השנה, הכל השתנה- פרק 5

"מה קורה איתך?" שאלה עופרי בסוף היום כשהלכנו הביתה.
"כלום" אני עונה בשקט. חושבת על ההתפרקות של תמר הבוקר.
"נו" היא אמרה ונעמדה מולי.
"לתמר הייתה התפרקות הבוקר. כאילו לגמרי. אני לא יודעת מה לעשות איתה" אמרתי.
"מה?? למה לא סיפרת לי??" שאלה עופרי בפאניקה.
"תרגיעי.." אמרתי לה.
"את חייבת לספר את זה למישהו!" אמרה עופרי, וחזרה לעמוד לצידי.
"על מי את חושבת?" שאלתי.
"היועצת" היא אמרה.
"מה? אין סיכוי. אני סתם יהיה יותר חננה ממה שאני עכשיו, עם זה יתגלה למישהו" אמרתי בתקיפות.
"תקשיבי, את חייבת לדבר עם מישהו וגם תמר. תציעי לה לדבר עם היועצת בבית הספר שלה, ותגידי לה שגם את הולכת לדבר עם היועצת בבית הספר שלה. זה ישכנע אותה. " אמרה עופרי ואני שתקתי. ידעתי שהיא צודקת. היא קיבלה הודעה, והקריאה אותה בקול:
"חיפשתי אותך כשנגמר בית ספר ולא מצאתי. דאגתי לך. איפה את?" הקריאה וציחקקה.
"הוא כזה חמודד" היא אמרה וסימסה לו בהירות. נאנחתי. קצת מעצבן.
"ביי" אמרתי לה כשהגענו לביתה. היא הימהמה והמשיכה להסתמס עם עמית.
נכנסתי וכמובן הבית היה שקט. לא היה לי כוח לכלום. נכנסתי למיטה וכיסיתי את עצמי בשמיכה. לבסוף נרדמתי. הצילצול המעצבן של הפלאפון שלי העיר אותי.
"הלו?" עניתי בקול ישנוני.
"איפה את לעזאזל?!" צרחה עופרי לתוך הטלפון. "התקשרתי אלייך כבר יותר משמונה פעמים!!"
"אהה.. אני בבית" עניתי לה. "קצת נרדמתי.." הוספתי ופיהקתי.
"וואי את לא מבינה איך דאגתי!!" אמרה עופרי בהקלה.
"לא היה נראה לך כלכך אכפת כשהסתמסת עם עמית כל היום" אמרתי וקמתי מהמיטה. היא שתקה.
"זה הפריע לך שדיברתי איתו?" היא שאלה לבסוף.
"לא" עניתי "סתם לא התייחסת אליי בכלל" אמרתי ונעמדתי מול המראה. שמתי אותה על רמקול. אני לא יודעת עם אולי בעצם קינאתי, בזה שהם דיברו..?
"אהה" היא אמרה "תקשיבי! ביום שישי יש מסיבת יום הולדת לשי, ואת באה ברור לך?! שנה שעברה הלכת איתי רק לשלוש מסיבות מתוך כל השכבה, אז השנה יש לך הזדמנות לפצות אותי על זה!!"
"אין מצב. אני שונאת מסיבות. ובכלל אני לא אוהבת את שי כלכך.. לא יפריע לאף אחד עם סול ריידר לא תהיה במסיבה כלשהי.. להפך, הם אפילו יודו על זה" אמרתי בתוכחה, ואספתי את השיער שלי לגולגול רופף.
"דיי כבר להיות חנונית" אמרה עופרי. "בואי אליי עכשיו" הוסיפה.
"לא! הרגע קמתי משינה עופרי!" אמרתי לה.
"מה אכפת לי! את באה אליי וזהו. ביי" אמרה וניתקה. כנראה שאין לי ברירה. לבשתי גופיה כחולה ומכנס קצר בצבע אפור. נעלתי כפכפים ולקחתי את הפלאפון שלי.
