התאהבתי בטעות פרק 1

"ין ין תארזי את המזוודה שלך עוד מעט אנחנו יוצאים" אמא אמרה לי כשחזרתי מסיבוב בשכונה. זאת הפעם הרביעית שאנחנו עוברים דירה בשש שנים אחרונות ובאמת הפעם אני מקווה שזאת תהיה הפעם האחרונה.
שחכתי להציג את עצמי קוראים לי יסמין אני בת 16, יש לי עיניים ירוקות חומות, שיער חום ארוך ואני גבוהה ורזה. דגמנתי לכמה רשתות אופנה רק בשביל לקנות לעצמי דברים שההורים שלי לא רוצים לקנות לי כמו האופנוע שלי אבל אני לא מתכוונת לפתח קרירה מזה. אני משאירה את העתיד שלי פתוח. פעם גרתי בישראל ועכשיו אני גרה בארצות הברית העסקים של ההורים שלי גרמו לנו לעבור כל פעם דירה ואני למדתי לא להיקשר לאף אחד, אולי חוץ מאחד כל פעם שיעזרו לי להעביר את הזמן במקום. לא היה לי אף פעם חבר ואני לא חושבת שאהבה בכלל קיימת.

"הגענו" אבא אמר ואני ורונה אחותי שקטנה ממני בשנה קפצנו לבחוץ סורקות את האזור והבית.
מבחוץ, הבית היה נראה גדול עם שטח כניסה ענק שבאמצע יש מזרקה, למה מזרקה? אין לי מושג. נכנסתי לבית בצד אחד היה את המטבח ובצד השני היה סלון וחלון זכוכית ענק שדרכו ראיתי שיש לנו בריכה ודשא. עליתי במדרגות והלכתי עד לסוף המסדרון ונכנסתי לחדר שלי.
החדר שלי היה צבוע בלבן כמו שביקשתי, אני לא אוהבת צבעים בחדרים, המיטה שלי הייתה קרובה לקיר כאשר שידה קטנה מפרידה ביניהם. היה לי שולחן כתיבה כמו לכל חננה ששם את רוב חיי אני יעביר ולידו היה ארון בגדים. בנוסף לכל הדברים הרגילים היה לי בחדר מרפסת עם שתי קורסאות ושולחן קטן ושירותים.

"יסמין את לא תאמיני מה קרה!" רונה פרצה לי לחדר בלי לתקתק ונפלה על המיטה שלי.
"מה קרה?" שאלתי נאנחת וגילגלתי עיניים.
"השכנים באו עכשיו עם הילדים שלהם והם חתיכים!" היא אמרה ושיחקה את עצמה מתעלפת כאשר ידה מונחת על מצחה.
"אוקיי אז…?" שאלתי מגחכת למשחק של רונה בשביל להסביר עד כמה הם נראים טוב.
"חכי כשתראי אותם את לא תהיה כל כך עדישה" היא אמרה ומשכה אותי בידי מוציאה אותי מחדרי בכוח.
"רגע לפחות תני לי ללבוש על עצמי משהו יותר טוב מהחולצה הזאת" אמרתי לה והיא רצה לארון שלי מוציאה גינס וגופיה.
"קחי" היא אמרה וזרקה אותם עלי.
"לא זה קצר מידי" אמרתי על השורט גינס שהיה לי ביד .
"יותר טוב" היא אמרה וקרצה לי.
"זוזי" מלמלתי ולקחתי גינס שחור צמוד וארוך עם גופיה ורודה נופלת ופיזרתי את שערי.
"יופי עכשיו בואי" רונה אמרה ושתינו ירדנו ביחד לקומה למטה
"הנה וזאת בתנו יסמין" אבא אמר והציג אותי לשכנים. על הספה ישבו גבר ואישה בשנות הארבעים שלהם שאני חייבת לציין נראים מעולה ולידם ישבו שני בנים ובת. הבת הייתה יפה ושקטה לא נראית מזיקה ורונה צדקה הבנים היו חתיכים.
"שלום" מלמלתי בחיוך נבוך לאורחים
"נו מה אתם יושבים כאן לכו שחקו עם הבנות" האישה אמרה וישר הבנים גלגלו עיניים.
"לשחק?" שאלתי וגיחכתי קצת וישר הבנים צחקו והילדה חייכה חיוך נבוך.
"בואו לבחוץ" רונה התערבה וישר שני הבנים קמו ויצאו אחרי רונה לבריכה.
"דנה לכי איתם" שמעתי את האמא לוחשת לילדה.
"אוף" היא מלמלה לה בחזרה וקמה ללא רצון.
"היי אני יסמין" אמרתי לה בחיוך גדול.
"אני דנה" היא אמרה והעבירה קצה שיער אל מאחוריי אוזנה בבישנות ויצאנו אל רונה ולבנים.
"אני שון אם תהית איך קוראים לי" אחד מהבנים אמר וקרץ לי וזה שלידו גילגל עיניים. שון נראה ממש טוב עיניים כחולות שיער בלונדיני והגוף שלו משהו לא מהעולם הזה אבל הוא יותר מידי עף על עצמו.
"תאמת לא כל כך אבל דווקא זה שלידך רציתי לדעת איך קוראים לו" אמרתי גם השני היה נראה מצויין היו לו גם עיניים כחולות וגוף אלוהי אבל, לו היה שיער בצבע שחור.
"אני דניאל" הוא חייך אליי חיוך הורס ואני אליו בחזרה.
"רונה דנה דנה רונה" הכרתי בין רונה לדנה "ואני יסמין" אמרתי בחיוך. שון ורונה כל הזמן פלרטטו אחד עם השני ואני דנה ורון נהפכנו להיות חברים טובים.

