התאהבתי בחבר הכי טוב שלי -חלק שלישי

ואז טיי נכנס על החדר. הוא הסתכל עלי ,רואה את ידי מונחת על החזה. רואה אותי מתנשמת ,הוא רץ עלי מחזיק אותי בידיו. תומך בי כדי שלא אפול. "ששש ,תרגעי עכשיו הכול יעבור" הוא לחש לי וחיבק אותי חלש. התרחקתי מהחיבוק ,המחנק רק גבר. לא הצלחתי לנשום. נפלתי על הרצפה. לא מצליחה לזוז, לנשום. הוא התיישב לידי מקריב אותי עליו. מניח את ראשי על חזהו ומתחיל לנדנד אותי מצד לצד.

משום מה זה הרגיע אותי קצת ,פעימות ליבי היו עדיין מהירות וחזקות אך לא כמו מקודם. הצלחתי לנשום קצת ,אבל עדיין בקושי רב מאוד. "הכול בסדר" הוא חזר בקול רך ,ואני התחלתי להירגע. הצלחתי לנשום כמו שצריך. ההרגשה הזאת שאת שוב נושמת בלי בעיות ,הרגשתי יותר טוב. אך עדיין כאב לי שהוא לידי. שהוא כאן, ושהוא לא יודע כלום. והוא גם לא ידע כי אני לא יגיד לו כלום. אני לא רוצה להרוס את הידידות שלנו. כי אז ,אחרי שאני אומר לו מה אני מרגישה עליו. הוא לא יהיה כאן יותר. הוא פשוט לא יהיה.

"את בסדר?" טיי שאל ,הנהנתי בראשי לכן. הוא קם מן הרצפה והושיט לי את ידו בשביל לעזור לי לקום. הסתכלתי על ידו לכמה שניות ,והושטתי עליו את ידי. הוא עזר לי לקום מהרצפה בזהירות וללכת על המיטה שלי. התיישבתי על המיטה ,מרכינה את ראשי ומסתכלת על הרצפה.

"היי ,הכול יהיה בסדר. לא משנה מה גרם לך להתקף החרדה אבל זה יסתדר. אני בטוח בזה" הוא לחש לי כשהוא מרים את ראשי מהסנטר גורם לי להסתכל בעיניו. "אל.." לחשתי מורידה את ידו ומרכינה את ראשי. הוא נאנח ,לא יודעת למה בכלל. אבל לא שאלתי. נשמתי נשימה עמוקה ,מנסה להירגע. לא רציתי עוד התקף. הוא הסתכל עלי ברגע שעשיתי את זה. המבט שלו היה מפוחד. הוא חשב ששוב קרה לי משהו. "אני בסדר" לחשתי כאשר ראיתי את מבטו ,הוא הנהן לכן והלך לארון שבחדר.

הוא התקרב עלי והניח מעלי שמיכה. "כדי שתחליפי בגדים ,הם רטובים עוד מהגשם" הוא אמר לי ,ורק עכשיו נזכרתי שאני רטובה. שנרטבתי מהגשם בחוץ. קמתי מהמיטה מניחה את השמיכה על המיטה והולכת על עבר הארון. הוצאתי ממנו בגדים ,גם הם קצרים והלכתי להחליף בגדים באחד מחדרי הבית.

נכנסתי על החדר וראיתי שהוא עומד מול החלון ומסתכל לבחוץ ,הגשם המשיך לרדת. עמדתי מסתכלת עליו ,הוא נראה מתוח ,לחוץ מסיבה שלא ברורה לי. "מה קרה?" שאלתי בלחישה ,הוא הסתובב והסתכל עלי.