השחקנית – הקדמה.
סיימתי להקיא וקמתי מן האסלה, הסתכלתי על עצמי במראה וניקיתי את האיפור שהיה על פניי תוך שניות אחדות. אספתי את שיערי למן פקעת גבוהה ומבולגנת ואת השמלה הצמודה החלפתי בפיג׳מה סגלגלה ונוחה. הרגשתי רע, כל מה שרציתי היה לישון. יצאתי מהשירותים כשראשי מסתובב וכיביתי את האור של השירותים. האור של החדר כבר היה דלוק. צעקת בהלה נפלטה מפי כשראיתי שאופק יושב לי על המיטה. ברגע שראיתי אותו הרוגע והשלווה שהיו בליבי הולחפו בפעימות לב מואצות. רציתי לשאול אותו מה הוא עושה כאן, זו בכלל מסיבת יום ההולדת של רומי, רציתי לשאול אותו מה הוא בכלל עושה בחדר שלי. אבל העדפתי להתעלם. הלכתי למקרר הקטן שבחדרי והוצאתי משם בקבוק מים קרים שאת חציו גמרתי בשני שלוקים צמאים.
אחר כך הכנסתי אותו למקרר והוצאתי בקבוק פאנטה.
״עדן,״ אופק קרא בשמי. התעלמתי ממנו, אני כבר לא בטוחה כל כך שאני פגועה ממנו. אולי שכנעתי את עצמי שאני לא. מה שאני כן בטוחה, זה שאני כועסת מאוד ומאוכזבת ומאוד אשמח להכניס לו זכוכית לעיניים. אבל לא אמרתי דבר. מבטי היה אטום היטב ופניי לא הסגירו מאומה.
כזו אני, שחקנית.
תגובות (3)
וואו הכתיבה שלך ממש טובה עשית לי חשק להמשיך לקרוא את ההמשך
הכתיבה שלך ממש יפה, אני כבר מחכה להמשך :)
כמו תמיד, הסיפורים שלך גונבים אותי במילה הראשונה. כל כך הרבה כישרון בבן אדם אחד! אלוהים יודע שאני אוהבת מאוד מאוד לעשות דמויות טרגיות ואפילו סיפורים עם סוף רע, אבל לאחרונה הסיפורים שלי נהיים דביקים כאלה, שבא לי להקיא רק מלחשוב על כך הסצנות המלודרמתיות והרומנטיות-מדי שיכולות לבוא בסיפורים המחרידים האלה. אני מתה לפתוח סיפור חדש עם כל מני דמויות מצולקות נפשית ופיזית עם בגידות וחילופי נאמנויות, אבל כולם אומרים לי שאני פותחת יותר מדי סיפורים….. הייתי שמחה אם מישהו יתנהג בחמלה וייתן לי להמשיך בסיפור חדש שאני מתכננת לפרסם; עם כל המאפיינים המדכאים שאני כל כך אוהבת. מצטערת שאני כותבת את כל זה בצ'אט של הספור שלך לא יכולה להתאפק. LOVE.