השילוב המושלם – פרק 1 'השותף החדש'

יצאתי מן המכונית של אבי, מביטה בשלטים המתנופפים ברוח ונושאים את שם הקולג' – קמפורד, בצבעים צהוב ואדום.
אבריל וטיילר יצאו מן הרכב גם כן, בזמן שהוא ואבי התחילו להוציא את המזוודות והחפצים שלנו.
אבריל מיד התקדמה אליי ונעמדה לידי, כשחיוך ענקי על פניה. "קולג' בייבי!" היא אמרה בהתרגשות וניערה את מרפקי. "סוף סוף," מלמלתי בגיחוך קטן.
"בל," שמעתי את קולו של אבי והסתובבתי. הוא התקדם לעברי, מניח את שתי ידיו על פניי ומביט בי בעיניו הכחולות הזהות לשלי.
"את בטוחה שאת לא רוצה שאני אלווה אותכם? עד לחדר לפחות? אנ – "
"אבא," נאנחתי בחיוך קטן והנחתי את ידיי על פרקי ידיו. ההורים של טיילר כבר הספיקו לבלות איתו ולהיפרד ממנו בסוף השבוע הזה, וגם הוריה של אבריל. שלא נדבר על כך שאבריל ידעה שאם אמא שלה תסיע אותה לפה, היא בחיים לא תעזוב.
"אני יודע.. אני יודע.." אבי מלמל וליטף את לחיי. "אימא שלך הייתה גאה בך." הוא רכן קדימה ונשק למצחי. "אני יודעת.." מלמלתי במהירות בחיוך קטן.
"אבריל, תשגיחי עלייה ילדונת." הוא חייך והתקדם הצידה, כדיי לנשק את מצחה גם כן. "אין בעיה,ג'ייס" היא צחקקה. צפיתי בו כאשר התרחק והתקדם אל טיילר, שבדיוק סיים להוציא את כל הדברים. "תשמור עליהן." הוא דרש וטפח על כתפו.
"אל תדאג מר לו-", "כלומר, ג'ייס." טיילר תיקן את עצמו מיד בחיוך, נזכר שאבי שונא שהם קוראים לו ככה. אני, אבריל וטיילר מכירים כבר מגיל שלוש, ומאז אנחנו יחד. שנה שעברה זה החל להיות מוזר כאשר אבריל וטיילר החלו לצאת ונהפכו לזוג, אבל התרגלתי לזה מהר.
"ביי אבא," קראתי בחיוך ונופפתי לו כאשר נכנס אל הרכב, נסע והתרחק, לא לפני שצעק לנו להחליף את השורטים הקצרים שאני ואבריל לבשנו. "ביי ג'ייס!" אבריל צרחה וגרמה לאוזן שלי כמעט להתפוצץ. היא ראתה את מבטי והחלה לצחוק, כשהיא מתקדמת אל טיילר.
"אנחנו ניקח את המזוודות," היא אמרה ולקחה ממנו את המזוודות הענקיות שלי ושלה, מוסרת לי את שלי. "אני אעלה את החפצים שלכן, איזה חדר קיבלתן בדואר?" הוא שאל כשהוא מרים את אחת הקופסאות הגדולות. "ג'י-16-1" אבריל ענתה ונשקה לשפתיו, ואחר כך התקדמה בחזרה אליי יחד עם המזוודה.

התחלנו לגרור את המזוודות, מסתובבות ברחבי הקמפוס ומתקרבות למבנה החדרים הענקי. שני בנים עברו לידנו וחייכו. "אח', אני פשוט אוהבת את הקולג'." היא מלמלה בחיוך כאשר הם עברו אותנו.
"אייב'!" הפנתי את מבטי אליה. "טיילר. השם הזה מצלצל לך משהו?" הרמתי גבה לעברה. עיניי השקד שלה הסתכלו עליי, "אני הסתכלתי עליהם בשבילך!" היא התגוננה במהירות כאשר הגענו אל המבנה, ועלינו במדרגות הקצרות לתוכו.
גלגלתי עיניים בגיחוך, והסתכלתי אל עבר כל המתבגרים שהתרוצצו בין החדרים והקומות עם החפצים שלהם. היום זה יום המעבר, כך שרק מחר יתחילו השיעורים.
המשכנו ללכת ועלינו לקומה השנייה, כשאבריל ממלמלת לעצמה את מספר החדר. כשהגענו אל החדר, היא חייכה אליי לפני שפתחה את הדלת.
