השנה, הכל השתנה- פרק 8

"עופרי אני צריכה ללכת. אני אדבר איתך מאוחר יותר, תגידי לאנשים שאני לא מרגישה טוב אוקיי??" אמרתי בלחץ אחרי שתמר ניתקה.
"מה?? מה קרה??" אמרה עופרי.
"אני צריכה ללכת!" אמרתי, והלכתי במהירות לכיוון היציאה. יצאתי משערי בית הספר (דבר שהיה קל, במפתיע) והתחלתי ללכת, ואז ראיתי צללית מוכרת. סער. רציתי לרוץ אליו, אבל לא היה נראה שהוא שם לב אליי. אולי הוא בא לעשות לי הפתעה? אבל מאיפה וה אידע איפה בית הספר שלי? ראיתי אותו נכנס לבית הספר, וכעבור רגע יוצא מחובק עם שביעסטית אחת. מאיה. פקאצה שנואה, שלובשת כל היום ורוד וחשוף והיא שיכורה בערך כל הזמן.
הם יצאו מחובקים. לא, לא יכול להיות שהם אחים. הוא הוציא אותה מבית הספר ואז הם נעמדו ליד השער. התקרבתי קצת כדי לשמוע מה הם אומרים. זה כבר במילא לא היה משנה. הם התנשקו. לא סתם בין ידידים, זו הייתה נשיקה של חברים שביחד כבר הרבה זמן. מה? היו לו שתי חברות באותו הזמן? אין אני כזאת מטומטמת שנפלתי למלכודת שלו. התעצבנתי כלכך. התקדמתי אליהם במהירות. סער ראה אותי והתנתק ממנה במהירות. הוא החוויר. משכתי באפי בכדי לא לבכות. למה הוא עושה לי את זה?! אני לא מספיקה לו?
"סול זה לא כמו שזה נראה!!" הוא אמר. כן בטח. חמוד, אני ראיתי הכל. עליי אי אפשר יותר לעבוד. אני כבר לא הבובה המטופשת הזאת שהבנים משחקים בה ועושים בה מה שהם רוצים לא, הקטע הזה נגמר ועכשיו.
"פשוט תשתוק סער." אמרתי ונתתי לו כאפה.
"מי זאת מאמי?" שאלה מאיה. היא הייתה דיי מחוקה.
הוא הסתכל עליי בכאב. "האקסית של סער" אמרתי וחשקתי שיניים.
"אהה, אני החברה שלו" אמרה מאיה והתנדנדה מעט. היא נאחזה בסער וצחקה, ואז נישקה אותו על שפתיו. הסתובבתי במהירות והלכתי. מה עוד יכול לקרות היום?!
הגעתי הביתה ומצאתי את תמר יושבת על הריצפה ובוכה. הספה הייתה הפוכה, הטלוויזיה מנופצת, השולחן הפוך וכל הדברים שהיו עליו היו מפוזרים על הריצפה. במטבח הדברים לא היו טובים יותר. עליתי לחדר שלי ושל תמר והכל היה הפוך. המיטה שלי הייתה מבולגנת וכל הארון היה על הריצפה. בחדר של יובל סרר בלגן דומה, וגם בחדר של ההורים שלי. וואו כמה זמן לא נכנסתי לחדר של אבא ואמא. הכל השתנה פה. המיטות של ההורים שלי היו מופרדות, והדברים שלהם היו מבולגנים על הריצפה. כל התכשיטים של אמא שלי נגנבו. הכל. אפילו את הטבעת נישואים שלה הם לקחו. לא שזה היה משנה, כי היא לא ענדה אותה במילא.
ירדתי למטה חזרה לתמר.
"תמר תתקשרי למשטרה. שדדו אותנו." אמרתי בחומרה. תמר הינהנה ולקחה טלפון וחייגה. אני הלכתי והבאתי לה כוס מים. היא חייכה אליי בתודה וניתקה את הטלפון.
"הם אמרו שהם ישלחו צוות ביטחון לבית שלנו, ובינתיים אסור לנו לגעת בכלום, כדי להשאיר טביעות אצבעות.
הינהנתי והתיישבתי לידה על הריצפה.
אחרי כמה דקות שמענו ניידת משטרה, ואז דפיקות בדלת. נאנחתי, וקמתי לפתוח את הדלת. בחוץ עמד שוטר גבוה וזקן, עם שפם שחור וגדול, ולידו עמדה שוטרת צעירה ויפה, הם שיער בלונדיני ארוך ומשקפי שמש. היא הורידה אותן וחייכה אליי בחום.
"אני השוטרת נוגה, וזה ספי. באנו בדבר פריצה..?" השוטרת היפה אמרה. הינהנתי והצבעתי על הבית ההרוס.
"משהו נגנב?" שאלה השוטרת ונכנסה פנימה. היא הוציאה פנקס קטן ורשמה שם דברים.
"כן. כל התכשיטים של אימי" אמרתי.
