתי צוחקת בזמן שאריאל השפריץ עליי מים בבריכה.
"אז תודי שאני חתיך הורס ואני אפסיק." אריאל אמר והפסיק את להשפרית עלי מים.
"לא, אתה מבקש ממני לשקר." אמרתי מגחכת.
"אוקיי" הוא אמר וחזר להשפריץ עליי.
"אני אקבל התקף אסטמה אם תמשיך עם זה." אמרתי לו והוא הפסיק והסתכל עליי במבט מאוכזב.
"אוקיי אבל זה לא אומר שניצחת." הוא אמר ובדיוק היה צלצול בדלת.
"זה כן." אמרתי בחיוך מנצח בזמן שצאתי מהמים. עטפתי את עצמי במגבת וניגשתי לדלת.
"ויקטוריה." אמרתי מופתעת, "מה את עושה פה?, איך את יודעת איפה הבית שלי?." שאלתי אותה.
"ראיתי בהודעות שלך ושל שרלוט." היא אמרה.
"אוקיי מה את עושה פה?." שאלתי והרמתי גבה.
"קבעתי תור לעמותה ואין לי עם מי ללכת." היא אמרה והשפילה מבט
"אוקיי ו?." שאלתי מקשה עליה, למרות שאני יודעת את מה שהיא רוצה לבקש אבל היא צריכה לבקש את זה.
"את יכולה בבקשה לבוא איתי?." היא שאלה והרימה את מבטה.
"יסמין?." שמעתי את דניאל קורא לי.
"שניה אני באה." צעקתי לו בחזרה, "אני אבוא בתנאי שתהיה יותר נחמדה לאנשים ותפסיקי להוריד לאנשים את הבטחון." אמרתי וראיתי שהיא נעלבה קצת אבל היא חזרה לחייך חיוך מאולץ.
"אוקיי." היא ענתה, "אני אאסוף אותך מחר ב10 בבוקר." היא הוסיפה.
"טוב." מלמלתי וסגרתי את ההדלת.הלכתי למטבח ומזגתי לעצמי כוס מים.
"יש סיכוי ששמעתי את הקול של וויקטוריה?." דניאל שאל.
"לא מה פתאום מה יש לה לחפש פה?." השבתי בשאלה מכחישה הכל.

"היי." אמרתי לוויקטוריה לאחר שנכנסתי למכונית שלה.
"היי." היא אמרה והתחילה לנסוע. האף שלה היה אדום והיא שמה על פנייה משקפי שמש גדולות. אך למרות המשקפיים ראיתי שהיא בוכה.
"תעצרי בבית קפה הבא." אמרתי לה היא הנהנה ולאחר כמה דקות היא החנתה את האוטו בבית קפה. יצאתי מהאוטו ונכנסתי לבית קפה.
"אחד אספרסו ואחד הפוך, יסמין" אמרתי בנחמדות למוכרת. הלכתי להתיישב באחד מהשולחנות וחיכתי להזמנה שלי.
"היי." שמעתי קול מעליי. הבטתי למעלה וראיתי את אריאל.
"היי." אמרתי ונעלתי את לסתי.
"חשבתי שאנחנו בסדר." הוא אמר והתיישב בכיסא לידי.
"מי אמר שאנחנו לא" אמרתי ופתחתי עיתון משחקת את עצמי קוראת.
"הפרצוף שלך, השפת גוף שלך וזה שהעיתון הפוך." הוא ענה ולקח מידי את העיתון.
"יסמין." שמעתי את המוכרת קוראת לי.
"באמת כל מה שהיה בנינו לא הזיז לך כלום?" שאלתי אותו וקמתי מהכיסא, "בעצם עזוב לא בא לי לדעת, ביי יש לי קפה לקחת" אמרתי, התקדמתי לקופה לוקחת את שני כוסות הקפה שילמתי ויצאתי מהבית קפה חזרה לאוטו של ויקטוריה.
"אני יכולה לנהוג במקומך." אמרתי לוויקטוריה בזמן שהעברתי כוס אחת לה.
