השקט שלפני הסערה :( – פרק 1 .

– היה זה לילה סוער .
הספינה התנדנדה מצד לצד בין הגלים הגבוהים כגורדי שחקים .
אך זה לא מה שעצר את מורן .
היא רצה בין אנשי הצוות שניסו להשליט סדר בין הנוסעים .
בידה – פתק .
היא אולי התקווה האחרונה של חייהם של הוריה .. –

" ל י א ן "

ליאן הרימה את עינייה מהמחברת . היא הייתה שקועה כ"כ בכתיבת הסיפור שלה שלא שמה לב שהמורה פנתה אליה ..

" אממ, כן, המורה .. ? "

מסביב שמעה ליאן את צחוקיהם הנמוכים של הכיתה . אבל היא כבר התרגלה .

" שקט תלמידים ! ליאן, את רוצה לחזור על מה שדיברנו ? "
" אממ .. על המהפכה הצרפתית ? "

קולות הצחוק התגברו .

" ליאן, באיזה שיעור את חושבת שאנחנו ? "
" היסטוריה .. ? "
" לא ליאן, אנחנו בשיעור מתמתיקה "
" אה "

ליאן הסמיקה . המורה נאנחה ולקחה מידה את המחברת .

" המורה, בבקשה לא .. "
" היה זה לילה סוער .. הספינה התנדנדה מצד לצד בין הגלים הגבוהים כגורדי שחקים .. בלה בלה בלה .. היא אולי התקווה האחרונה של חייהם של הוריה .. ליאן, יש לך כישרון, אבל לא בשיעור שלי, טוב ? "

ליאן החליקה מהכיסא לרצפה . כיתתה ידעה על כישרון הכתיבה שלה, אבל אף אחד לא העריך זאת באמת .
אחרי 15 דקות שנראו כמו נצח, הגיע זמן ארוחת הצהריים . ליאן אספה את חפציה לתוך התיק ורצה לכיון בניין המגורים . שם, בחדרה בפנימייה, הרגישה בטוחה . היא פתחה את המחשב הנייד שלה ונכנסה לבלוג שלה . היא ראתה שיש תגובות חדשות על השיר שפרסמה אתמול . ליאן חייכה לעצמה .

" פתחי את עינייך, ילדתי .
ראי איך חייך נשרפות אל מול עינייך התמימות,
הכמהות לאהבה, להבנה .
ראי איך תקוותך גוועת אט אט יקירתי .
כי אין ביכולתך לעצור זאת,
אין להתנגד . " ( את השירים אני לוקחת מבלוג של מישהי, בהסכמתה )

תגובות :
'tears' – מדהים !!!1 את ממש כישרונית, תמשיכי לכתוב !!! :)
'מי אוהב אותך יותר ממנייייי' – נהה, לא התרגשטי. לא ממש טופ אבל גם לא גרואה. מה אני יגיד לך.. תמשיחי לנסות
'one-direction' – חיימשלי מה קרה ?!?! את כזאת נאחסית כזאת ! אם את צריכה אני פה תמיד, את מוזמנת לבקר בבלוג שלי (: לוב יווווו : *
'pain and blad' – ממש אהבתי .
'כי ביבר זה סווווואג' – יוו, זה טו מאצ' עצוב ודיכאוני !!!!!1 את מפחיייידה O:

" נו נו נו, מי זאת אם לא ליאן ברדה, חביבת המורים "

ליאן הסתובבה בבהלה לעבר דלת החדר . בפתח היא ראתה את נופר . היא נאנחה בהקלה .

" תירגעי מותק, זה לא שאני עדן שאת צריכה לפחד ממנה .. שונאת ת'מכשפה הזאת, בחיי "
" אל תפחידי אותי ככה "

נופר גלגלה עיניים וצנחה על מיטתה של ליאן .

" הבאתי לך אוכל, 'שוכנת המערות' . בחייך ליאן ! זה ארוחת צהריים ולא אכלת כלום מ 10 ! "
" אהההמ "
" טוב, התייאשתי . המגש פה על המיטה שלך, יש לך מזל שיש לי קשרים עם הטבחית והיא הביאה לי 2 מנות .. רק תחזירי אחר כך את המגש למה כמעט מתתי כשניסיתי להביא לך את האוכל "
" אהההמ "
" אררר טוב ביי "

נופר טרקה את הדלת וליאן חייכה אל עצמה מול מסך המחשב .
' היא כזאת חברה מתחשבת ' .
ליאן סגרה את המחשב והתיישבה לאכול את ארוחת הצהריים שלה, כשלפתע צצו הזיכרונות .. –
______________________________

" את בחיים לא תשלחי אותי לפנימייה ! בחיים !! "

אימה של ליאן נאנחה וחזרה על עקבותיה לכיון הסלון .

" ליאני .. ? את יכולה לקרוא לי עכשיו את הסיפור ? "
" לינוי, אין לי כוח אלייך . עופי מפה "
" אבל .. אבל .. אבל הבטחת .. "

ליאן קמה ממיטתה, פתחה את המנעול, נעמדה מול לינוי אחותה וצעקה עליה עם כל העצבים –

" מה את לא מבינה ?! אין לי כוח אלייך, אין לי !! תכניסי אתזה למוח הדפוק שלך ! "

מיד אחרי שאמרה זאת התחרטה . היא ראתה איך פניה של לינוי נהיות אדמדמות, מה שקורה תמיד לפני שהיא פורצת בבכי קורע לב שליאן כ"כ שונאת .

" אני .. לא התכוונתי .. ליני .. בבקשה תסלחי לי .. "

אך זה היה מאוחר מידי . לינוי רצה החוצה וטרקה את דלת הבית חזק ככל שיכלה .
זאת הייתה הפעם האחרונה שלינוי יצאה מפתח ביתה .
כעבור כמה שניות שמעה ליאן חריקת בלמים חזקה, צרחה של ילדה קטנה, ואז –
שקט .
השקט שלפני הסערה .
זאת הייתה הפעם האחרונה שליאן ראתה את אחותה הקטנה ..
______________________________

ליאן מחתה את דמעותיה ויצאה החוצה, בדרכה לשיעור .
בדרך הדמעות התפרצו שוב, ואותן ליאן לא יכלה לעצור ..

" ליאן .. ? את, את בסדר ? "

ליאן הסתובבה בבהלה וראתה מאחוריה את ..