השקט שלפני הסערה :( – פרק 11

מעכשיו אני אכתוב בדרך שונה קצת, בלי רווח בין הדיבור למה לפעולה שבאה אחר כך .. אתן כבר תבינו : *

=

" נתניה, היר ווי קום ! "

לורל, נופר וליאן גילגלו את מזוודותיהן לעבר ביתה של לורל . הן נדהמו לגלות בית ע-נ-ק-י, כאלה שרואים בסרטים .

" וואו ! תגידי, יש לך מפה לבית שלא נלך לאיבוד ? "
" חכי שנייה, "

לורל נכנסה לחדר צדדי שהיה קרוב לכניסה, הוציאה משם דף והגישה לנופר .

" בבקשה . "
" מה זה ? "
" מפה "
" מפה למה ? "
" ביקשת מפה של הבית, לא ? "

אמרה בשיא הרצינות, נכנסה לבית וסימנה לנופר וליאן לבוא בעקבותיה . שתי הבנות התאפקו שלא לצחוק והלכו אחרי לורל .

" אולה אנג'י ! קה פסו ? "
" מוי ביין לורל, גרסייס . קיירס קומר ? "
" סי, מוצ'ס גרסייס אנג'י "
" קומפלסר, מי אמור "

לורל חייכה אל מי שכנראה קוראים לה אנג'י . ליאן ונופר הביטו בה נדהמות ופעורות פה .

" את יודעת ספרדית ?! "
" סי "
" ומה הלך פה הרגע ? "
האוכל מוכן . אתן באות ? "
" ברווווווווווווווור ! "
" קיירה לה בוקה, נו סה לה טררה און אינסכטו .. "
( תסגרו את הפה, שלא ייכנס לכן חרק .. )

העירה אנג'י מהצד . לורל רק צחקה, וליאן ונופר הרגישו מובכות .

" בואו, נעלה למעלה "

שלושת הבנות עלו בזמן שאנג'י עשתה שיחת טלפון קצרה .

" סי, פור סופווטו . ליאן ברדה אס אקי "
( כן, זה בטוח . ליאן ברדה נמצאת פה )
______________________________

