השד של הלב פרק 1

אדמונד הביט בי בעיניים מחייכות.
"מה?" שאלתי ורכסתי את הסווצ'ר השחור שלי עד הסוף.
"כלום, את יפייפיה." אמר ונשק ללחיי. הרגשתי את נשיקתו כמגע קליל של להבה.
"טוב, לאן הולכים?" שאלתי והרמתי עליו את מבטי. הוא חייך והעביר את ידו על קו לסתי. צמרמורת עברה במקום שהוא נגע בו.
"תכף תראי" אמר בחיוך
נענעתי את ראשי ושילבתי את ידי על חזי.
"תכף תראי" אמר שוב בחיוך
"אוף" רטנתי. והוא עטף את כתפיי בזרועו השרירית והוביל אותי אל מחוץ אל לבית, דרך היער שצמח מאחורי ביתי אל חלקת קרחת יער קטנה שנחל שקט פכפך בשקט.
"וואו," אמרתי והשענתי את ראשי על כתפו."מה עושים?"
"נלחמים" אמר בחיוך
"אתה בטוח?" שאלתי בחיוך. "אני אכסח אותך."
"בואי נראה אותך" אמר וזרק את תיק הגב שלבש ליד אחד העצים.
השתחררתי במהירות מאחיזתו בכתפי ורצתי לאמצע קרחת היער.
"קדימה! בוא נראה אותך" התגרתי בו אך הוא פסע בשלווה לכיווני.
לפתע החל להסתער לעברי.
למשך שנייה בהיתי בו בהפתעה אך פיציתי על זה בגלגול מהיר הצידה. הוא התקופף ותפס את ידי בזמן שרץ וגרר אותי איתו.
"אוף!" אמרתי וניסיתי להשתחרר אך אחיזתו הייתה חזקה מידי. הסתתי בתנועת ראש תלתל סורר אך הוא לא ממש זז.
קפצתי והפעלתי לחץ בעזרת רגליי על צלעותיו.
הוא נענק בהפתעה אך לא שיחרר אך אחיזתו בי.
פתאום, הייתי צמודה לעץ גבוהה שנטה מעט אחור . מה שכפה על אדמונד להישען חעט עליי.
"אתה כבד, רד ממני!" אמרתי וניסיתי לדחוף אותו אך הוא רק חייך והחזיר את התלתל הסורר חזרה אל מאחורי אוזני.
שפתינו היו במרחק של סנטימתרים ספורים. הוא שאף אוויר דרך אפו ונשף אותו דרך פיו.
לפיו היה ריח של מנטה.
"אנחנו לא נלחמים?" פלטתי אך הוא חייך עליי בעדינות והניח את שפתיו על שפתיי בעדינות ומפזר את תלתליי השחורים לכל עבר.
הוא חפן חופן תלתלים בידו והריח אותם.
העברתי את ידיי על שערו שירד בקווים ישרים על עיניו וחשכתי אותו לאחור בעודנו מתנשקים בתשוקתנו.
הוא התנטק בחוסר רצון ועמד מולי, מושיט עליי את ידו במחווה ג'נתלמנית.
לקחתי את ידו בתחושה מסוחררת והוא, בידו השנייה חפן כמן תלתלים והעביר אותם אל הפרצוף שלי בחיוך.
"היי!" אמרתי ונערתי את ראשי כדי לסדר איך שהוא את התלתלים.
"תגיד, איפה הגומייה שלי?" שאלתי אותו וחיפשתי אותה על צפרקי ידיי.
"זאת?" שאל והראה לי גומייה דקה ואדומה.
"כן!" אמרתי וניסיתי לתפוס אותה אך הוא הזיז את ידו גבוהה יותר.
"ממש בוגר" אמרתי והסתובבתי בתנופה כדי שהשער יפגע בפנים שלו אך הוא תפס אותי במותניי והניף אותי בסיבוב.
צעקתי בהנאה והשטתקתי כשהוא הניח אותי מולו.
צעדתי קדימה וחיבקתי אותו בכוח והוא כרח את זרועותיו סביבי בחיבה.
"אני אוהבת אותך," לחשתי לתוך צווארו.
"גם אני." לחש עליי וליטף את שערי ברוך.
אני לא יודעת כמה זמן נשארנו ככה אך לא רציתי להפסיק. רציתי להישאר ככה לעולם.
"רוצה לאכול?" שאל לתוך אוזני והעביר בי רעד.
"בסדר," אמרתי בהשלמה עם הגורל.
התנטקתי ממנו ורצתי לתיק. לקחתי את התיק וחזרתי תוך כדי כך שאני מחטתת בתיק בחיפוש אחר אוכל והושטתי לו את התיק בתבוסה.
הוא הוציא מתחתית התיק כמה קופסאות פלסטיק והוציא סנוויצים וירקות חתוכים. אכלנו ואז נמנמתי כשאדמונד לצידי מדבר חרישית תחת השמש החמימה. אהבתי את זה.
הסתובבתי עליו והנחתי את ידי על חזהו והרגשתי את דפיקות ליבו מאיצות כשהנעתי את ידי בתנועה מעגלית מעל צלעותיו וקברתי את אפי בשקע בצווארו.
"צריך לזוז," אמר "אני לא רוצה שאמא שלך תשנא אותי."
"היא לא שונאת אותך" אמרתי אך ג'יין לא ממש חיבבה את אדמונד וחשבה שניפרד במהירות אך אנחנו ביחד בינתיים.
עבר שבוע מאז שהתנשקנו בפעם הראשונה ונרדמתי בחיבוקו החמים.
עד עכשיו הכל מושלם.