השבויה הקווקזית פרק 3: מה את עושה איתי? מוקדש Smile =) nhbxeh LIAN67

——-אלירן———
יצאתי מחדרה הרגשתי תחושת ייאוש אני מאוהב בה היא הפכה אותי למשוגע, במבט אחד שלה ליבי התפרפר כפרפר היא השתלטה על ההיגיון שלי והפכה אותי לשבוי באהבתי אליה. הנערה היפה עם השיער השחור והחלק שלה  רך יותר מכל משי. ועיניים זהובות בצבע דבש ירקרק כמוהו לא ראיתי הזהוב בלט בעיניה ממש. גופה הרזה והיפה וידיים עדינות וקטנות ורכות כל כך דקות אצבעותיה עור חיוור וחלק. איך לי להתמודד אם הורד הזה עדין ועקצוני? מתוק כרימון וחמוץ מעט כפי שאהבתי אליה. לא יכולתי להתעלם משפתייה היפות רכות עדינות דקות מעט ונפוחות עבות בצורה עדינה, כ-שדה מלא בצבעונים יפיפיים נערה פשוטה תפסה אותי לא מוכן. אני זוכר אותה רצה כששיערה מתנופף ברוח בחום הירושלמי. היא רצה בקלילות לא רואה אותי חייל מהופנט מיופייה מחיוכה לחברותיה שאיתה. היא רצה תווי פניה המושלמות מלאות אושר חלמתי על יופי מושלם שכזה. אחרי שניצחה בתחרות שלה לחייה היו סמוקות מחום היא היתה רטובה כל כך. ראיתי אותה שופכת על עצמה מי קרח בפראות חיוך על שפתיה היפות וצחוק משערי גן עדן. התחושה שחשתי כשראיתי אותה ליבי פעם בטירוף תפסתי את עצמי בידיים שאלתי אותה את מה ששאלתי, ראיתי עד כמה היא גאוותנית יהירה וזה רק הדליק אותי מהשיחה שלנו. שיחקתי אותה גם לא דפקתי לה חשבון אחרי שהלכה לה הבנתי זהו הבחורה הזו הולכת להיות שלי. באותו יום חזרתי הביתה אחרי יום קשה בצבא אני משרת ביחידת דובדבן, אבל השבוע היתה לי משימה בהר הבית ואותה ראיתי. עייף מהיום הקשה נסעתי הביתה אבל זוכר דבר עיקרי לא להפקיר את עצמי באוטובוס ה' יודע מה יכול לקרות. עכשיו אחרי שהיא כל כך שונאת אותי ואני זקוק לה היא רבה איתי ועם כל משפחתי. היא מוציאה אותי מדעתי אני מתחיל להתחרפן לידה לפעמים אני עוצר את עצמי מלפגוע בה כי היא גורמת לי לאבד שליטה. אני למדתי להיות סבלני כלפיה רק בזכות דבר אחד רק בזכות כך שאני צורף התחלתי להכיר במקצוע זה. בגיל ארבע עשרה כשסבי לימד אותי את המקצוע הזה למדתי להיות סבלני יותר. כשראיתי אותה באותו יום ישבתי לילות ושעות יופייה המהפנט עיניה היפות האלה… נתנו לי רצון להכין תכשיט חדש התחלתי להכין אותו. עכשיו כשאני בחדרי מביט באבן היפה והעדינה ואני עובד אני לא מפסיק לחשוב אליה איך אני רוצה אותה עכשיו איתי למרות כעסה. זכרתי את דבריו של סבי אליהו הוא היה צורף בזמנו כאשר היה גר בספרד ועסק שם במקצועו שם 'תן לתשוקתך לעשות את העובדה ורק סבלנות תיצור תוצאה יפה שכזו בסופו של דבר.' אלירן תהיה סבלני אליה תחכה אל תתן לזעמך להשתלט עליך רק הסבלנות שלך תציל את הנישואין שלך. ישבתי עובד בחושך חשבתי רק על איך לא להכאיב לנערה שאני אוהב אותה עד עומק נשמתי. אבי תמיד אמר עם נשים צריך להיות קשוח אחרת הן יסובבו אותך על אצבע. בימים הקצרים שאני מכיר את לינה למדתי ששליטה רק גורמת לה לשנוא אותי יותר. למדתי מנסיוני איתה ביומיים האלה שאיתה שליטה צריך רק כשבאמת היא כבר