"יסמין קומי את תאחרי לבית ספר" אמא אמרה לי. אני ביקשתי שירשמו אותי לבית ספר כמה שיותר מהר בשביל לא להפסיד יותר מידי חומר. אבל רונה לקחה לה שבוע חופש.
קמתי מהמיטה צחצחתי שיניים ושטפתי פנים. לבשתי גופיה ירוקה צמודה לגוף שמעליה יש מעיל קיץ דק כזה שחור ושורט שחור פיזרתי את השיער שמתי מסקרה גלוס שקוף ועיפרון שחור שמדגיש את הצבע הירוק שבעיניים שלי. הנחתי על כתף אחת את התיק ויצאתי מהבית.
"היי" דניאל ודנה חייכו אליי
"חיכיתם לי?" שאלתי מופתעת
"כן רצינו לקחת אותך איתנו באוטו שלא תצטרכי לחכות לאוטובוס" דנה אמרה ודניאל הנהן. איזה מתוקים באמת הם ממש נחמדים.
"או" אמרתי והרגשתי לא בנוח "אם הייתם אומרים לי הייתי אומרת שלא צריך" הוספתי על דבריי.
"אז איך את נוסעת?" דניאל שאל
"בוא אחריי ותראה" אמרתי לו והוא ודנה הלכו אחריי.
"תכירו את הביבי שלי" חייכתי חיוך ענק והעלתי את דלת המוסך
"תהיה יותר ספציפית" דניאל אמר ושחכתי לגמריי מהמרצדס שלי ושל רונה.
"האופנוע" אמרתי קיפלתי את שרבולי המעיל עד לאמצע היד. לקחתי קסדה והתקדמתי לאופנוע.
"מצחיקה, עכשיו באמת" דנה אמרה לא מאמינה.
"אני רצינית" אמרתי וצחקתי למראה פניהם המופתעים.
"מי רוצה טרמפ" שאלתי והושטתי קסדה לקדימה.
"אני" דניאל קפץ ותפס את הקסדה ואני הסתכלתי על דנה
"אני מעדיפה לעלות עם שון" דנה אמרה "טוב נתראה" אמרתי לה אבל היא כבר הספיקה ללכת.
"יצאנו?" שאלתי את דניאל
"יצאנו" הוא אמר בהתרגשות וכרך את ידיו סביב גופי.
נסעתי לבית ספר עוברת רחובות מכוניות רמזורים במהירות ולאחר 10 דקות הגעתי לבית ספר נכנסתי לחנייה ומכונית וורודה עם גג נפתח נסעה שם לאט בקטע מעצבן וכל התלמדים מסתכלים עליהם
"תן לי לנחש אלה המלכות של הבית ספר שאף אחד לא מתעסק איתן ויש להן חניה קבוע נכון?" אמרתי לדניאל
"כזה צפוי?" הוא שאל צוחק קצת
"כן" אמרתי ועלה במוחי רעיון "איפה החניה שלהן?" שאלתי
"הכי בסוף, שם" הוא אמר והצביע על אזור חניה פתוח, כשמסביבו יש מכוניות יוקרתיות ובנות ובנים סביב המקום הזה, הייתי צריכה לנחש.
"תרד ואל תשאל למה" אמרתי לדניאל והוא הקשיב לי וירד. נסעתי מהר עוקפת את המכונית הוורודה וחונה במקום שלהן כאשר כל המבטים של כולם הועברו מהן אליי. קמתי מהאופנוע מורידה את הקסדה מראשי ומניחה אותה על האופנוע.
שמעתי כל מיני שריקות ולחשושים של מי זאת אבל לא יחסתי לזה חשיבות.
שמעתי לידי צפירה קטנה ומישהי מכחכחת בגרונה
"כן?" שאלתי את הילדה
"זה המקום שלי" הילדה אמרה ושתי חברותיה חייכו חיוך גדול ומזוייף
"אוי סליחה לא ידעתי" אמרתי לה והיא חייכה חיוך גדול
"בגלל שאת חדשה אני אסלח לך" היא אמרה
"את תסלחי לי? תודה רבה" אמרתי והיא חייכה חיוך מרוצה וחיכתה שאני אזיז את האופנוע שלי
"תגידי לי באיזה עולם את חייה תנחתי ומהר זה לא המקום שלך ולא אכפת לי מהסליחות שלך" אמרתי הכנסתי את המפתחות של האופנוע לכיס לקחתי את הקסדה איתי והתקדמתי לבניין כאשר כולם מסתכלים עליי והפאקצה הבלונדינית נותנת לי מבט רצחני.