"לא אין צורך אני בסדר." היא אמרה.
"זה בסדר שאת לא בסדר, זה גם ממש הגיוני בהתחשב למצב שאליו נקלעת." אמרתי לה מנסה לנחם אותה.
"הנהיגה מסיחה את דעתי." היא אמרה אני הנהנתי חגרתי את חגורת ביטחות וויקטוריה התחילה לנהוג וחזרה חזרה על הכביש. הגענו למרפאה, ירדנו מהאוטו, נכנסנו לקבלה ועמדנו מול המזכירה.
"שם?." המזכירה אמרה בקול רם היה לה שיער חום ארוך שהיה אסוף לצמה ומשקפים גדולות היו ממוקמות בקצה אפה.
"ויקטוריה." ויקטוריה השיבה. המזכירה הקלידה משהו במחשב הדפיסה דף וחתמה עליו.
"חכי עד שיקראו בשמך." המזכירה אמרה ונתנה לויקטוריה את הדף. וויקטוריה אחזה בדף והלכנו להתיישב בחדר המתנה.
"אני מצטערת שנפלתי עלייך, זה פשוט היה יותר קל כשאת כבר מכירה את הנושא." היא אמרה כאשר מבטה מושפל אל עבר רגליה.
"זה בסדר." עניתי, "רק פעם הבאה נסי שלא להכנס להריון מהאקס שלי." אמרתי לה בגיחוך.
"אוקיי, אני אנסה." היא אמרה בגיחוך קל.
"תגידי." אמרתי והיא הביטה בי, "מתי שכבתם?." שאלתי אותה ומבטה נראה מופתע מעט מהשאלה המוזרה.
"אני לא זאת שצריכה להגיד לך." היא אמרה במבט מתנצל
"נו בבקשה." לחצתי עליה והיא השתכנעה לבסוף
"כבר מעל לשנה שאנחנו שוכבים. הפעם האחרונה היית לפני שטסתם." היא אמרה, "וזאת כנראה הפעם שבגללה הגעתי למצב הזה." היא הוסיפה על דבריה.
"אהה" אמרתי והרגשתי הקלה גדולה.
"לא יודעת למה נפרדתם אבל באמת היית חשובה לו אם הוא הפסיק לשכב איתי." היא אמרה וחייכה אליי חיוך חצי מנחם.
"מאוד צנועה." אמרתי בציניות.
"לא בקטע מתנשא כן." היא אמרה.
"ברור ברור." עניתי צוחקת
"ויקטוריה." שמענו קול של המזכירה קוראת לה. כמנו שתינו וניגשנו למזכירה
"הרופאה יכולה לראות אותך." המזכירה אמרה, שתינו הנהנו ונכנסנו לחדר שמאחורי המזכירה.
"איזה שתי בנות יפות." הרופאה אמרה וקמה מהמחשב.
"אז מי היא ויקטוריה?." הרופאה שאלה ובחנה את שתינו.
"אני." ויקטוריה ענתה בלחישה.
"בואי שבי על המיטה." הרופאה אמרה וויקטוריה נשכבה על המיטה בהיסוס.
"אני אבקש ממך להרים את החולצה ואעשה לך בדיקת אולטרסאונד בכדי לבדוק באיזה גיל התינוק." הרופאה אמרה וחייכה אלינו חיוך מתוק וויקטוריה הרימה בלחץ את החולצה.
"אין לך מה לדאוג הכל יהיה טוב." לחשתי לה ואחזתי בידה.
"אתן בטח חברות ממש טובות." הרופאה אמרה בחיוך בזמן שהיא הניחה גל על בטנה של וויקטוריה וזזה עם המכשיר באזור.
"לא ממש." עניתי.
"אוקיי." הרופאה אמרה מבולבלת, "הנה העובר הוא בן 4 שבועות." הרופאה אמרה בחיוך קטן, "החלטת מה את רוצה לעשות עם העובר?." הרופאה שאלה ויגבה את הגל.
"כן אני רוצה לעשות הפלה ולשכוח ממנו." ויקטוריה אמרה בקול קר.