מאבדת את זה אבל יותר אני מנסה לעניק לה סבלנות. אחרי מלאכה ארוכה יצאתי מחדרי עובר מול חדרה רציתי כל כך לראות אותה להרגיש אותה. לא התאפקתי נכנסתי לחדרה ראיתי אותה ישנה בישיבה על יד החלון שבו אתמול ישבנו, והיא לא רצתה לדבר איתי. ראיתי על גופה מכנס וגופייה שחורים היא בחרה את הבגד הכי פשוט שיש. לא יכולתי לראות אותה ככה ישנה רציתי שהיא תרגיש בנוח, הרמתי אותה בזרועותיי ריחה היה מתוק כל כך ריח תות משכר, עם דובדבן נטף מגופה כמו ביום שהגעתי לחדרה. חיבקתי אותה רואה את פניה חסרות מנוחה היא חיבקה אותי ישנה מתוך שנתה זה היה כל כך נעים ומתוק לראות ממנה מחווה של חום. גם אם היא לא מודעת לחיבוק הזה זה היה חיבוק כל כך נעים וחם עיניה היפות עצומות. השכבתי אותה מכסה אותה בשמיכת סטן עדינה מדליק לה מזגן קיץ בכל זאת התקרבתי אל מצחה נושק לה קלות. "לילה טוב נערה שלי," אמרתי לה כל כך בשקט. ויצאתי מחדרה הולך לישון עייף מחר עוד יום קשה של חופש מהצבא והקושי עם הנערה היפה שלי.

——-לינה——–
התעוררתי שוב באותו מקום זר כשאני במיטה לא הבנתי איך הגעתי למיטה? למיטב זיכרוני ישנתי על רצפה. קמתי בשש והבנתי שהוא הכניס אותי שוב המעצבן הזה. קמתי מהמיטה הרגשתי קור בחדר חזק ראיתי מזגן דלוק שש עשרה מעלות כנראה עבודה שלו הבטתי סביבי קולטת משהו ראיתי פתח איוורור. מתאים לי ממש ממש מתאים לי!! מצאתי את שביל הבריחה שלי. מכאן התקרבתי מטפסת בשקט ופותחת נכנסתי למרות הצפיפות, וסגרתי אותו חושבת איך להמשיך עשיתי במוחי חשיבה עמוקה איך אני עושה זאת איך הגיעה לירושלים לעזאזל? אז שמעתי דלת חדרי נפתחה חייכתי לעצמי קולטת שעכשיו מתחיל הבלגן בבית משפחת ה' יודע מה כל העולם ואישתו יחפשו אותי. יופי מגיעה להם עם הם ינחשו איפה אני חחח רק המחשבה גרמה לי היזכר בכך שבילדותי תמיד מצאתי את המקומות הכי טובים להתחבא מחברותיי עוד דבר שאני טובה בו. "לינה איפה את לינה!" הוא חיפש אותי בחדר אמבטיה בשירותים הוא קלט שאני לא נמצאת. "לינה!!" הוא צעק בזעם מחפש אותי הוא טרק את הדלת ויצא אני חייכתי לעצמי נהינית מהסבל שלו מגיעה לו. רצה קווקזית קיבל קווקזית חזקה ומעצבנת אש. אש אליי כפרה אליי מה שהכי מגניב הוא ידעתי אם אצא יחפשו אותי בחוץ אז בינתיים נשנה טקטיקה עם אני באמת רוצה לברוח התחלתי לזחול בין הפתח והגעתי למטבח יצאתי לחצר.

——–אלירן——-
שיט היא נעלמה שיט איפה היא? אסור לה אסור לה. הקמתי את כל הבית על הרגליים יצאתי לחצר, ואז ראיתי אותה על הנדנדה שוכבת לה כל כך יפה כל כך מושלמת.
"לינה!" קראתי מתקרב אליה כעסתי אבל ראיתי אותה מסתכלת על העננים.
"מה יש לך? מה אתה צועק?" היא אמרה בכעס.
"איך יצאת מהחדר?" שאלתי אותה היא הושיטה לי סיכה קטנה.
"עם זה יש לך בעיות יצאתי לנשום אוויר נמאס לי מהחדר הזה קצת שמש לא תזיק לי." היא אמרה כשכולנו מסתכלים אליה הוריי אחותי אני הם הביטו בה מופתעים.
"מה יש לכם?" היא שאלה אותנו קצת עצבנית.
"כלום רק דאגתי לך," אמרתי לה מרים את ראשה ומתיישב שם את ראשה על רגליי.
