התאהבתי בחיה 2 פרק 2

ואז שוב צלצל הטלפון
"הלו" עניתי
"אני מבין שאת לא מתכוונת להקשיב לי"
"מי אתה ומה אתה רוצה?"
"את לא צריכה לדעת מי אני את רק צריכה לדעת שמקומך עם אלכס"
התנתקה השיחה
אני לא מספרת על זה למייקל , לא כשבדיוק התחלנו חיים מושלמים חדשים.
לא רציתי לפגוע בו
אני אוהבת אותו
אבל אני גם לא אשקר שעדיין אין לי רגשות כלפי אלכס, אחרי הכל אני עדיין זאבה…
אמרתי לעצמי : כמה חודשים להסתגל ולצאת לחופשה בארץ…
אלו היו החודשיים הכי מהירים שהיו לי והם עשו לי חשק להישאר..
כמו שאומרים "הזמן עובר מהר כשנהנים"
זה ממש לא הוגן… אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי!
החלטתי ללכת לפסיכולוג
הזמנתי תור במקום של ישראלים , פסיכולוגים שמדברים עברית.
הגעתי נכנסתי הפסיכולוג היה בחור צעיר אפשר לומר שנתיים שלוש מעליי הוא לבש חליפה מהודרת עם עניבה , על פניו היו משקפיים עגולות ועיניים בוחנות בדפים על שולחנו.
"היי" אמרתי בקול חלוש
"שלום גברתי הצעירה" אמר לי בעליזות
"שמי תום מה הוא שמך?"
"קוראים לי ליליאן … אבל אתה יכול לקרוא לי לילי" אמרתי במבוכה
"אוקיי לילי, בואי שכבי על הספה פה ונתחיל"
הייתה שם ספה חומה מעור ולצידה היה כיסא ובו ישב תום .
נשכבתי על הספה והיא הייתה נוחה והתחלתי לשקוע במחשבות…
"לילי בואי תספרי לי בת כמה את מאיפה באת ודברים שכדאי שאני אדע בקיצור"
"אני בת 18 וחצי , עברתי לקליפורניה לפני 5 חודשים בערך עם חבר שלי מייקל מצאתי עבודה בחברה של המכונית פרארי אני אשת מכירות ומייקל עובד במשרד של עורכי דין, לפני זה גרתי בישראל מאז שאני מכירה את עצמי, אימא שלי ואח שלי גרים ברמת הגולן ואבא שלי נהרג התקיפה של זאב לפני שבע שנים" אמרתי כשבסוף המשפט נחנקתי
"איך את מרגישה במעבר?" שאל בקול בוחן
"זה היה לי יחסית קל כי מייקל ו.." באתי לומר אלכס אבל לא רציתי
"כי מייקל היה היחיד בבית הספר או בקיבוץ שבאמת היו חברים שלי , עד שפגשתי אותו הייתי הילדה שיושבת בהפסקת צהריים בפינה מסתכלת על כולם עם כל החברים שלהם ובוכה.."
"לילי יש לי הרגשה שאת לא מספרת לי הכל.." אמר בקול עמוק
סיפרתי לו באי חשק על אלכס וכשאגרתי את האומץ לדבר איתו על זאבים השעון צלצל והסתיימה הפגישה.
"לילי נהנתי לשמוע את סיפור חייך בקצרה , אני רוצה ששבוע הבא תבואי כמו היום אותה שעה.
הנהנתי לכן והלכתי לשלם למזכירה…
פגישה עולה 250 דולר לשעה הייתי שעתיים… אני משלמת 500 דולר לפגישה אבל הרווחתי את לחמי בסיטואציה הזאת..
חיכיתי כל השבוע לפגישה איתו
נכנסתי כיאילו אני בפגישה ה100 איתו ופשוט נשכבתי על הספה והתחלתי לדבר בלי לבזבז שנייה מהמפגש
"אני רוצה לספר לך משהו שאפילו חבר שלי לא יודע.."
"בבקשה" אמר בצניעות
סיפרתי לו על הקטע עם הזאבים ולדעתי הוא רשם בדף שאני צריכה תרופות פסיכוטיות…!
"אתה לא מאמין לי…" אמרתי בייאוש
"אני כן מאמין לך לילי , אני פשוט לא יכול לראות את האמת שאת רואה"
"אני עומדת להראות לך משהו ואתה חייב להבטיח לי לא לספר לאף אחד ולא לתת לי שום תרופות ובלי לקרוא לאף אחד.
"אני לא יכול להבטיח כלום.. אבל הראי לי בבקשה"
החדר היה מרווח למזלי והלכתי למקום עם מרחב והפכתי לזאבה
תום הסתכל עליי בתדהמה אך לא הזיז שום שריר בגופו , הוא קיים את הבטחתו.
הפכתי חזרה לדמותי כאנושית ואמר
"אני בחיים שלי לא שמעתי על מקרה כזה… ואני לא יודע מה את רוצה שאני אעשה עם המידע הזה" הביט בי במבט בוחן
"אני רוצה שתשמור את המידע הזה אצלך, אני הייתי חייבת לשפוך את הדבר הזה החוצה.. אני מבטיחה לך שאני לא מדענית משוגעת שעושה על עצמי ניסויים… כל מה שראית הוא אמיתי."
השעון צלצל נגמרה הפגישה
"אז אני אראה אותך שבוע הבא?" שאלתי
"כ..כ…כן" אמר בגמגום
יצאתי
ושוב צלצל הטלפון……….