השנה, הכל השתנה- פרק 12

נכנסתי להתקלח, חפפתי את השיער. שמעתי את אמא שלי צועקת לי שהגיע מישהו שרוצה לדבר איתי. יצאתי במהירות והתלבשתי. ירדתי למטה, מסרקת את שיערי. שיט. על הספה בסלון שלי ישב סער. מה הוא עושה פה לעזאזל?!
"היי" אמרתי והבטתי בו במבט עוין.
"היי" הוא ענה בשקט.
"אפשר לעלות לחדר שלך?" הוא שאל. איכס, איכס איכס אני שונאת אותו. הסתובבתי והלכתי לכיוון החדר שלי, והוא אחרי. עלינו לחדר שלי בשתיקה מוחלטת, וברגע שהגענו סגרתי את הדלת והבטתי בו מתיישב על המיטה שלי. שתקנו. סתם הבטנו אחד בשני בשקט.
"אתה… באת מסיבה מסוימת..?" שאלתי בנוקשות. הוא הינהן אבל המשיך לשתוק.
"שהיא..?" ניסתי לדרבן אותו לדבר.
"אני יודע מי פרץ לבית שלך" הוא אמר בנשימה אחת.
"מ..מה? מי?" שאלתי, מבולבלת. הייתי בטוחה שהוא עומד לבקש סליחה על כל הקטע עם מאיה, ואני ידחה אותו יגיד לו כמה הוא מגעיל אותי ונגמר הסיפור.
"אה.." הוא נראה נבוך "אני לא כלכך יכול לספר" מה לעזאזל?!
"אז למה באת לפה?! מה אכפת לי שאתה יודע מי פרץ לפה?! מה זה עוזר לי עם אתה לא אומר לי?! אתה יכול ללכת בבקשה" צעקתי עליו, והצבעתי לכיוון הדלת. הוא נרתע מהצעקות שלי.
"אני יכול לעזור לך עם זה.. כאילו עם התכשיטים שנגנבו.. אני יודע איפה הם" הוא אמר. מי הוא לעזאזל שהוא יודע שנגנבו לי תכשיטים בפריצה שלא סיפרתי עליה לאף אחד, והוא עוד יודע איפה הם?!
"אז תגיד לי!!" המשכתי לצעוק עליו.
"אני לא יכול להגיד.. אבל אני יכול לקחת אותך לשם" הוא אמר.
וואו עכשיו כבר ממש התעצבנתי. תכף הוא יבקש ממני לשים גם כיסוי עיניים שאני לא יראה מי זה החבר הפושע שלו. הסתכלתי עליו והינהנתי, בפנים כועסות, אבל הינהנתי.
הוא חייך "יופי! תהיי מוכנה בשתיים עשרה וחצי" הוא אמר. הא?
"בלילה?" WTF
הוא הינהן, ואז יצא מהחדר שלי במהירות. מה עובר על הבן אדם הזה? ולמה בכלל הסכמתי לדבר איתו? עם הבוגד הדוחה הזה? איכס.
לבשתי פיג'מה ונכנסתי למיטה. כיוונתי את השעון שיצפצף לי ברבע לשתיים עשרה. עם כמה שאני שונאת את סער הבוגד המגעיל הזה, אני חייבת לדעת מי גנב את התכשיטים של אמא שלי, איך סער מכיר אותו, ולמה הוא לא מוכן להגיד לי מי זה?!
השעון ציפצף. קמתי רדומה לחלוטין, כמו רוח רפאים. אני שונאת להיות ערה בשעות האלה. נכנסתי לאמבטיה ושטפתי את הפנים. סער התקשר אליי. 'הבוגד הדוחה' היה רשום לי בטלפון. עניתי לו.
"אני למטה, תרדי" הוא אמר וניתק. ירדתי, ויצאתי החוצה. הפחד של הרחוב שלי בשעה כלכך מאוחרת, חדר בי, ולא הבנתי מה עובר עליי שהסכמתי לעשות את הדבר המטורף הזה שאני עושה עכשיו. ללכת עם האקס שבגד בי למקום סודי בשתיים עשרה בלילה.
סער חיכה לי במכונית שחורה. נכנסתי והתיישבתי לידו. הוא נתן לי מסכה שחורה לפנים, ומשום מה שמתי אותה. ברגע ששמתי אותה, כאילו הקסם שעטף אותי התפוגג, וחזרתי להכרה מלאה. ניסיתי לפתוח את הדלת, אך היא הייתה נעולה. הפחד שיתק אותי. מה לעזאזל עשיתי? סער חייך חיוך צבוע והתבונן בי משותקת מבפחד.
"מה אתה עומד לעשות בי?" שאלתי בפחד.
"תסמכי עליי" הוא חייך חיוך מפחיד. נסענו עד למקום מרוחק שנראה כמו בית נטוש.
"אתה עומד.. להרוג אותי..?" עיניי גדלו בפחד.
הוא צחק צחוק לא נחמד במיוחד "לא טיפשה. מה יעזור לי להרוג אותך? אני בסך הכל רוצה קצת להשתעשע" הוא אמר. בשלב הזה נכנסתי לפאניקה אטומית. התחלתי לבעוט בו בלי שליטה ולצרוח. הוא רק צחק ותפס אותי בחוזקה. נכנעתי. הוא היה הרבה יותר חזק ממני. משם אני כבר לא זוכרת. אני זוכרת שזה כאב, ושסער צחק. הרבה. זה היה נורא. אני גם זוכרת את עמית מגיח משום מקום, והודף את סער. אני זוכרת שהוא הציל אותי. הוא לקח אותי לבית שלי והניח אותי במיטה. אני גם זוכרת שהתחננתי שישאר איתי, לפחות עד שארדם. עשיתי מעשה כלכך טיפשי. אני כזאת מפגרת.
בבוקר קמתי, והתחננתי שהכל היה רק חלום. על ידי הייתה חבלה כחולה, אבל זה היה ההוכחה היחידה. לפתע התחלתי לבכות בלי שליטה. הערתי את תמר ואמא שלי הגיעה לחדרנו גם. היא התיישבה לידי, וביקשתי מתמר שתצא החוצה. היא יצאה. סיפרתי לאימי הכל. בלי שליטה. היא הרגיעה אותי והציעה שאשאר היום בבית. הסכמתי כמובן, והיא אמרה שהיא תישאר איתי. בחיים לא הייתה לי שיחה כזאת עם אמא שלי. שתינו שכבנו במיטה שלי ודיברנו. דיברנו על הכל. אני סיפרתי לה על הכל, על עופרי, עמית, אבישג, עומר. והיא סיפרה לי את הכל על אבא שלי. על מה שהיה ביניהם. על למה הם רבים, ולמה היא כלכך שבורה כשהוא עוזב.