השיגעון שלי עולה לשלבים אחרים

אני מתחילה מסע חדש ברחבי המוח שלי. אני מקווה שאצליח. הטיפול משתמש גם בסוג של היפנוזה לפתור טראומות. המסע הראשון שלי ברחבי המוח היה למקום טוב- כך ביקשה ממני הפסיכולוגית. אז לקחתי את עצמי לטיול הגדול- פלורה, ברזיל. המקום שבו הרגשתי שיש לי הכול בפעם הראשונה והיחידה עד כה בחיים. הייתה לי חבורה כייפת ומשפחה אוהבת מחכה בבית נטולה ריבים וזוגיות מתהווה. נזכרתי בהיפנוזה דברים משונים: בערסל, ברוח, באבנים, במדרכה. כסיימנו היא אמרה לי "את תראי שעכשיו את תחפשי את זה". ובאמת חיפשתי. חיפשתי אותו. הדבר שישלים לי את מה שהיה שם בפלורה. בבוקר קמתי מעורפלת. סורקת במוחי את הדברים שהרגשתי והיה בי רצון עז לשלוח לו משהו. עכשיו השנה החדשה ותמיד אפשר לתרץ. אז שלחתי. כי מה אכפת לי? מה כבר יש לי להפסיד? אף אחד לא מכיר אותו, מה הסיכוי שאפגש בו איזה פעם?
אבל אני לא הסתפקתי באיזה אסמס "מה קורה?" תמים. אני שלחתי לו את כל מה שהיה כתוב ביומן שלי עליו. הוא הרי ביקש את זה כל הטיול הגדול.. אז הינה הוא קיבל. שלחתי לו גם אסמס יפה כזה שאומר שלא אכפת לי אם יענה או לא. כי זה חלק מהתהליך שלי לשחרר אותו. זה גם לא אכפת לי, הוא הרי לא רומנטיקן לפחות לא ממה שיצא לי להכיר. אבל אחרי כל המילים היפות והרצון הטוב הייתי מגיבה איזה משהו. גם אם לא הייתי מרגישה אותו הדבר הייתי מגיבה תודה על השיתוף אני מקווה שתמצא את מה שאתה מחפש. והינה ככה פתאום אני אקח את הסגירה שאני כל כך צריכה ואשחרר אותו לאט לאט. ואם הוא לא יענה ויברח? כמו שעשה כבר קודם כנראה שהוא באמת אגואיסט לא נחמד ולא שווה את זה.. אבל האם אני אהיה מספיק טובה עם עצמי באמת להאמין לזה? האם לא אתחרט ויחשוב על זה שאני עוד עלולה לפגוש אותו באיזה חור עוד כמה חודשים?
אז שלחתי לו, הוא בינתיים ראה. הוא לא ענה.
הוא גם כנראה לא יענה, כי בתוכי תמיד ידעתי הוא לא שווה את זה.
אז בבקשה בבקשה, אפשר שכבר ישבר לי הלב, אני אכעס ויבין שהוא כל כך לא שווה את זה למרות שהוא האדם הראשון שהתאהבתי בו, למרות שהוא גילה לי שאולי מה שאני מחפשת בבנים לא נכון..
אני מחכה לתשובה, אולי בעצם עשיתי יותר נזק מטוב?
אז אני קצת משוגעת אז מה? כולם כמוני בעצם וחיים בהכחשה.