"וברוך הבא ל- מה לעזאזל?" אבריל מלמלה כשהיא נעמדה בתוך החדר. נכנסתי אחריה, והבטתי בבלבול בבחורה שסידרה את מיטתה, ובדיוק הסתובבה אלינו בחיוך גדול.
"היי!" היא קראה בהתרגשות. היה לה שיער שטני מסולסל וארוך עד המותניים, ושמלה פרחונית קצרה ומשוחררת שקפצה מעט כשהתקדמה אלינו. "היי גם לך ברבי," אבריל סיננה מבין שיניה, כשהיא מרימה את אחת מגבותיה הכהות.
"מי את?" היא שאלה ושילבה את ידיה, נשענת על רגל אחת. "אני אריאנה,אבל אתן יכולות לקרוא לי ארי" היא חייכה והושיטה לאבריל יד. אבריל לא הגיבה ועדיין הביטה בה בבלבול. "אמ.. היי," חייכתי ומיד לחצתי את ידה כשעברה אליי. לא היה קשה להבחין שהיא נערה נחמדה, לפי ההתנהגות המתוקה שלה.
"מי ממכן היא אבריל גרין?" אריאנה שאלה בחיוך והסתובבה בחזרה אל חפציה שהיו בולטים בשלושה צבעים – ורוד, תכלת וסגול. "אני, למה?" אבריל שאלה והרימה את ידה. ארי הסתובבה בחזרה והנהנה בראשה בחיוך גדול, "אז את השותפה שלי! היי שוב!" היא קראה בהתרגשות ומחאה כף.
אני ואבריל החלפנו מבטים במהירות. "מה?" שאלנו יחד והבטנו באריאנה. עיניה הכחולות והגדולות הסתכלו לעברינו, "מה זאת אומרת את השותפה שלי?" אבריל שאלה וגררה את המזוודה אל עבר המיטה הריקה מסדינים, שאמורה להיות שלה.
"קיבלתי מכתב בדואר לפני כשבוע על מס' החדר והשותפה שלי, והשם שלך היה רשו – "
"כן כן, הבנתי את זה. אבל למה? ואיך? אני והיא מילנו טופס יחד לפני כחודש," אבריל הדגישה והצביעה עליי, "וביקשנו אחת את השנייה בתור שותפות." היא שילבה את ידיה שוב. "הו," אריאנה מלמלה ושיחקה עם אצבעותיה. "אמ.. אני מצטערת, אבל.. זה מה ששלחו לי," היא הסתכלה עלינו במבט מצטער ונבוך.
אני ואבריל נאנחו בכבדות מיד. זה ממש לא איך שתכננו להתחיל את השנה הראשונה שלנו בקולג'. "אז אם את פה.. איפה אני?" שאלתי והעברתי יד בשיערי האדמוני והחלק.
"מה זאת אומרת איפה? איתי! בואי, הולכים למזכירות." היא לקחה מידי את המזוודה, והניחה אותה בחדר, ואחר כך תפסה בידי ויצאנו מן החדר.

לאחר שיצאנו ממבנה החדרים והגענו למבנה הלימודים, אבריל מיד נכנסה לחדר המזכירות מבלי לתקתק אפילו. "אייב'," מלמלתי בהפתעה ונכנסתי אחריה מיד.
הבטנו באישה הנראית בשנות ה-40 לחייה, כהת עור ובעלת עיניים חומות המקלידה במחשב. שיערה היה אסוף לגולגול מסודר, וכשראתה אותנו העבירה את מבטה אלינו והורידה את המשקפיים שהיו על עיניה על קצה אפה.
"מתקתקים קוד – "
"כן כן," אבריל קטעה אותה מיד, "אנחנו צריכות בירור לגבי החדרים." היא התקדמה והניחה את כפות ידיה על השולחן. המזכירה, ששמה שרקיסה לפי משולש הפלסטיק הקטן שהונח ליד המחשב, בחנה את אבריל ושילבה את ידיה מיד.
"ילדה, איפה הנימוסים שלך?" היא שאלה, ולאחר מכן העבירה את מבטי אליי, שעמדתי לידה. "נעלמו עוד כשהייתי בת חמש," אבריל החזירה ושילבה את ידיה גם כן. "עכשיו, אפשר עזרה?" היא הוסיפה.
שרקיסה בחנה אותה שוב, שקשקה את ראשה והביטה בי. "מה את צריכה מותק?" היא שאלה אותי בחיוך והתעלמה מאבריל. גיחכתי כאשר אבריל נאנחה בכבדות וגלגלה עיניים.
