השועל והנסיכה. פרק שלישי.

"אקירה! אקירה תראה!" הרוח הקרה נשבה ורעש מדפדף. ורגליים רצות בדשא. "מה קרה נסיכה?" אקירה הסתכל אליי ליד העצים. "הם מכינים פסטיבל לחורף! יהיו המון מופעים מהנים!" חייכתי אל אקירה והראתי לו את הפרסומת על הדף. "פסטיבל?" אקירה הביט בי מבולבל והחזיק בדף מבולבל. "אקירה..אתה לא יודע מה זה פסטיבל?. פסטיבל זה אירוע שבו חוגגים משהו מסוים!. ואנשים שרים רוקדים ומכינים מופעים מצחיקים! יש גם המון דוכני אוכל!" אולי הוא הגיע מארץ רחוקה ששם אין פסטיבלים?. חשבתי. "אוקי..ומה אני אמור לעשות עם הדף הזה?" הוא הביט בי מבולבל. מסובב את הדף וממשיך להביט בו. יכול להיות שהוא לא יודע לקרוא?. "אקירה אתה אמור לקרוא אותו…אתה אולי לא יודע לקרוא?" סובבתי את הדף והראתי לו את הכתוביות. הוא הניד בראשו. "לקרוא…" נשמע כאילו הוא בא להמשיך את מה שהוא אמר. אך זה הדבר היחיד ששמעתי שהוא אמר. "טוב זה לא משנה עכשיו! אני אלמד אותך אחר כך! עכשיו חשוב להתארגן אל הפסטיבל!" חייכתי אליו. הוא הביט בי ואז חייך. והלכנו בשביל בחזרה הביתה.

כעבור כמה ימים הגיע יום הפסטיבל. התלבשתי בחצאית קצרה וסוודר. אני ואקירה יצאנו מהבית וראינו המון קישוטים בחוץ. דוכני אוכל. ליצנים. ואנשים שרים. חייכתי ותפסתי בידו. "בוא נלך לשם!" אקירה רק חייך אליי והביט סביב נלהב. המופעים היו נורא מהנים והשירים היו נורא יפים. "אני אלך לקנות מאפין חכה כאן" הלכתי לאחד הדוכנים וקניתי כמה מאפים. אבל כשחזרתי אקירה נעלם. "אקירה?…" הבטתי מסביב אך לא ראיתי אותו. פתאום שמעתי רעש של צעקות והמון אנשים התאספו. רצתי מהר לשם. וכל האנשים צעקו על אקירה. "שועל מקולל לא צריך להיות בפסטיבל שלנו!" . "אתה רק תהרוס לנו את הכיף!" . "תסתלק מכאן!". וחלק אפילו הרביצו לו וזרקו עליו דברים. לרגע רק הבטתי המומה. ולא זזתי. ואז מהר דחפתי את האנשים לצדדים ורצתי הכי מהר. אל אקירה. הנער עם השיער האדמוני. שישב על הריצפה. במבט ריק. זה היה כמו הפעם הראשונה שראיתי אותו. הזאבים נשכו אותו. ורצתי הכי מהר שיכולתי כדי לעזור לו. גם הפעם. אני אעזור לו. "תעזבו אותו!" צעקתי ותפסתי את אקירה בידיי. חיבקתי אותו חזק. האנשים הביטו בי מזועזעים. "תברחי ילדה! אסור לך להתקרב לשועל ערמומי כמוהו!" אחת מהנשים צעקה. "תעזבו אותו…" אמרתי כמעט לוחשת. ואחד הגברים זרק עליי את המשקה שלו. כל כולי היה מכוסה במיץ תפוזים. השיער שלי היה רטוב. אבל לא היה לי אכפת. "תעזבו אותו" אמרתי. שמספיק אנשים ישמעו. "אל תתעללו באקירה!" צעקתי וחיבקתי חזק את אקירה. הוא רק הביט בי קפוא. עם מבט המום. "ה-היקארו..לכי. את לא יכולה להנות בפסטיבל איתי" הוא אמר בקול נואש. אבל לא עזבתי אותו. האנשים הביטו בי בשנאה. "עכשיו גם הילדה מקוללת!" מישהו צעק. לא הבנתי על איזו קללה הם מדברים. או למה הם קוראים לאקירה שועל. אבל זה לא שינה לי. "אקירה בוא נלך הביתה." חייכתי אליו. והוא רק הביט בי. ודמעות זלגו על לחיו. הוא הנהן ושנינו קמנו מהריצפה. התעלמנו מכל האנשים סביבנו. רק החזקתי בידו והוא החזיק חזק בידי.