~ נקודת מבט ליאן ~

לאחר שסיימנו לאכול בחדרה הענקי של לורל, והחמאנו לה בלי סוף על הטעם היוצא דופן שלה בבגדים, באופנה, בעיצוב ובכללי – בהכל, קמה לורל בהפגנתיות, לקחה את התיק הקטן שלה . אני ונופר החלפנו בנינו מבטים מודאגים .
" יאללה, קומו . אנחנו יוצאות "
" יוצאות ? לאן ? "
" לקניון, דאא "
ושוב נופר אני החלפנו בנינו מבטים . " מה יש לכן אתן ? קומו כבר ובואו נלך לפני שיהיה מאוחר ! "
" אבל אין לי פה כסף, " התגוננה נופר . " גם לי " הסכמתי איתה . לורל הסתכלה עלינו במבט משועשע . " נו באמת, נראה לכן שהייתי נותנת לכן להוציא שקל ? תשכחו מזה, אני מארחת טובה ! בשביל שופינג ליציאות יש דבר אחד טוב בזה שאני לא רואה את ההורים שלי בכלל, " עצרה לורל, אחר הוציאה מתיקה ארנק, ומתוק הארנק הוציאה, אלא מה, כרטיס אשראי מנצנץ . " תקראו לזה, אממ, כרטיס כניסה חופשי לכל מקום שרק תרצו " חייכה, והחזירה את הארנק לתיקה . אני ונופר הבטנו בה במבט אטום וריק .
" נו מה ישלכן הפכתן לאילמות ? את ליאן אני מבינה, אבל ממך נופר לא ציפיתי "
" אני לא יכולה לבקש ממך דבר כזה, זה טו מאצ' . לא, לורל, נשאיל ממך בגדים וזהו "
" אוייש נו באמת, תחסכי ממני . זה או ללכת לקניון או להזמין לפה כמה בגדים שיביאו לנו לראות, ואני לא ממש שואלת לגבי זה . אז מה אתן אומרות – וואמוס ? " הבטנו בה במבט שואל . היא נאנחה כשנזכרה שאנחנו לא יודעות ספרדית . " וואה וואה, מה אני אעשה איתכן .. יאללה טוסו לי מהעיניים ורדו למטה, ראפיז'ו ראפיז'ו ראפיז'ו !! " הבנו שהיא רוצה שנרד למטה, אז נעמדנו מול המראה, אני ונופר, וסידרנו את הבגדים והשיער . נופר נראתה מדהים בחולצת שיפון כחולה שהדגישה לה את העיניים, בשורטס לבן וסנדלים לבנות קצת מוכתמות . הסתכלתי על מי שנגלתה אליי בבבואה, בג'ינס ארוך דהוי, טי שרט לבנה והאולסטאר השחורות שלי . נופר ירדה למטה, ובאתי לרדת גם אני . אבל לפני שיצאתי מהדלת, לורל אחזה בידי ומשכה אותי חזרה פנימה, אל תוך חדר הארונות שלה . " הו לא דארלינג, בשום פנים ואופן אני לא נותנת לך לצאת לבושה ככה " אמרה . הסתכלתי על בגדיי ואז שוב על פניה .
" ומה רע בזה הפעם ? " לורל רק נאנחה ונברה בין בגדיה שהיו מקופלים בדקדוק מפחיד . מעשה ידיה של אנג'י, כנראה, כי לפי מצב ארונה בפנימייה, לורל נראית האחרונה שתיקרא ' חולת נקיון ' . אחרי כמה דקות שחיפשה בשבילי בגדים, הוציאה שמלה ירוקה בהירה עם כתפיות דקיקות כשל גופיה, והושיטה אותה לידי . אחזתי בקולב ועיקמתי את האף . " ומה בדיוק, גברתי הסניורה, תרצה שאנעל עם השמלה ה .. אממ .. קיצית, קיצית ? כן נו, קיצית זו ? " לורל רק צחקה ודחפה לידיי זוג נעלי בובה ירקרקות . שוב עיקמתי את האף . לילדה הזאת יש נעליים בכל צבעי הקשת ! " אבל למה ירוק, למה ? אני איראה כמו איזה חסה מפסח " אמרתי בקול מתחנן . כל כך רציתי להישאר עם מה שעליי, אבל לורל לא נתנה לי מנוח . " דארלינג, תלבשי מה שאני נותנת לך או אל תלבשי כלום . מה את מעדיפה ? "
" ללבוש את השמלה, המפקדת . " היא חייכה בסיפוק . אני שונאת את החיוכים האלה .
" יופי, את תראי שזה יעשה לך רק טוב . השמלה ממש מדגישה את העיניים הירוקות מעלפות שלך, ואם רק תפזרי את השיער, " אמרה, משכה אותי אליה והתירה את הקוקו שלי . " תיראי פשוט מדהים . זהו . עכשיו זה טוב . עכשיו טוסי למקלחת להחליף, תוך 2 דקות את בחוץ . וואמוס ! " נכנסתי מהר למקלחת ויצאתי משם תוך 3 דקות, היישר אל מול מבטה הכעוס של לורל . " מה ? " התגוננתי .
" חשבתי שאמרתי 2 דקות " אמרה ברצינות . הסתכלתי עליה בפחד אבל כעבור שנייה לורל צחקה . הוקל לי .
" אוי הייתי צריכה לצלם אותך ! היית כולך במבט של ' אל תאכלי אותי ! ' אוי זה כל כך מצחיק ! " כשראתה שאני כועסת, עצרה . " טוב נו, זה לא כזה מצחיק . יאללה בואי " משכה בידי ולקחה אותי אל השידה הקטנה שלה . היא הוציאה מברשת והברישה את שערי הבלונדיני הארוך . " נו אתן באות, חצי שעה אני מחכה לכן למ – " נופר נעצרה בכניסה כשראתה אותי . היא הסתכלה עליי במבט בוחן ואמרה בשיא הרצינות, " למה לעזאזל את נראית כמו המצה שכורכים סביבה את החסה בליל הסדר ? "
הסתכלתי על לורל במבט של ' אמרתי לך ' . לורל רק נאנחה . " אתן פשוט לא מבינות באופנה . "
______________________________