"אז ככה.." התחלתי, "אני והיא מילנו טפסים בקיץ וביקשנו אחת את השנייה כשותפות. אבל עכשיו כאשר הגענו אל החדר, בחורה אחרת הייתה שם. כלומר, היא במקומי." שרקיסה הנהנה בראשה ופנתה אל המחשב כאשר סיימתי לדבר.
"אולי לא אמרו לכן, אבל הביקוש לא בטוח. ניסינו לשים כמה שיותר יחד לפי מה שביקשו – אבל לא כולם קיבלו מישהו שהם מכירים." היא אמרה והעבירה את מבטה אליי. "איך קוראים לך מותק?"
"בל לוקסלי" עניתי בחיוך קטן. "בל," היא חזרה אחריי בחיוך והקלידה את שמי במחשב, "שם יפיפייה."
מלמלתי תודה קטנה, והעברתי את מבטי אל אבריל שרקדה עם רגלה בשיעמום. "אז יש מצב שאנחנו יכולות להיות יחד בחדר?" היא שאלה. "אני לא חושבת.. בשביל להחליף שותפים צריך את ההסכמה של השותפים השניים בחדר, ובנוסף – אני לא חושבת שיש חדרים ריקים." שרקיסה ענתה כשעיניה עדיין במחשב.
"הו! מצאתי," היא קראה לפתע, "בל.. את בחדר מספר ג'י-23-1" היא אמרה והמשיכה להסתכל על המסך. "אנחנו לפחות באותו מסדרון," לחשתי לעבר אבריל בחיוך קטן.
"עם.. ריידר הונק..?" שרקיסה מלמלה לעצמה בבלבול. "מוזר, כנראה ששיבצו אותך עם בחור." היא הוסיפה והעבירה את מבטה אליי. אני ואבריל החלפנו מבטים במהירות. "אני.. עם בחור?" שאלתי בעיניים גדולות. ידעתי שהקולג' הזה לא מקפיד כל כך על הפרדת בנים ובנות, כיוון שמבחינתם זה לא הכרחי. אבל.. שאני.. אהיה עם בחור בחדר? אני לא יכולה!
בנים הם עם מבולגן ומגעיל, ואני הבחורה הכי מסודרת ונקייה שיש!
"אה-הא," שרקיסה ענתה והנהנה בראשה. "זה דיי מוזר כי אין כל כך הרבה זוגות של בנים ובנות בחדרים יחד, אבל בכל זאת – אין לך מה להילחץ מותק. אם את מרגישה שלא נוח לך איתו, תמיד אפשר לבקש החלפת שותף. אבל, כמו שאמרתי, בהסכמה." היא חייכה אליי.
"עזרת לנו מאוד." אבריל מלמלה בציניות ומשכה את ידי יחד איתה אל מחוץ לחדר.

"יש לי רעיון." היא אמרה כשהגענו בחזרה אל מבנה החדרים ונעמדנו מחוץ לחדר שלה ושל ארי. "נגרום לה לשתות המון, עד שהיא תהייה שיכורה. נחטוף אותה ונשים אותה בחדר של ריידר הזה, וכשהיא תתעורר נגיד שהיא הסכימה להחליף איתך! היא ממילא לא תזכור כלום." אבריל אמרה בחיוך בעיניים נוצצות.
העברתי בה מבט רציני. "אוקי אוקי.." היא נאנחה. "נשתמש בדרך הרגילה," היא אמרה ונאבקה להגיד את המילה הבאה – "נבקש." היא אמרה לבסוף ונשמה עמוק. אבריל שונאת לבקש, היא רגילה לקבל את מה שהיא רוצה.. ואם לא, היא מוצאת דרכים אחרים להשיג אותם. ובדרכים אחרים אני מתכוונת לתככים ומזימות.
אבל חוץ מזה, היא החברה הכי טובה שיכולה להיות.
נכנסנו אל החדר, וראינו את אריאנה יושבת על מיטתה ומתעסקת באייפון הלבן שלה. היא הרימה את מבטה אלינו וחייכה מיד. "בחור בלונדיני היה פה והניח כמה דברים," היא אמרה והצביעה על המיטה והפינה של אבריל, שהייתה מלאה בקופסאות חפציה. "והוא אמר שהוא חוזר להביא עוד.. אבל הוא נראה מבולבל כשראה אותי פ- "
"אריאנה," אבריל חייכה וקטעה אותה. היא התקדמה אליה, מתיישבת לידה על המיטה. גיחכתי על הניסיון שלה להיות נחמדה.