"מה פשע בלצאת מהחדר קצת ולשאוב ויטמינים?" היא שאלה אותי כועסת אליי.
"לא, פשוט.." הפסקתי ידעתי שזה טיפשי היא לא עזבה היא כאן לידי ליטפתי את שיערה.
"פשוט מה?" היא שאלה.
"כלום זה היה לא צפוי," אמרתי לה בחיוך.
"מה! שאני רוצה את החופש שלי?" היא אמרה לי נרגזת עדיין עליי קמה ממני תפסתי אותה משכיב אותה על רגליי.
"לינה!" אמרתי נרגז וחיבקתי אותה. "תשארי עוד קצת." אמרתי לה ברוך ראיתי בעיניה עדיין שנאה.
"אני לא רוצה תן לי ללכת," אמרה לי קמה והתחילה ללכת נתתי לה הפעם ללכת.

——-לינה——-
אין סיכוי שאשר לידו אוף למה זה קורה לי אני חייבת לפרוק את זה. ישבתי בחדר ראיתי מחברת ריקה על שולחן כתיבה לקחתי עט ופתחתי את המחברת והתחלתי לכתוב.
"כמו רוח סערה הכל במכה אחת הושמד אצלי, אני תקועה כאן במקום לא נודע כיער אפל וסוער בגוב אריות. אני מתוסכלת עצבנית לא מסוגלת יותר, ואיני יודעת מה לעשות אני מרגישה אל סף תהום תקועה עקורה מהבית שלי, בידיו הנוראיות אנשים סביבי חסרי כל יכולת להבין אותי. קרים גסים לא אכפת להם מרגשותיי מעצם העובדה שהם הם שוברים אותי מבפנים, אבל אני לא מתכוונת להיכנע להם אני אחראית לגורלי לא הוא ולא הם. הוא חושב שאני עוד מסוג הבחורות האלה שאוהבות בחורים מהסוג שלו, אני שונאת אותו אני שונאת את משפחה שלו לא רוצה אותו בחיי. אני מתחננת ממך אלוקים עוד הפעם קח אותי מהסיוט הזה החזר אותי לבית הוריי געגועי אליהם אינם פוסקים. עד מתי? אני אצטרך זאת לסבול אנא הסבר לי איפה חטאתי שזה מגיעה לי? אני מצטערת שלא שמרתי שבת, שלא הלכתי לבית כנסת, שאני לא מתלבשת צנוע, שאני לא מתפללת כמעט חוץ מתפילת הבוקר. סליחה רק תן לי הזדמנות שנייה תחזיר אותי הביתה. אני לא יכולה יותר אני משתגעת  כאן אני מבקשת קח אותי מכאן מן הגיהינום הזה. בבקשה אני אתפלל בוקר ובערב את תפילותיי עליך אברך על האוכל אני הנכח בקידוש רק תחזיר אותי הביתה. מקווה שתפילותיי עליך למעלה יגיעו."
אחרי שפרקתי את נשמתי שם על הדף סגרתי את המחברת עצבנית. ראיתי אותו עומד בפתח, ונכנס בידו קופסא קטנה ועדינה היא היתה מעץ. הוא ניגש אליי תפס בידי ושם על אצבע שלי טבעת ירוקה עם אבן אזמרגד עם גוון זהוב מוזר הטבעת נראתה יקרה.
"אני לא רוצה את זה תוריד אותה אתה לא תקנה אותי בכסף שלך." אמרתי בקול נרגז הוא התקרב אליי וחיבק אותי.
"אני לא קניתי אותה הכנתי אותה בשבילך את לא מאמינה בואי ותראי בעצמך." הוא אמר שומר על קול רגוע וחיוך על שפתיו עם להודות יש לו חיוך מושלם ומעצבן.
"בכל זאת קח את זה," אמרתי רוצה להוריד אותה אבל הוא עצר אותי.
"זה לא נאה להגיד לגבר שעבד כל כך קשה לא לפחות את זה תכבדי." הוא אמר לי בקול רציני ראיתי שהוא נעלב.
"כרצונך," אמרתי. "תראה לי איך אתה עובד," הוספתי שלא יעלב עוד ויוציא אליי עצבים.
"בסדר," הוא משך בידי הלכתי לחדר שלו. החדר שלו היה ליד שלי מימין הקירות בחדר היו בצבע כחול כהה, ופוסטרים צבאיים בגדים מסודר יחסית לגבר. הוא לקח אותי לשולחן העבודה שלו וראיתי את העבודות שהוא עדיין לא גמר.
