השנה, הכל השתנה-פרק 11

"מה שאת אומרת זה שאני בהריון מהאח התאום של עומר?! מה לעזאזל?!" צעקה לי עופרי בטלפון אחרי שסיפרתי לה על מה שעומר אמר.
"רוב הסיכויים.." אמרתי.
"אוי ואבוי… לא רק שאני לא מכירה את הבן אדם, ושאני בהריון ממנו, הוא גר שמונת אלפים קילומטרים ממני!! וואי העניין הזה פשוט לא יכול להסתבך יותר.." היא אמרה בעצב.
"ושכחת את עמית בכל הקטע הזה.." הזכרתי לה והיא נאנחה בקול.
"אוף שכחתי ממנו! מה אני עומדת לעשות?! טוב דבר ראשון אין מצב שאני מספרת לו" היא אמרה.
"את צוחקת?! בתוך שלושה חודשים הבטן שלך תתחיל לגדול עופרי! נראלך שעמית סתם יחשוב שהשמנת פתאום ושפרשת מהמעודדות ושאת מקיאה כל הזמן וכל הדברים האלה?!" שאלתי אותה.
"פאק המעודדות!! אין מצב שהן יסכימו להשאיר שם שישיסטית בהריון.. ואמא שלי… אוף היא כלכך תשנא אותי" מיררה עופרי בבכי.
"טוב, טוב דיי תרגעי" אמרתי לה. "הכל יהיה בסדר.." הכל לא יהיה בסדר. כלכך לא בסדר.
"ב..באמת?" היא משכה באפה.
"כן" אמרתי בביטחון מדומה. שלפחות תירגע.
"כן את צודקת.. טוב סול אני הולכת לישון אני הרוסה.." היא אמרה וניתקה.
אבא עוד לא חזר, ואת אמא לא ראיתי כבר הרבה זמן.
-יום ראשון-
קמתי והלכתי לבית הספר. עופרי לא הגיעה ועמית שאל אותי עם אני יודעת משהו, כמובן שעניתי שלא. התחמקתי ממנו כל היום. בדרך הביתה החלטתי ללכת לבקר את עופרי. קניתי לה שוקולד שהיא אוהבת והלכתי אליה. דפקתי בדלת ואחותה הגדולה פתחה לי. לעופרי יש אחות גדולה אחת שקוראים לה אילנה, וזוג תאומים שקוראים להם גל ושירה. אילנה הייתה באמצע שיחת טלפון, והיא הצביעה לי על הקומה למעלה.
נכנסתי לחדר של עופרי בזהירות. היא שכבה על המיטה שלה הפוך, עם רגליים על הקיר והראש על המזרן. היא בהתה בתקרה. לידה הייתה חבילת טישו חצי ריקה, והליפגלוס שלה היה פתוח לידה. וואו היא במצב נורא. לא ראיתי אותה ככה מאז שיואב גמר איתה.
"כולם ישנאו אותי. האח התאום של עומר, עמית, אמא שלי. כולם" היא אמרה חרישית.
"אף אחד לא ישנא אותך" ניסיתי להרגיע אותה. היא הורידה את הרגליים מהקיר והתיישבה מולי. העיניים שלה היו אדומות וגם האף שלה, וכל הפרצוף שלה היה נפוח.
"הם כן." היא אמרה בנוקשות. שתקתי. היא משכה באפה.
"אני גם יהיה מנודה לגמרי. יעיפו אותי מהמעודדות, וכל הבית ספר יחשוב שאני שרמוטה ששוכבת עם כל אחד, ועכשיו מגיע לי להיענש." היא אמרה, ואז פתאום היא החלה לבכות שוב. חיבקתי אותה והיא בכתה על הכתף שלי.
"דיי עופרי.. אני חושבת שדבר ראשון את צריכה לספר לעמית. אחרי הכל הוא החבר שלך. בנוגע לאח של עומר, אני חושבת שעדיף שנשאיר אותו בצד כרגע. אמא שלך, תצטרך לקבל את זה בסופו של דבר, והמעודדות, זה אי אפשר לעשות כלום." אמרתי, והיא הינהנה וניגבה את אפה עם היד.
"אבל איך אני יספר לו? הוא יכעס עליי וישנא אותי לנצח. וגם עומר בחיים לא יאהב אותי כי הוא תמיד ידע שנכנסתי להריון מאחיו התאום" היא אמרה ופרצה בבכי שוב.
"זה הדבר הנכון לעשות. הוא בסופו של דבר יצטרך לחיות עם זה" אמרתי ודימיינתי את עמית משתולל וצועק עליה דברים כמו "אז ככה את בוגדת בי?!" או "מי זה ה*** הזה?! אני יקרע אותו!!!". בלעתי את רוקי.
"צודקת" היא אמרה והינהנה, וניגבה את פניה.
"עכשיו לכי תתקלחי, ואז תתקשרי אליו. אני יהיה פה איתך טוב?" אמרתי לה.
"את לא חושבת שזה קצת חדשות שצריך לספר פנים מול פנים?" היא שאלה.
"אה.. יש מצב, אבל זה הכי מהיר וככה הוא לא יוכל להרביץ לך עם.." הפסקתי לדבר.