"אז תראי.. היינו כרגע אצל המזכירה, שסיפרה לנו על שהשותף של בל הוא בחור בשם ריידר משהו ו-"
"ריידר?" אריאנה קטעה אותה והסתכלה עליי, "ריידר הונק?" היא חזרה והעבירה את מבטה שוב אל אבריל. "כן זה, בקיצור – "
"אומייגאד את עם ריידר," אריאנה צחקקה בהתרגשות והסתכלה עליי. "את מכירה אותו?" שאלתי וסגרתי את הדלת מאחוריי, מתקדמת אליהן. "כן! כלומר, אני מכירה אותו אבל אני לא בטוחה שהוא מכיר אותי.." היא גיחכה במבוכה, "הוא היה איתי שנה שעברה בתיכון."
"באמת?" אבריל כיווצה את גבותיה הכהות. "אה הא! הוא ממש אבל ממש חתיך" היא אמרה בחלומיות. "וגם חבר טוב שלו קייל! הם נראים כאילו יצאו מקטלוג של דוגמנים."
אבריל ואני החלפנו מבטים, כשעל פניה חיוך גדול. "אני באתי לקולג' יחד עם ידיד טוב שלי, לוקי. אנחנו עוד מעט הולכים להירשם לקורסים, תבואו יחד איתנו! יהיה כ -"
"ואו, את אוהבת לדבר." אבריל קטעה אותה בגיחוך. "ובנוגע אלייך.." היא פנתה אליי וקמה ממקומה. "את כל כך הולכת להישאר איתו בחדר!" היא קראה בהתרגשות.
"מה.. מה?" גמגמתי בעיניים גדולות.
"שמעת מה היא אמרה? קטלוג-של-פאקינג-דוגמנים." היא הרחיבה את חיוכה.
"אבריל. זה היה דימוי."
"בכל זאת נו!," היא נאנחה, "את צריכה קצת רענון חדש אחרי הבחור הזה משנה שעברה ש-" כשהיא ראתה את מבטי היא שתקה מיד. מערכת היחסים האחרונה שהייתי בה לא נגמרה טוב בכלל. "מצטערת," היא אמרה ישר וליטפה את שיערי הארוך, "בואי לפחות נלך לפגוש אותו!."
"אני מזהירה אתכן מראש, ריידר אולי חתיך, אבל הוא לא טיפוס כזה חברי.. הוא האמת דיי מפחיד." אריאנה אמרה ומשכה בכתפייה בעדינות. "אבל כמו שאמרת – הוא חתיך. וזה מה שחשוב." אבריל העבירה את מבטה אליי.
"אבריל. את מבינה שאני אצטרך לחלוק מקלחת איתו?" שאלתי בגועל.
"אם את צריכה להתקלח תבואי אלינו לפה," היא אמרה. "כן! ואז אחר כך נוכל לבלות כולנו יחד כאן!" אריאנה קראה בהתרגשות מאחורינו. חייכתי אליה, היא כל כך חמודה.
"אוקי בסדר.. בואי נלך.." מלמלתי באנחה לבסוף. "יש!," אבריל חייכה, "אריאנה, אנחנו נחזור אחר כך ונלך להירשם לקורסים." היא פנתה אליה, ולאחר מכן שתינו יצאו מהחדר.

אחרי שהתהלכנו במסדרון, הגענו אל החדר שאמור להיות שלי, ג'י-23-1. אחריי שאבריל הבזיקה לעברי חיוך, היא פתחה מיד את החדר ונכנסה. היא חייבת ללמוד לתקתק.
נכנסתי אחריה מיד וסגרתי את הדלת אחריי. "אני יודע! אחי, אתה – " בחור מיד קטע את עצמו והסתובב לעברינו כששמע שנכנסנו. הוא היה גבוה, ברונטי בעל שיער מלא וגבוה, מין בלורית יפה כזאת, ובעל צבע עיניים חום בהיר. הוא לבש חולצה משובצת בצבעים שחור ואדום שהבליטה את שריריו, ומכנס ברמודה שחור, יחד עם נעלי נייק.
שיט, אריאנה צדקה. הוא באמת חתיך.
אבריל העבירה מבט על החדר בבלבול, כשלא הבינה למי דיבר. "שלום שלום," הוא חייך מיד ובחן אותנו. "היי," אבריל מלמלה ושילבה את ידיה.
"אתה ריידר?" שאלתי בשקט, אך מספיק גבוה כדיי שיוכל לשמוע אותי. "אמ.. כן, כן, אני ריידר." הוא גמגם והרחיב את חיוכו המושלם. "מי ממכן בנות יפות היא השותפה שלי?" הוא אמר באלגנטיות וקד לנו קידה בשעשוע. אני גיחכתי, ואבריל לא התפעלה מקסמיו.