"אתה יודע שזו עבודה שצורכת סבלנות מאיפה יש לך כל כך ארבה סבלנות לזה?" שאלתי אותו מופתעת הוא צחקק.
"סבא שלי זכרונו לברכה לימד אותי בגיל ארבע עשרה והתחברתי למקצוע הזה מאוד." הוא אמר בחיוך. "מה התחביבים שלך מה גורם לך לעביר את הזמן?" הוא שאל אותי.
"ציור, קריאה, מוזיקה, כמו של כל אחד." אמרתי באדישות.
"מה את אוהבת לקרוא?" הוא שאל אותי.
"סיפורים מז׳נאר פנטזיה, אימה, אהבה, ערפדים במיוחד." אמרתי לו.
"ערפדים?" שאל משועשע.
"כן, ואני לא סובלת אנשי זאב זה ברור רק ערפדים ומלאכים יותר מלאכי המוות." אמרתי לו בקול מעט רציני.
"טוב אני חולה על אנשי זאב עם להודות באמת." הוא אמר בחיוך ערמומי.
"ערפדים הם חתיכים יפים עור חרסינה עיניים מהפנטות קול מהפנט מה עוד בחורה יכולה לבקש." אמרתי לו חושבת על ערפד האחרון שקראתי עליו.
"את יודעת אני מתחיל לקנאה אמרת הרגע שערפדים יותר חתיכים? כנראה זו הסיבה שאת לא רוצה להתחתן איתי." הוא אמר בהתגרות ראיתי על פניו קנאה.
"בטוח כי הם לא חוטפים בחורות ככה סתם הם ג'נטלמנים." אמרתי לו בהתגרות הוא התחיל בזה זו בעיה שלו.
"רגע את אומרת שאני לא ג'נטלמן?" הוא שאל אותי מעט נרגז.
"הבנת אותי נכון חטפת אותי כמו משוגע ולא שאלת עם אני רוצה בזה." אמרתי בקול יותר מתגרה ונרגז הוא תפס במותניי והשכיב אותי על מיטה שלו. שהיתה גדולה עם מצעים אפורים.
"תפסיקי עם זה את משגעת אותי אל תגרמי לי לעשות משהו שהצטער עליו." הוא לחש לי בקול מפתה. ניסיתי להתנגד לו כשפניו כמה סנטימטרים מול פניי החזקתי בפניו עוצרת אותו.
"אז תפסיק להחזיק אותי כאן ולא תרגיש כך חסר שליטה ואל תעז לגעת בי עכשיו קום." אמרתי בקול קר ופראי הוא התקרב עוד יותר.
"לינה תורידי את הידיים שלך את רק מגרה אותי ליותר." קולו היה מעט תוקפני הורדתי עם הוא יעז לגעת בי הוא יטעם את טעמי הגיהינום הוא קם ממני כשאני עדיין על מיטה שלו קמתי ישר והתיישרתי.
"אתה רואה צדקתי," אמרתי לו יוצאת מהחדר שינה שלו מותירה אותו לבד.

——–אלירן——-
הבחורה הזו תוך שנייה חירפנה אותי מקנאה, עדיין במוחה בחורים אחרים שהם לא אני. למה זה כל כך מחרפן אותי מקנאה? עוד שנייה עשיתי אותה לפני החתונה כשנגעה בפניי בידיה הרכות זה  כל כך גירה אותי. עוד שנייה נישקתי אותה. עוד שנייה הייתי מאבד שליטה. והיא היתה איתי הלילה איך התאהבתי כל כך? אני מרגיש משוגע היא צודקת איבדתי מהר את השליטה שלי לידה. לתת לה את הטבעת הזאת קיוויתי בליבי שהיא תרגיש משהו כלפי, אבל היא היתה קשה מאוד היא חשבה שאני רוצה לקנות אותה. כשהיא לא הסכימה לענוד אותה הרגשתי כאב אני כל כך מאוהב בה למה היא לא רואה זאת?למה? כשהיא הסכימה בסופו של דבר הרגשתי הקלה בליבי? אושר לא חשבתי שהיא תרצה לדעת על תחביב שלי. כשהיא ראתה את המקום שלי, ואת מקום עבודתי ראיתי עד כמה היא מופתעת. אני מקווה שהיא תתן לי הזדמנות להתקרב אליה אני אלירן פרץ מאוהב בנערה הזו ומקווה בעומק נשמתי שתאהב אותי.

המשך יבוא……