u the one 4 me

השקט שלפני הסערה :( – פרק 4 .

u the one 4 me 07/04/2013 2 תגובות

" אבל אל תצחק "
" נוווווווו "
" תבטיח "
" מבטיח "
" אוקיי .. "

ליאן עמדה מול רון, עם מחברת השירים שלה פתוחה .

" הכאב והעצב מתפוצצים במהרה
אני רוצה אותך לינוי, חזרי בחזרה ..
אין אחד שאוהב אותי, כולם קוראים לי מוזרה,
וגם אם שקט פתאום זה רק השקט שלפני הסערה .

לא רוצה עוד להרטיב את הכריות,
לא רוצה לבכות בשקט בלילות,
לא רוצה להיעלם עמוק בתוך השמיכות,
מה שנשאר לי ממך אלו רק התמונות ..

אבל תמונות אינן כמו הדבר האמיתי,
בבקשה לינוי, תהיי פה איתי .
רוצה לראות אותך, שתחבקי אותי,
כשתפחדי תבואי לישון איתי במיטתי .. "

ליאן הסתכלה על רון בביישנות מעבר למחברת .

" נו .. ? "
" א .. אני .. "
" תגיד את זה "
" זה מדהים . "
" תודה "

ליאן הסמיקה, סגרה את המחברת והתיישבה בפוף מול רון .

" אני רציני . זה מדהים "
" אתה מודע לעובדה שלא דיברתי כ"כ הרבה כבר משהו כמו .. אממ .. כמעט 3 שנים ? "
" כן .. למה לא בעצם ? "
" אממ .. כלום .. אתה תחשוב שאני סתומה .. "
" אני לא . "
" אתה לא יודע כלום "
" אז תספרי לי "

רון קירב את הפוף שלו לעבר ליאן כך שישבו סנטימטרים ספורים זה מזה .
ליאן נאנחה עמוקות והתחילה לספר –

" לפני 3 שנים שמעתי את אמא שלי מדברת עם אבא שלי על זה שהיא רוצה לשלוח אותי לפנימייה . צעקתי עליה ואמרתי לה שבחיים אני לא הולכת לשום מקום . רצתי לחדר, נעלתי את הדלת, אתה יודע, בנות . אחרי בערך 10 דקות, לינוי, אחותי, דפקה בדלת וביקשה ממני שאני אקריא לה את הסיפור שהבטחתי לה . פתחתי את הדלת והוצאתי עליה את כל התסכול והכעס שלי בצעקות . היא נבהלה ורצה מחוץ לבית . שמעתי חריקה, צרחה שלה, ואז – שקט . זאת הייתה הפעם האחרונה שראיתי אותה .. ככה נפרדתי מאחותי .. "
" וואו .. ואיך את יודעת שהיא נחטפה ? "
" זה .. זה סיפור ארוך "
" יש לי זמן "

ליאן הביטה בשעון בפלאפון שלה .

" ולי לא, "

אמרה וקמה ממקומה . עבר שבוע מאז הראתה לרון את המקום, וכבר הוא התאקלם במערה כאילו הייתה גם שלו . מה שדי נכון .

" הירח כבר יצא ויש לי .. התחייבות כלשהי . אני חייבת ללכת .. "
" טוב .. אני אשאר פה קצת לסדר "
" אוקיי "

אמרה והלכה . רון הביט אחריה עד שנעלמה ממבטו, רק אז לקח את המטאטא השבור והתחיל לנקות את השטיח . הוא פגע בטעות בשולחן ומחברת השירים של ליאן נפלה . רון לא יכל לעצור את עצמו . הוא לקח את המחברת, הביט אנה ואנה, והסתכל על השיר הראשון שכתוב –

' דממה צורמת / ליאן ברדה

את נמשכת אל היופי שבשתיקה,
את קולך כבר מכרת לאילם שעבר .
את מילותיו מזמזמת בשקיקה מתוקה,
מתבוננת בעתיד, לא נתקעת בעבר .

קולו החם עוטף אותך כ1000 שמיכות,
הוא שב ועולה, ממכר .
ופתאום השתיקה הנצחית הזאת,
מעלה בזיכרונך רגש שחוזר –

הימים בהם שרת בלי בושה,
צעקת וצרחת על עצמך, על כולם .
אז מהרי, שני גישה,
כי לא תוכלי לדבר עוד לעולם .. '

רון קרא שוב ושוב את השיר של ליאן . משום מה, הוא הרגיש ש .. הוא מתחבר אליה . אל ליאן .
' למה אני מרגיש ככה .. ? למה כל פעם שאני רואה אותה נהיה לי חם .. ? '
______________________________

ליאן נכנסה אל חדרה על קצות האצבעות, לא רוצה להעיר את נופר . להפתעתה, גילתה ליאן שנופר ישבה על מיטתה, ערה, ונעצה בה מבט קודר .

" נופר .. ? מה .. מה .. "
" מה אני עושה ערה ? כן, אני יודעת שאני תמיד הולכת לישון מוקדם . אבל חיכיתי לך . "
" לי ? "
" לא, לעדן אבוקסיס . בטח שלך ! אני רוצה לקרוא איתך היום את הספר, וגם, אני רוצה פרטים . "
" לקרוא איתי ? את הספר ? "
" כן, מה הבעיה ? "
" לא יודעת, פשוט תמיד צחקת עליי .. "
" תאמיני לי, התבגרתי . "

ליאן בהתה בנופר במבט של – ' מה אמרת עכשיו ? '

" טוב בסדר, אולי לא לגמרי, אבל אני יותר בוגרת ! נו, תביאי, תביאי את הספר שלך "

כעבור כמה דקות גמרו להקריא לירח את הסיפור . ליאן החליפה לפיג'מה ונופר חיכתה לה בינתיים על המיטה . ליאן הצטרפה אליה בחוסר חשק .

" נו ? "
" מה ? "
" אל תיתממי לי, מה הולך בינך לבין מגידיש ? "
" מגידיש ? "
" רון, רון מגידיש "
" אהה השם משפחה שלו זה מגידיש ? "
" כן שכל, זה מגידיש "
" אהה . לא יודעת, סתם, אנחנו ידידים וזה .. "
" ידידים ידידים או .. ? "
" נופר . אנחנו רק י ד י ד י ם . "
" been their, done that "
" אע ? "
" קרה לי עם מישהו . היינו ידידים, נהינו חברים, נפרדנו . ברגיל "
"אה "
" אני אומרת לך, נראה לי הוא נדלק עלייך "
" אל תגזימי "
" לא מגזימה . בחייך ליאן ! זה כזה שקוף ! "
" באמת ? "
" כן ! "