"מה שמך?" הוא המשיך את השעשוע שלו והתקדם אליי, לוקח את ידי ומנשק אותה. "בל." עניתי בניסיון לא להראות את פניי שבטח הסמיקו בטירוף.
"שם יפיפייה." הוא חייך והתקדם צעד אחד הצידה, אל אבריל, והושיט את ידו. "ומה שמך?"
אבריל לא שחררה את ידיה מהשילוב, והחלה לגחך. "תראה, ריידר, המשחק הזה לא עובד עליי." היא אמרה והניפה לאחור את שיערה השחור והחלק.
"הא באמת?" הוא אמר והחזיר את ידו לצד גופו. הוא לא נראה כועס, אלא משועשע יותר מתמיד, והמשיך לבחון את אבריל כאילו היא מטרה.

"קייל תפסיק להיות מפגר." קול נשמע מאחוריו.
הלסת שלי נפלה כשהבטתי בבחור יוצא מתוך חדר צמוד, שלבוש רק במכנס טרנינג ובמגבת לבנה על כתפו התקדם לעברינו. עיניו היו כחולות ויפות כל כך, ושיערו החום והקצר היה רטוב מהמקלחת. ניסיתי לא להביט בקוביות בטנו ובשריריו, שרק חיזקו את הדימוי שאריאנה נתנה(דוגמנים מקטלוג), ובמקום זאת התמקדתי על השריטה הקטנה והאדומה שהייתה מתחת לעיניו, ונראתה טרייה.
אבריל ואני החלפנו מבטים במהירות, כאשר הוא נעמד ליד הבחור שטען שהוא ריידר.
"אני ריידר," הוא אמר לבסוף. "אתה.. אתה ריידר?" אבריל שאלה והסתכלה עליו, והוא הנהן בראשו.
"שיט. נו למה הרסת לי?" הבחור שכנראה -לא- ריידר, אמר בגיחוך. ריידר הביט בו ברצינות, והסתובב חזרה אל עבר המיטה שלו.
"אני קייל," הבחור המשעשע אמר לבסוף בצחקוק והושיט לעברי יד. לחצתי אותה בגיחוך, עדיין מבולבלת מהמצב. אבריל גלגלה עיניים כשהוא הושיט את ידו לעברה שוב. הוא רק הביט בה בחיוך גדול ולא הוריד את ידו.
היא נשברה לבסוף ולחצה את ידו באנחה. קייל צחק ובמהירות נשק לידה, לפני שזזה ממנו.
הדלת נפתחה פתאום במהירות, גורמת לי לקפוץ מעט בבהלה. "הינה אתן! הבלונדינית אמרה לי ש- מה קורה פה?" טיילר שאל בבלבול כשהסתכל על קייל שעמד מולנו, ועל ריידר שנעמד ליד מיטתו והוציא חפצים מקופסאות.
"היה שינוי בשותפים, אני בסוף בחדר הזה." אמרתי וצפיתי בו כשעיניו גדלו. "פה? איתם?" הוא שאל בדאגה. "אה.. איתו," קייל אמר והניד את ראשו הצידה אל עבר ריידר.
טיילר הסתכל על ריידר. "בהצלחה בל," הוא גיחך כשבחן אותו. "מה זה אמור להיות?" ריידר שאל מיד והסתובב לעברינו, מתקדם אליו בכעס. "ואו ואו, ריידר." קייל עצר אותו מיד.
"למישהו יש בעיות כעס.." אבריל לחשה לעברי בצחקוק. "אני אלך להביא לך את החפצים והמזוודה.." טיילר פנה לעברי והתעלם מריידר, יוצא מהחדר. "אני אלך לסדר את הדברים שלי… אני אחזור עוד איזה שעה עם אריאנה והידיד הזה שלה שוקי ונלך להירשם לקורסים." אבריל אמרה בחיוך.
"לוקי," תיקנתי אותה בצחקוק כאשר היא הסתובבה ויצאה מהחדר גם כן. "ואני.. אלך אחריה," קייל אמר בחיוך גדול לעברי, ויצא מיד אחריי אבריל – סוגר את הדלת אחריו.
העברתי את מבטי אל ריידר ובהיתי בו, כשכעס עדיין נראה על פניו. "על מה את מסתכלת?" הוא מלמל לעברי. הרמתי גבה כאשר הוא הסתובב וחזר להתעסק בחפציו.
נאנחתי והבטתי אחורה, אל המיטה שלי. התקדמתי לעברה ונפלתי עליה באנחה כבדה.
זו הולכת להיות שנה ארוכה.