"משהו נהרס?" שאל השוטר הזקן. הבטתי בו בעצבנות.
"כן, כל הבית שלי" אמרתי בעוקצנות.
"אוקיי. לקחתי טביעת אצבע. אני נחזור לכאן מחר. בינתיים תתקשרו לאפוטרופוס שלכן, ותסדרו את הבית. להתראות" אמרה נוגה וחייכה. חייכתי חיוך מזויף אליה, והם יצאו החוצה.
"שוטרים דפוקים" אמרתי. תמר הינהנה.
"אפשר שלא נתקשר לאמא?" היא שאלה בשקט. למרות שהשוטרים אמרו שכן, אני עדיין מפחדת ממנה כשהיא במצב כזה. הינהנתי, ושתינו התחלנו לסדר את הבית. תוך שעתיים הבית היה כבר כמעט מסודר לגמרי. החדרים היחידים שלא היו עוד מסודרים, היה החדר של אמא ואבא, והחדר של יובל. שתינו לא העזנו להכנס לחדר של יובל. כשהייתי קטנה הייתי לוקחת את תמר (שהייתה תינוקת) והיינו מציצות לו בחדר. יום אחד הוא מצא אותנו מציצות, והוא צרח עלינו. מאז אנחנו לא מעיזות יותר.
גם תמר נעצבה מהחדר המפולג של אבא ואמא, אך היא לא אמרה דבר.
קיבלתי הודעה מעופרי (שסיימה בית ספר כבר) 'עומר הזמין אותי למסיבה היום, ואת באה. נ.ב. זו לא שאלה'
המסיבות של עומר יוגב זה ה-מסיבות. אני ועופרי אף פעם לא הוזמנו אליהן. אני יודעת שיש שמה משקאות אלכוהליים מכל הסוגים ושהם משחקים שבע דקות בגן עדן. וזה בערך מה שהאנשים שמוזמנים לשם מספרים.
'הוא ממש דלוק עלייך עופרי!' כתבתי לה.
'בעיה שלו' היא ענתה. חייכתי. עופרי יכולה לשחק אותה קשה להשגה, אבל אני יודעת שבתוך תוכה, היא מתה משמחה שהוא הזמין אותה.
'את מזמינה את עמית?' שאלתי.
'עם את תזמיני את סער' היא ענתה. שיט. שכחתי מסער, ועכשיו שהיא הזכירה לי אותו, באלי לבכות.
'אין יותר סער.' כתבתי לה.
'מה??? הוא מת????' היא שאלה. צחקתי.
'הלוואי' כתבתי.
'????' היא שלחה, ושניה אחר כך התקשרה.
"מה???" היא צעקה לי לתוך הפלאפון.
"נפרדנו. גיליתי שהוא היה חבר של מאיה מי"א בזמן שהוא היה איתי. ראיתי אותם מתנשקים." אמרתי לה.
"איזה זבללל" אמרה עופרי וקיללה אותו בשקט. צחקתי.
"טוב את לא חייבת להזמין אותו למסיבה של עומר עם הנסיבות הן כאלו" היא הוסיפה וצחקה. צחקתי גם.
"נראלי שעדיף שלא תזמיני את עמית.. בכל זאת עומר הזמין אותך אישית למסיבה שלו. תאמיני לי זה אומר משהו. הוא אף פעם לא מזמין מישהו אישית למסיבה. זה תמיד עובר באסאמאסים. כאילו חוץ מאת אבישג. בקיצור, עומר בטח רוצה שתהיי לבד ואז הוא ידבר איתך" אמרתי ונשכבתי על המיטה שלי.
"אבל הוא חבר של אבישג. מה הוא יגיד לי? שהוא לא אוהב את אבישג ואוהב אותי? מה זה יעשה? במילא לא יהיה לו אומץ להפרד ממנה" היא אמרה.
"אז את אומרת שעם הוא ייפרד ממנה יש אופציה שתעזבי את עמית בשבילו?" שאלתי. היא פרצה בצחוק.
"סול המסקנות שלך הזויות. אבל תאמת, שכן יש אופציה כזאת. אין לי מושג איך הצלחת לעלות על זה ממה שאמרתי, אבל כן" היא אמרה וצחקה.
"ווהו!" אמרתי. לא שבאמת משנה לי שהיא תהיה עם עומר, אבל עמית יהיה פנוי.
"חחחח ממתי את העוזרת האישית של עומר בעיניני אהבה?" היא שאלה. הסמקתי. היא שמה לב שהכוונות שלי אחרות ממה שהצגתי.
"חחחח שתקי" אמרתי.
"שותקת, שותקת. עכשיו לכי תזיזי תתחת השמן שלך למקלחת, ואז ללבוש את הבגדים הכי יפים שראית בחיים שלך. את תהיי פצצה אחרי שאני אגמור איתך בובי" היא אמרה וצחקתי. ניתקתי ונכנסתי להתקלח. אולי מסיבה יכולה להעביר לי את ההרגשה הגועלית של היום החרא הזה.