השקט שלפני הסערה :( – פרק 2 .

ליאן הסתובבה אחורה בבהלה וראתה מאחוריה את ..
רון .
הוקל לה . לפחות זאת לא עדן .

" חשבת שאני עדן ? לא, אל תדאגי "
" אממ .. לא, אני .. "
" זה בסדר, אני יודע שאת לא מהדברניות הגדולות אז .. אם באלך סתם, את יודעת, לדבר ? אני פה "
" תודה "

רון הסתכל עליה עוד כמה שניות, טחב את ידיו לכיסים והלך משם .
ליאן לא יכלה לתאר כמה היא מודה לו על כך .

ליאן נכנסה לכיתתה והתיישבה במקומה ליד נופר .
נופר הסתכלה עליה בשאלה אבל ליאן רק נדה בראשה וניגבה את שרידי הדמעות שנותרו על לחייה .
המורה נכנסה גם והתחילה בשיעור, כשלפתע נכנסה המנהלת לכיתה .
כל התלמידים נעמדו כמעט מיד, כולל ליאן .

" שבו בבקשה תלמידים . המורה, אני מצטערת שאני מפריעה לך באמצע השיעור, אני רק צריכה להפריע לך לממש דקה, כן ? "
" כמובן, כמובן "

נראה היה כי המנהלת חיפשה בעיניה מישהו מסוים .
כשנחתו עיניה על מי שחיפשה, חייכה .
______________________________

ליאן ואימה רצו החוצה בעקבות לינוי וציפו לגרוע מכל .
אך כשהגיעו לכביש, ציפתה להן הפתעה .
לינוי לא נראתה בשטח .

" לינויייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי !!! "

אין קול ואין עונה .
ליאן הסתכלה סביב בבהלה, מחפשת אחר אחותה הקטנה .
היא לא יכלה שלא לחוש אשמה ..
מרחוק היא ראתה משהו, שבצבץ על הגדר הסמוכה לביתם .
זה היה פתק .

' אם ברצונך את אחותך לראות, אין זאת אשמתי .
אז היי חכמה והקשיבי לעצתי –
אל נא תכעסי על אחותך, גם אם עצבנה .
כי טעות אחת תעלה בחיי המסכנה .
לא משנה מה, אתן עדיין אחיות .
בבוא הזמן תראי אותה, אך לא בשנים הקרובות .. '

ליאן קיפלה מהר את הפתק ושמרה אותו קרוב קרוב אליה .
זאת הייתה הפעם האחרונה שהוציאה יותר מ – 3 משפטים מפיה .
______________________________

" אז .. המחנכת שלך סיפרה לי על הסיפורים שלך . שמעתי נכון ? "

ליאן לא ענתה, רק הסתכלה מבחוץ לחלון וחיכתה שהמנהלת תסיים את דבריה .

" ליאן, אני אגיד לך חד וחלק . פה בבית הספר שלנו אין דבר כזה לא ללמוד .
זו לא תכנית כבקשתך . אני מודעת למצב בבית ולטרגדיה שחווית לפני כמה שנים, אבל עבר זמן, ליאן, הגיע הזמן להתגבר . להמשיך הלאה . את צריכה להבין שאחותך לא תחזור . תדברי ליאן, תיצרי קשר עם העולם, את לא אילמת . אני יודעת שאת מדברת, אבל אולי משפט וחצי, לא יותר . את מסרבת לדבר עם המורות, מסרבת לקבל עזרה מפסיכולוג בית הספר או מכל בן אדם אחר, אז רק תגידי לי – יש דרך שאני יכולה לעזור לך ? שיהיה לך יותר טוב ? שתשתתפי בשיעורים ? זה לא עסק, חברייך לכיתה באים אליי בתלונות . אני לא יכולה להעניק לך פרוטקציות, את מבינה אותי ? "

בתגובה הוציאה ליאן פתק מקומט מהכיס, יישרה אותו קצת והגישה למנהלת בעיניים רטובות .

' לינוי, החיים שלי לא שווים בלעדייך .
אני מתגעגעת אלייך, אל הריח המתוק שלך, אל החיוך הקורן ששבה כל עובר אורח, אל התמימות הילדותית שלך, אל האהבה שלך לחיים, אל החיוך, שכנראה כבר גווע .. שתדעי לינוי, שאת האחות הכי מושלמת שיכולתי לבקש . אני מתגעגעת לחיבוקים החונקים שלך, לנשיקות הרטובות שלך, לריבים איתך, לצעקות שלנו, שתמיד היינו משלימות בסופו של דבר . אחרי אותו היום, היום הגורלי הזה שהפך את חיי ב – 180 מעלות, יש לי מנהג .. אותו ספר שרצית שאקריא לך באותו יום ? הוא עדיין אצלי . כל לילה, לא משנה איפה אני נמצאת, אני מסתכלת לירח וקוראת את הספר בקול . אחרי שאני גומרת, אני מתפללת לשלומך, ורק אז הולכת לישון . אם את בשמיים, אחותי, שמרי עליי . שמרי עליי כמו שאני לא יכולתי לשמור עלייך . היי אחות טובה בשביל שתינו, לינוי . היי ילדה טובה .. '

המנהלת החלה לדמוע והסתכלה על ליאן במבט כואב . ליאן השפילה מבט ונאבקה בדמעותיה .

" ליאן .. "

ליאן נדה בראשה בהתרסה וטרקה את דלת חדר המנהלת .
המנהלת לקחה טישו מקופסה שהייתה על שולחנה .