" מועדון בנתניה עם החברות, הא ? ליאני שלנו גדלה "
" כן אדוני, המקורות שלנו מאשרים את זה "
" מאיפה לי לדעת שהמקורות שלכם אמינים ? "
" זוהי אנג'י, עוזרת הבית של חברתה של ליאן . היא האדם הכי קרוב אל חברתה, שקוראים לה לורל . אין לה סיבה לשקר לנו, אנג'י יודעת עליה הכל "
"אני בוטח בך, לא כדאי לך לאכזב אותי . "
" כן אדוני . "
המרגל יצא מהחדר . לאחר שווידא הבוס שהמרגל נעלם מטווח שמיעתם, הקיש את הקוד הסודי מתחת לשולחנו, וכמו קסם, הקיר שמאחורי שולחנו הסתובב על צירו ואפשר לבוס להיכנס לתוך חדר סודי שרק הוא ועובדיו הנאמנים יודעים עליו . הבוס, המכונה עמוס לוין, נכנס בצעדים איטיים לעבר 2 החדרים, הסגורים בסורגים . הוא הביט בעצב בשני הילדים הקטנים, הכחושים, בני השמונה אך כל כך בוגרים לגילם . מר לוין התיישב על הכיסא מול תאה של הילדה הצעירה . היא נשפה בזעם, מודעת עד כאב לנוכחותו של האדם שהרס את חייה .
" בכוונה אתה בא לפה ? שוב לצעוק עליי ? שוב להכות אותי ? שוב להאכיל אותי בלחם מסכן ? "
" אנחנו מאכילים אתכם בכל טוב . זה אתם שבוחרים לא לתת בנו אמון "
" ולמה שניתן בכם, הא ?! " התערב הילד מהתא השני, " הרסתם לנו את הילדות, את השנים הכי יפות שלנו, הכי תמימות, הרסתם את הכל . אתה מצפה שנאמין בכם ? " אמר בקול חנוק ושבור . הוא הסתכל מבעד לסורגים על הילדה . " אל תאמיני לו ליני, אל תבטחי באיש הרע הזה " אמר בארשת פנים רצינית . לינוי הנהנה בראשה . " אל תדאג, אין לי שום כוונה לתת לו להשפיע עלי " לינוי נעצה בעמוס לוין מבט כועס, וזה נרתע . " טוב, אז אני מבין שאתם לא רוצים לשמוע את החדשות הטובות " אמר . " למה אתה מתכוון ? " שאלה לינוי . " אל תתייחסי אליו, הוא סתם מנסה להטעות אותך . " אמר בני, חברה של לינוי לכאב . " טוב, אז אם אני סתם מנסה להטעות אותך אני אלך, " אמר עמוס לוין וקם ממקומו .
" חכה, " אמרה לינוי, מהוססת . " אל תלך . " אך עמוס לוין לא עצר . הוא רק אמר בקול נמוך בעודו הולך לעבר היציאה, " תסמכו עליי . כמו שאני מכיר את אחותך, ליאן, הכל עוד יסתדר בסוף . בקרוב אתם תשוחררו . אך רק אם אחותך תצליח במשימה " אמר עמוס לוין, נעץ מבט אחרון בעיניה של לינוי, והלך . לינוי התרסקה על המיטה הקרה כקרח ופרצה בבכי שובר לב . " לא שוב .. " מלמל בני והלך לשבת מצונף בפינה הרגילה שלו, סותם את אוזניו וממלמל לעצמו מילים מרגיעות שאחיו, רון, נהג לומר לו כשהיה בן 5 . לפני כ3 שנים .