"י.. ירבי.." היא התחילה.
"לכי תתקלחי" קטעתי אותה במהירות. היא הינהנה וניכנסה להתקלח. בינתיים נכנסתי לפייסבוק שלי מהלפטופ הורוד שלה. שלוש הודעות חדשות.
amit maimon- 'מה התחלת להתחמק ממני?'
omer yogev- 'אממ.. דיברתי עם סהר.. מקווה שזה בסדר.. הוא אמר שהוא ממש מצטער שזה מה שקרה, ושהוא לא באמת יודע מה לעשות… סליחה עם לא רציתן שאני יעשה את זה, אבל סורי הוא אח שלי..' הוא חמוד. קצת מעצבן שעכשיו גם סהר הזה יודע, אבל בסדר.
av!shag lahav- 'את כזאת מפגרת שאת חושבת שלעומר באמת אכפת ממך. הוא אוהב אותי, ולא משנה כמה אני יתעסק עם בנים אחרים, כשאני אקרא לו הוא יחזור על ארבע. אז כדי שלא יקרה משהו ששתינו נתחרט עליו, תתרחקי ממנו.' הא. הדפוקה הזאת חושבת שהיא מפחידה אותי.
כתבתי לעמית 'לא מתחמקת.. נדבר מאוחר יותר..'
לעומר 'זה בסדר אל תצטער :)'
ולאבישג 'תתחילי להרגיע מתוקה. את לא מפחידה אותי בשיט, סבבה? ואני חושבת שבסופו של דבר עומר יצטרך לבחור את מי הוא רוצה, לא את, נכון? :)' לא שאני באמת מתעניינת בעומר. אני מחבבת אותו בתור ידיד, אבל לא יותר מזה. סתם שהדפוקה תקנא.
עופרי יצאה מהמקלחת, לבושה בטישרט גדולה בצבע לבן וטריינינג אפור. היא הייתה נראית הרבה יותר טוב ממקודם. לא תיכננתי לספר לה על סהר.
"אוקיי מוכנה?" שאלתי אותה. היא נשמה עמוק, וחייגה את המספר של עמית.
"הלו?" הוא ענה.
"היי" היא אמרה חלושות.
"עופרי! דאגתי לך! למה לא באת היום?" הוא שאל.
"אמ.. יש משהו שאני צריכה לספר לך.." היא אמרה בשקט.
"אני מקשיב" הוא ענה.
"אמ.. טוב.. אני.." היא הפסיקה והסתכלה עליי הינהנתי לה להמשיך "אני הייתי במסיבה, ואמ.. השתכרתי. לגמרי. כאילו בכלל לא הבנתי מה אני עושה, ולא הייתי בשליטה בכלל ואני בכלל לא יודעת מה היה ואני.." הוא קטע אותה "תגיעי לפואנטה"
"כן נכון.. טוב אני אמ.. בהריון" היא אמרה בנשימה אחת. היה שקט.
"את.. מה?" הוא שאל.
"בהריון. עמית אני כלכך מצטערת אני.." היא התחילה, אך הוא קטע אותה שוב.
"זה בסדר. במילא תיכננתי להפרד ממך" וניתק. וואו הוא הגיב מוזר. מוזר מאוד. עופרי הביטה בטלפון, ואז בי. משכתי בכתפיי.
יצאתי מעופרי וכעבור כמה דקות הגעתי הביתה.
נכנסתי הביתה, ובפנים חיכתה לי אמא ושני שוטרים שישבו על הספה ודיברו.
אמא ראתה אותי נכנסת והביטה בי מהספה במבט של 'אנחנו עוד נדבר על זה, גברתי הצעירה'. כנראה הם באו בדבר הפריצה, ואני לא הייתי כאן. אופס.
"אוקיי, אנחנו עכשיו באמצע החקירה, נדבר איתכם כשנגיע לתוצאה כלשהי" אמרה השוטרת שזיהיתי שהייתה פה פעם קודמת.
אמא חייכה אליהם ונופפה להם כשיצאו מהבית. ברגע שהדלת נסגרה, ואני ניסיתי לחמוק (בלא הצלחה) לקומה למעלה, אמא תקעה בי מבט.
"השוטרים תפסו את מי שמואשם בפריצה לדירה שלנו. איזה נחמד." היא אמרה בציניות.
"איזה פריצה?" ניסיתי לשחק אותה תמימה.
"לא יעבוד לך. כשנראתי מופתעת כשהם דיברו על פריצה, הם סיפרו לי על שתי ילדות מתוקות שהזמינו אותם לפה בדבר פריצה בבית ושהן נורא מפחדות. כמובן ש'נזכרתי' פתאום במה שקרה" היא אמרה במבט מאשים.
"אהה, ידעת שהיום בבית הספר היה לנו אורח מיוחד? הוא עשה קסמים. ועם כבר מדברים על בית ספר, את יודעת כמה שיעורים נתנו לנו היום? טונות! הלכתי להכין!" אמרתי ורצתי למעלה.
"עוד לא גמרנו את השיחה הזאת!!" היא צעקה עליי מלמטה.