השקט שלפני הסערה – פרק 7 – תיקון

רצתי במהירות חזרה, חוזרת על עקבותיי. הייתי נחושה להגיע אל סת' לפני שהוא ייפגע בעצמו. לפני שהוא יעשה מעשה אסור וישליך את חייו מבעד לחלון.
רצתי במהירות שיא, חושבת אך ורק על סת'. רצתי ורצתי, כל הדרך חזרה. הגעתי להופ ונכנסתי ליער, מקפידה שאף אחד לא יראה אותי. המשכתי לרוץ עד שהבנתי שסת' לא יהיה ביער אלא בביתי. רצתי למקום שבו רק לפני רגעים ספורים דיברנו ואפילו התנשקנו. הוא לא היה שם. טעם אכזבה התפשט לי בפה. החלטתי ללכת לחוף.
רצתי עד לחוף הופ, שבאופן דיי צפוי קוראים לו חוף דסטני (תקווה בעברית). הקפדתי שאף בנאדם לא יראה אותי, למזלי לא היו הרבה אנשים בחוף.
רחרחתי את האוויר, מנסה למצוא את הריח של סת'. לפתע הצלחתי לקלוט טיפה מהבושם שלו. עקבתי אחרי הריח, מנסה למצוא את סת'. לבסוף הגעתי לערימת אבנים. נבהלתי. חשבתי שגופתו מונחת שם. אבל היה משהו מוזר שם. בריחות השתלב גם ריח של… אישה. הלכתי מסביב לסלעים, מתקרבת יותר ויותר אל ריחו. לבסוף גיליתי אותו. הוא ישב על שמיכת הפיקניק הלבנה שעליה ישבנו אתמול. על ידו ישבה בחורה לא מוכרת. היה לה שער בלונדיני ארוך וגוף חטוב. לא יכולתי לראות את פניה כי היא וסת' התנשקו.

בערה בי שנאה. סת', סת' שלי, סת' התנשק עם בחורה לא מוכרת. הרגשתי נבגדת. אולי הכרתי אותו רק יום אחד אבל הרגשתי אליו משהו. משהו חזק. משהו שגם הוא הרגיש. ועכשיו, אחרי שכביכול כעסתי והוא חשב שזהו, אני הולכת, במקום לנסות לרוץ אחרי, במקום לנסות לפייס אותי הוא הולך ומוצץ לבחורה אחרת את הפנים!
לפתע סת' ראה אותי. הוא התנתק מהבלונדה וקם מבוהל. הרגשתי איך מראה פניו הורג אותי מבפנים אבל גם מכעיס אותי מאוד. אפשר להגיד שבערתי מבפנים. הכאב דמה לכאב של השנוי לערפדה.
"לואיז! מה את עושה פה?" שאל. ראיתי שהוא לא יודע מה לעשות.
"טוב, אפשר להגיד שאחרי שברחתי דאגתי לך אבל כנראה לא הייתי צריכה כי אתה התמזמזת עם בלונדה פה! אה, דרך אגב, נעים להכיר. אני לואיז." שלחתי יד רועדת אל בלונדה.
"דאגת לי?" שאל בעיניים פקוחות לרווחה כלא מאמין.
"כן, שמוק! דאגתי לך! דאגתי שתתאבד! תאמין או לא אבל אכפת לי ממך!"
"לואיז…" מבט של חרטה וצער ניבט מעיניו.
"אל תגיד לי 'לואיז'! אני לא מבינה איך אתה יכול ללכת ולנשק אחרת כשאני בורחת וכועסת! אני לא אומרת שתבוא ותרדוף אחרי או שתדאג לי אני פשוט מצפה ממך לא למצוץ פנים של אחרות! זה כל כך קשה?!"
"לואיז, אני מצטער. באמת מצטער. תביני אותי, אני חשבתי שהלכת ושלעולם לא תחזרי. רציתי להכין את עצמי לקראת… לקראת אובדן אהבתי. אז באתי לפה, למרות כל הכאב ומצאתי את לוסיל. דיברנו קצת והתנשקנו. ואז את באת."
"אז לבלונדה פה יש שם, לוסיל. אתה יודע, זה די מדהים איך גברים נמשכים דווקא לבלונדיניות. מה יש בהן שמושך את עם החמורים? הא,לוסיל?" ירקתי את שמה בזעם.
היא שתקה ולא ענתה. ראיתי שהיא עושה פרצופים לעצמה. החזרתי את מבטי אל סת'. במקום החרטה והצער בעיניו תפסו את מקומם הכעס והזעם.
"למה את מאשימה אותה?? מה היא עשתה לך?? זה עניין בינינו, היא לא קשורה."
"אתה יודע מה, סת'? אתה צודק. זה באמת עניין ביני לבינך. הבעיה היא שאין דבר כזה בינינו. אתה יודע למה? כי אין אנחנו. אנחנו נגמר. מעכשיו יש רק אתה ואני. אז אתה מוזמן להיות אנחנו עם לוסיל. אני לא אפריע לך יותר. תהנה." הסתובבתי והתרחקתי ממנו. זהו זה. אין יותר סת'. אני הולכת לחיות עם גארט וקייט.