התאהבתי בחיה פרק 22

כבר יום … יומיים … שבוע … לא ראיתי את אלכס והוא לא ענה לי לשיחות
אחרי חודש הוא עונה לי
״אלכס איפה אתה ?!״
״ביקשת שאני אלך, אל תדאגי את לא תראי אותי בזמן הקרוב…״
"אתה לא נורמאלי אלכס…"
"אני לא יכול להמשיך לפגוע בעצמי אני מצטער לילי… זה נגמר…."
התנתקה השיחה
נפלתי
התחלתי לבכות
צעקתי
"למה אני כל כך לבד בעולם הזהה !!!" צרחתי
למה !? למה הייתי חייבת להיתקע בו בכיתה יא למה הייתי חייבת לפגוש אותו !
למה אי אפשר לחזור בזמן ולתקן טעות ששמה "אלכס" למה?!
הוא כזה אגואיסט
"אני לא יכול להמשיך לפגוע בעצמי עאלק"
המכונית שלו עדיין אצלי..
טיפש
החלטתי ללכת לבית שלו
הפכתי לזאבה ורצתי הוא לא היה שם
רצתי אל הבית של הלהקה (איפה שהפכו אותי לזאבה) אף אחד לא היה שם…
איך אני יכולה לעשות משהו כשאני כל כך פגועה…
הוא רוצה שאני אתמוטט ? שאני אבין .. אני יכולה לעשות את זה בעצמי בלי שיפגעו בי -,-
יום אחד הוא אוהב אותי ולא יכול להיפרד ממני יום שני הוא רוצה להתרחק?
אני לא מבינה מה קורה כאן..
התקשרתי אל מייקל ושאלתי אותו אם אני יכולה לבוא אליו.
"בטח ! את תמיד מוזמנת!!" אמר בשמחה
באתי אליו דפקתי בדלת והוא פתח לי
"בואי תיכנסי"
נכנסתי התיישבנו על הספה וסיפרתי לו חצי מהסיפור עם טיפה שקרים ..
"נפרדתי מאלכס" אמרתי
"אני מצטער.. את בסדר?" אמר בתמימות
"כן.." הסתכלתי לו לעיניים הכחולות שהזכירו לי את אלכס ונישקתי אותו
התנשקנו לאיזה חמש עשרה שניות
כשהתנתקנו אמרתי לו : "נפרדתי ממנו כי אני לא יכולה להיות לידך בלי שהלב שלי יפעום בחוזקה"
זה חצי נכון..
הוא נישק אותי ועלינו למעלה
לא היה אצלו אף אחד בבית
"את רוצה לראות סרט?" שאל אלכס
"יאללה"
ראינו במבי … הסרט הזה כל כך עצוב אפילו בכיתי אבל מייקל היה שם לנגב לי את הדמעות
לא כמו מישהו שאני לא אזכיר את שמו.
היה כבר ערב והחלטתי לישון אצלו
"אני יכולה לישון איתך? אההה אצלך**" תיקנתי
הוא צחק
"כן למה לא אין לי אף אחד בבית בכל מקרה.."
הוא הביא לי חולצה שהייתה ענקית עליי וטרנינג של אחותו נכנסנו למיטה ואז הוא….