בלילה של אותו היום שמעתי מישהו מדבר. פתחתי את עיניי וראיתי את אקירה יושב ליד מיטתי. עדיין היה מאוחר. הוא היה עם הגב אליי. הוא לא שם לב שהתעוררתי. "כולם פוחדים ושונאים אותי. אבל את היחידה שנשארת לצידי." הוא חייך לעצמו. "תודה לך. שאת לצידי. תודה לך שאכפת לך ממני. תודה לך שאת מחזיקה בידי ומובילה אותי החוצה מהמבוך" הוא החזיק בידי ונישק אותה. "תודה לך. נסיכה שלי" . ושוב. אחריי המילים האלה נרדמתי. עם קולו המתוק באוזניי. הרגשתי שאני עומדת לבכות. אך..למה?. למחרת בבוקר. התעוררתי אבל אקירה לא היה בשום מקום. הסתכלתי במטבח ובסלון אבל הוא לא היה שם. אמא שלי עובדת רוב היום אז אני לא רואה אותה בבית הרבה. אבל לאן אקירה נעלם?…אולי…בלילה אחריי שהוא אמר את המילים האלה הוא עזב?..לא לא יכול להיות.. רצתי מהר אל חוץ הבית והסתכלתי סביב מפוחדת. ופתאום שמעתי צעדים מגיעים מהחצר. נשמתי לרווחה. זה היה אקירה. הוא הביט בי בחיוך. "השקתי את הפרחים" הוא התקרב אליי פתאום ונשק אותי על המצח. הסמקתי חזק. "מ-מה אתה עושה..?!" מהר התרחקתי. פניי היו אדומות. "המ? זו הייתה רק נשיקה.." הוא הביט בי לשנייה ואז הביט בי במבט תמים ועצוב. "את שונאת אותי?" הוא שאל כמו ילד קטן. "ל-לא! כמובן שלא..א-אבל א-אל תנשק אותי כ-ככה.." גמגמתי קצת. "אה נסיכה כדי שתתלבשי. את לא יכולה לצאת ככה החוצה" הוא הביט בי במבט ערמומי וצחקק. הבטתי על עצמי וקלטתי שאני לובשת את כותונת הלילה שלי. שהייתה מאוד קצרה. מהר הסמקתי ולפני שהספקתי להגיע אל הדלת אקירה תפס אותי. לקח אותי על הידיים שלו ונכנס הביתה. "אל תתני לאנשים אחרים לראות אותך ככה" הוא הביט בי במבט רציני. המבטים שלו השתנו כל הזמן..אני כבר לא יודעת מי מהם זה אקירה האמיתי…"ב-בסדר.." השפלתי מבט מובכת. הוא נעצר והמשיך להביט בי. ואז לפתע הוא הוריד אותי מהידיים שלו. ואז חיבק אותי חזק ורק חייך. "תודה. על אתמול" הוא לחש וליטף את ראשי. ליבי פעם מהר כל כך. שלרגע חשבתי שהוא יצא מהמקום. "א-אין בעד מה.." הסמקתי. "טוב נסיכה תתארגני לבית הספר עוד מעט אנחנו צריכים לצאת." הוא צחקק ועזב אותי. הנהנתי ונכנסתי לחדרי להתארגן. כשנכנסו לכיתה שלנו שוב אנשים הסתכלו עלינו. אבל הפעם זה הפריע לי. הפעם היה לי אכפת. הם הסתכלו על אקירה בצורה נוראית. של שנאה ופחד. אבל אקירה לא מפחיד. אבל לא אמרתי כלום. רק התיישבתי ואקירה לידי. והוא רק הביט בי וחייך. התחילו עוד לחשושים. והמורה נכנס. "תלמידים יש לנו תלמיד חדש שנכנס לכיתה שלנו. הוא עבר לעיירה לא מזמן. תיכנס" המורה אמר ונער עם שיער שחור. ועיניים חומות. חתיך. גבוה. נכנס לכיתה. "שלום. שמי הירוקי" הוא חייך וחיוכו כבש את כל הבנות בכיתה. הוא עבר את הכיתה ועמד ליד הכיסא שמולי. הוא מסר לי חיוך והתיישב בכיסא. אקירה הביט בו קצת מעוצבן. אבל לא הבנתי למה. כעבור 45 דקות התחילה ההפסקה. כל הבנות מהר ניגשו אל הירוקי. והקיפו אותו. אבל מבין כל הבנות הוא הביט בי וחייך "שלום. שמך?" הוא היה עם הפנים אליי והגב אל הלוח. "היקארי…" אמרתי. ידעתי שברגע שהאחרים יספרו לו. הוא יתחיל לפחד ממני ומאקירה. "הירוקי. לא כדי לך לדבר איתה.." אחת הבנות אמרה והביטה בי בגועל. אבל לא היה לי אכפת. "למה לא?" הירוקי הביט בנערה ואז בי. "כי-" אחת הבנות באה לומר אבל אז אקירה קטע אותה. "כי היא שייכת לי" הוא אמר. תפס אותי בחיבוק והביט בהירוקי בעיניים חדות. "ואתה?" הירוקי שאל קצת מעוצבן. "אקירה" הוא הוציא להירוקי לשון. "השועל המקולל" אחת הבנות לחשה. והירוקי חייך "הו אני רואה..אז אתה השועל המקולל?" הוא ציחקק. "איזה שועל עלוב. טוען שבת אדם שייכת לו." הוא צחק. התעצבנתי. "אל תצחק על אקירה" הבטתי בהירוקי בכעס. "נסיכ-" אקירה בא לומר אבל מהר קטעתי אותו. "אין לך שום זכות לצחוק על אקירה." הבטתי בהירוקי. "את כל כך תמימה..את יודעת מה אני אעשה לך טובה ואהפוך אותך לשלי" הוא צחק. אקירה צחק גם הוא. "נראה אותך מנסה לגנוב משועל" הוא חייך חיוך ערמומי והמשיך לחבק אותי. כולם הביטו בנו. האם אני היחידה שלא הבינה?. 'אני אהפוך אותך לשלי ?' חשבתי. אבל לא קלטתי.