יצאתי החוצה והתחלתי ללכת לכיוון הבית של עופרי. בדרך ראיתי שני נערים, שלא זיהיתי מבית הספר שלי. הם ישבו על הגדר של המגרש, והם נראו בערך בגילי. הם נעצו בי מבט. ניגשתי אליהם.
"בעיה?" שאלתי והסתכלתי עליהם. לאחד היה שיער בלונדיני (תספורת ג'סטין ביבר לשעבר), עיניים ירוקות ופנים נאות. לשני היה שיער שחור ובלורית, ועיניים חומות. שניהם היו גבוהים ושריריים.
הבלונדיני הניד בראשו וחייך, ואז הושיט את ידו "סער יחזקאל" הציג את עצמו.
"סול ריידר" אמרתי. החלטתי לנסות הפעם משהו חדש, שבחיים לא ניסיתי, להיות נחמדה לאנשים שאני לא מכירה.
"זה יונתן" אמר סער, והצביע אל החבר שלו.
"אז מה יפה כמוך, עושה פה באמצע היום?" שאל יונתן וחייך חיוך ערמומי. כמה נדוש.
"בדרך לחברה" עניתי וחייכתי. עם עופרי הייתה מסתכלת עליי עכשיו, היא הייתה חושבת שנחטפתי וזה השיבוט שלי שמדבר.
"בואי תשארי איתנו עוד קצת" חייך סער. יש לו שיניים יפות. הוא אמנם לא נראה כמו עמית, אבל הוא יפה.
"בכיף" חייכתי והתיישבתי ליד סער על הגדר. אני אפילו לא הכרתי את עצמי עכשיו.
"אז בת כמה את?" שאל יונתן. "את יודעת שאסור להתעסק עם קטינות" הוא חייך.
"16" אמרתי "וחצי"
"אני 17" אמר סער.
"נשרוד" אמרתי וחייכתי. נשארתי לדבר איתם בערך חצי שעה, עד שעופרי התקשרה. שכחתי ממנה, והדרמה שהיא תעשה כשהיא תגלה מה קרה.
"וואי מי זאת?" שאל יונתן והביט בתמונה של עופרי, שהתקשרה.
"חברה שלי. אני יכיר לכם אותה היא מתוקה ממש" אמרתי בחיוך ועניתי לה.
"מה את מפגרת?! מה יש לך היום?? איפה את לעזאזל!? קבענו לפני שעה!!" צעקה עליי עופרי.
"את קבעת ליתר דיוק. ואני בדרך תרגיעי" יונתן וסער, ששמעו את השיחה, גיחכו.
"איזה תרגיעי?! מה עובר עלייך היום?!" צעקה עופרי, ולפתע הנמיכה את הטון שלה "זה בגלל תמר? שאלת אותה לגבי הפסיכולוג?" האדמתי. אסור שהבנים האלו ידעו על הבעיות הפסיכולוגיות הקשות של אחותי הקטנה. זה אישי מדי.
"לא זה לא בגלל זה. אני באה עוד דקה. אני יסביר לך הכל מאוחר יותר. ביי" אמרתי במהירות וניתקתי לה.
"מי זאת תמר?" שאל סער. ממש, אבל ממש, לא באלי לשתף אותם בבעיות שבבית שלי.
"חברה שלי. היא עברה תאונה, ורשמנו אותה לפסיכולוג כדי שתדבר איתו או משהו" זה נשמע אמין דווקא.
"אה סבבה" אמר סער.
"תגידי, אולי, אני אתקשר אלייך ונקבע למתישהו?" שאל סער. הינהנתי וחייכתי, ושיכתבתי לו את המספר שלי. אני. נותנת את המספר שלי. לבן. שהוא גם במקרה חתיך על. וואו. עופרי תשתגע.
"ביי מתוקים" אמרתי, וירדתי מהגדר. ניגשתי לשניהם ונישקתי אותם על הלחי. וואו כנראה שהלכתי עד הסוף עם הקטע הזה של 'להיות חמודה ומתוקה, ולגרום להם לאהוב אותך'. גם לזה עופרי לא תאמין. אולי החברה הכי טובה שלה סוף סוף הפכה לנורמלית?!