התאהבתי באבא שלי- פרק 7

רודריגז התחיל את הניתוח הגורלי שיכל לקבוע אם האיש הספרדי ייצא מהתרדמת או שמא לא.
"אני מבקש ממך לצאת מהחדר," אמר רודריגז, מחזיק בל מיני כלים רפואיים "אצטרך שקט מוחלט. אולי פסיונטה תערוך לך סיור בבית המרפא. היא בטוח תשמח! עכשיו, שקט!" אמר רודריגז כשפתחתי את הדלת "בואו נעיר את החבר הנאמן הזה!" ואני סגרתי את הדלת.

"שלום" אמרה לי אישה עם שיער חום שאסוף בקוקו, חלוק אדום של סינית על גופה, יחפה, עיניים חומות וסנטר גדול כשהיא משתחווה בפניי ומתיישרת "אני פסיונטה, אשתו של רודריגז. אני מקווה שבית המרפא נראה יפה בעינייך"
"כן. מאוד יפה.." אמרתי.
לא כל כך התרכזתי בדבריה של פסיונטה, יותר התעסקתי במחשבה אם האיש הספרדי יחיה או לא.
לא יודעת למה, אבל הרגשתי שאם הוא לא יתעורר, הוא יהיה.. חסר לי.
"כאן יש לנו את הג'קוזי המפורסם של בית המרפא שלנו"
"מה כל כך מפורסם בו?" שאלתי כשנכנסתי לתוכו ופסיונטה אחריי.
"יש בו מי מרפא מיוחדים" אמרה פסיונטה ולחשה לי:
"את יודעת שאומרים שמעיין המרפא השלם נמצא בסביבה, איפשהו ביער הזה. אומרים שמי שטובל במימיו, מתרפא מיד" והתחילה לצאת מהג'קוזי "טוב. אני חייבת לבדוק מה שלום הסאונות שלנו, כי בזמן האחרון הן לא תקינות במיוחד".
עמדתי לקום אחריה אבל היא הושיבה אותי.
"לא לא לא לא לא, את יכולה להישאר כאן כמה שתרצי!" ויצאה מהג'קוזי והתנגבה במגבת והתחילה להתלבש "אני רק בודקת מה שלום הסאונות ומיד חוזרת אלייך! בינתיים, תיהני! הרי לא כל יום את נמצאת בביקור בבית מרפא מוסמך!" והלכה.
"כן" אמרתי כשאני עוצמת עיניים "באמת הרבה פעמים לא טבלתי את עצמי בתוך מי ג'קוזי חמים ונעים, ועוד שהמים שבתוכו מרפאים אותך! אולי באמת כדאי לי קצת לשכב בלי דאגה ולהתרענן" ונרדמתי.

"שלום" נשמע קול.
קול עמוק ומפחיד.
היה נראה שישנתי הרבה זמן, ובאמת כך היה.
פקחתי את עיניי במהירות וראיתי איש עם מסיכה שחורה שמסתירה את פניו, גלימה שחורה, קסדה שחורה על ראשו, ותלבושת שחורה. חרב הייתה על חגורתו.
"מי אתה?" שאלתי
"את בת ערובה" אמר כשהוא סותם את פי "ואין לך זכות לדבר. עכשיו," אמר והוציא מתוך כיס תלבושתו תמונה. תמונה של האיש הספרדי "בואי נמשוך את הקורבן שלנו למלכודת.. הה!!" צחק בקול רשע.