השקר משקר לעצמי-פרק 2
"אמא!אמא!אמא!אמא!אמא!אמא!"
"מה?מה.מה?"
"מחר הבית ספר שלי את מתרגשת?
"מאוד!קניתי תיק חדש לינוש"
"אל תיקראי לי לינוש,קוראים לי לין"
אמא שלי עשתה פרצוף נורא עצוב,אבל אז עשתה חיוך מזויף.ואמרה:"טוב..לין,כדי שתלכי לישון"
"טוב לילה טוב אימוש:)"
~למחרת~
הגעתי לבית הספר,וחייכתי לשומר ולילדים
"הי זאת סינית!!,את מבינה עיברית בכלל?"
"עזוב היא לא מבינה לא עיברית ולא שום שפה רק סינית"
"קוניצוואה!"
נראיתי נורא מבולבלת,אני הרי מבינה עיברית.
חייכתי ואמרתי:"אני מבינה עיברית אני לא עד כדי חדשה פה"
"אהה,ללליי,קקקווראאייםם,דדננייאאלל הבנת את זה?"
"כן הבנתי"גילגלתי עיניים
"פשש חכמה הסינית הזאת"
"עזוב חכמה ראית את העיניים הקטנות שלה,בטח יש לה גם מוח כזה פיצפון"
החיוך שלי נעלם,ניסיתי לחשוב על משהו חיובי לא הצלחתי.
סורי שקצר איןלי זמן ואני מאחרת לחוג ביי ביי
תגובות (0)