השועל והנסיכה. פרק שני.
"נסיכה. תתעוררי." קול קרא לי. "נסיכה תתעוררי כבר בוקר את צריכה ללכת לבית הספר שלך. זה היום הראשון ללימודים" הקול קרא לי שוב. ופקחתי את עיניי. "בסדר בסדר אני מתעוררת אקירה" פיהקתי וקמתי מהמיטה. זה אקירה. המשרת שלי. פגשתי אותו ביער. והוא הציל אותי מזאב. ואז כשהגענו אל הבית שלי הוא החליט להיות המשרת שלי. זה היה מאוד מוזר..אבל לא יכולתי להגיד לו לא. עברו כמה ימים מאז. אבל עדיין לא הצלחתי להכיר אותו כל כך…בעיקר כל הזמן הזה הוא עזר לאמא שלי לנקות את הבית ולהכין אוכל. אז לא ממש ביליתי איתו. היום הוא היום הראשון ללימודים. אני היום מתחילה את השנה הראשונה שלי בתיכון. והגיע הזמן להתארגן.
"היקארו שכחת משהו? הנה הקופסאת אוכל שלך." אמא שלי הושיטה לי את קופסאת האוכל. "תודה אמא. איפה אקירה?" הבטתי סביב אבל אקירה לא נמצא. "הוא מתארגן. הוא גם יכנס לתיכון איתך.מתברר שהוא באותו הגיל שלך רק גדול ממך בכמה חודשים" אמי חייכה. די הופתעתי "א-אוקי." יצאתי מהדלת של הבית. ומהר מאוד אחריי גם אקירה יצא. הוא היה בתלבושת בית ספר. כמוני. רק שאני לבשתי חצאית. הוא הביט בי בחיוך "נלך. נסיכה?" הוא חייך אליי בשמחה. "למה אתה קורא לי נסיכה" נאנחתי קצת מסמיקה. "כבר אמרתי לך לפני כמה ימים לא?. שיערך זהוב ועורך לבן טהור. ועינייך כחולות עמוקות כים. את בדיוק כמו נסיכה" הוא חייך והלך לידי. נכנסנו אל בית הספר. המבטים נעוצים רק אלינו. ניסיתי להתעלם. למה נועצים בנו מבטים? שאלתי את עצמי אך לא הבנתי. "אנחנו באותה כיתה..זו נראלי הכיתה שלנו" פתחתי את דלת הכיתה וכל המבטים נעוצים אלינו. שוב. התיישבתי ואקירה התיישב לידי. המורה נכנס והוא הביט באקירה קצת לחוץ. אך הוא התחיל את השיעור. כעבור 45 דקות התחילה ההפסקה. אך רוב המבטים עדיין היו נעוצים באקירה. אבל אקירה לא שם לב. ורק בהה באוויר. לפתע אחד הנערים בכיתה מתקרב אליי "שלום נערה יפה..ושמך?" הוא אומר בשפה גבוהה בצחוק. "היקארו.." הבטתי בו. "וואה לא ידעתי שיש לנו בעיירה נערה כל כך יפה" הוא חייך ונשען על השולחן שלי. "רוצה לצאת איתי קצת החוצה?" הוא חייך. ופתאום אקירה קם. ותפס אותי בחיבוק. הנער נבהל והלך אחורה. אקירה נישק אותי על הלחי והביט אל הנער במבט חודרני ומאיים. הנער מהר הלך אל החברים שלו והביט באקירה מעוצבן וכעוס. "א-אקירה א-אל תעשה דברים כאלה!" הבטתי בו מסמיקה. "אבל אני לא רוצה שבחורים אחרים יתקרבו אלייך" הוא הביט בי במבט תמים. והתיישב שוב בכיסא שלו.
כל התלמידים בכיתה התחילו להתלחשש. שמעתי כמה בנות לוחשות "וואו השועל מאוד חתיך..חבל שהוא מקולל". הבטתי מסביב. ואז הסתכלתי על אקירה. שועל? מקולל?. לא הבנתי על מה הן דיברו. אך לא היה לי אכפת. כעבור שעתיים של שיעורים שוב הייתה הפסקה. אקירה יצא החוצה ואני נשארתי בכיתה. החלטתי קצת לאכול מקופסאת האוכל שלי. כשראיתי פתאום בחלון. את הבחור שדיבר איתי מקודם ואת החברים שלו מרביצים לאקירה. מהר פתחתי את החלון של הכיתה. והבנות הסתכלו עליי מובהלות. "תעזבו את אקירה!" צעקתי והבטתי בהם בפחד. הנער שדיבר איתי מקודם הביט אליי ואז התרחק מאקירה. כעבור 5 דקות אקירה חזר לכיתה והבנות הסתכלו עליו מפוחדות. "נסיכה…הם הרביצו לי" הוא הביט בי במבט תמים עם דמעות. ואז חיבק אותי. "צ-צריך לספר לזה למורה או משהו! אני לא מבינה למה הם התעללו בך" הבטתי בו סמוקה קצת מהחיבוק. ראיתי שהוא שטף את המכות. "אתה צריך לפחות להגן על עצמך" הבטתי בו מודאגת. "את דואגת לי נסיכה?" הוא הביט בי מחייך. "כ-כן..אני לא רוצה שמישהו יפגע בך" הסמקתי קצת. הוא רק חייך אליי. לבסוף. בסוף היום שוב אנשים נעצו מבטים בשנינו. לפתע נזכרתי בנשיקה על הלחי שאקירה נתן לי. והסמקתי חזק. 'ל-למה אני חושבת על זה עכשיו…' חשבתי לעצמי מבולבלת. גנבתי מבט אל אקירה. הוא הביט בי. ואז חייך. "נסיכה את ממש אדומה" הוא ציחקק. ומהר הפנתי את פניי ממנו.
כל כך המון דברים שאני עדיין לא יודעת עליו. איך הוא הגיע אל היער?. מה זאת הקללה הזאת? ולמה אנשים קוראים לו שועל?. אני רוצה לדעת עליו עוד…מעניין איזה סוג של בחור הוא..טוב זה רק ההתחלה. של סיפור האהבה. של השועל והנסיכה.
תגובות (1)
תמשיכיייי