"אוקיי." הרופאה ענתה, "אנחנו נזמן אותך למספר בדיקות ונעשה לך הפלה." הרופאה חייכה אלינו.
"עד כמה מהר אפשר לעשות את ההפלה?." ויקטוריה שאלה והשפילה את מבטה לרצפה.
"אני מאמינה שתוך שבועיים מקסימום." הרופאה אמרה בחיוך קטן, "אנחנו נקח לך עכשיו בדיקות דם ושתן." הרופאה אמרה.
"אני לא חושבת שלזה את צריכה אותי, אני אחכה לך בחוץ." אמרתי לויקטוריה.
"אוקיי." היא אמרה והתקדמתי לדלת, "יסמין." היא קראה לי.
"מה?." שאלתי לאחר שהסתובבתי.
"תודה." היא אמרה בחיוך ענק.
"אין בעד מה." אמרתי לה בחזרה ויצאתי מהחדר וחיכיתי לה במסדרון.

"יא כלבה תלמדי אותי גם להכין עוגה כזאת." אמרתי לזוהר בזמן שאני מתענגת על חתיכת העוגה שהיא הניחה מולי.
"לא ולא." היא אמרה צוחקת ואני גלגלתי עיניים, "תגידי" היא אמרה.
"מה חיים?." שאלתי אותה ולקחתי עוד ביס מהעוגה הטעימה הזאת.
"מה יש בינך לבין דניאל?." היא שאלה והרחמה גבות.
"אוויר." עניתי בציניות.
"מה?." היא שאלה לא מבינה.
"עזבי בדיחה גרועה." אמרתי, "מה יש בינינו?." שאלתי.
"אתם זוג?." היא שאלה ונחנקתי מהעוגה.
"לא ממש ממש לא." אמרתי צוחקת מהרעיון שאני ודניאל נהיה ביחד.
"מה למה לא?." היא שאלה בתמימות.
"אני עם אהבות בתיכון סיימתי, אחרי שהתיכון יסתיים אז אני אחפש לי אהבה, עכשיו הראש שלי רק בלימודים" אמרתי לה.
"רק בלימודים מי ישמע נשארו לך בסך הכל עוד חודשיים." היא אמרה.
"וואי נכון איזה מרגש זה!." אמרתי בהתרגשות.
"מאוד אבל זה יהיה יותר מרגש כשאת ודניאל תסיימו בתור זוג." היא אמרה בהתלהבות.
"אנחנו לא נהיה זוג." אמרתי לה מכחישה הכל.
"אני ראיתי את הדרך שאתם מסתכלים אחד על השני, זאת נקראת אהבה." היא אמרה בתשוקה ובעוצמה.
"את סתומה." השבתי בעצבים.
"אין לך מה להתעצבן מאמי, את תראי שאני צודקת." היא אמרה.
"טוב אני הולכת נמאס לי להקשיב לשטויות שלך!." אמרתי לה בעצבים ועליתי במהירות לחדרי. נעלתי אחרי את הדלת ונשכבתי על המיטה. יואו איזה בת דודה מעצבנת מה עכשיו דניאל, מה זה השטויות האלה?!. קמתי מהמיטה והתיישבתי על המחשב, נכנסתי לפייסבוק וראיתי כל מיני סטטוסים ותמונות עד שנעצרתי על תמונה אחת של אריאל ת'ור ודניאל. בהיתי בעיניו הירוקות של אריאל איך הדבר היפה הזה יכול להיות כל כך רשע?!.
"שונאת אותך." מלמלתי למסך המחשב, "לא מאמינה שהכל היה משחק!." מלמלתי שוב בעצב. הסתכלתי על דניאל והעיניים הכחולות שלו היו נראות מאושרות.
"לא יסמין אל תתני לזוהר להיכנס לך לראש." מלמלתי לעצמי, "יופי יסמין את מדברת גם לעצמך." מלמלתי והנחתי את ראשי בין ידיי. אין זהו התייאשתי מהחיים האלה מצד שני לפחות נשארו רק חודשיים לחיים האלה.