השבויה הקווקזית פרק 1: איפה החופש שלי? חלק א'

——-לינה———
"לין תתעוררי יפה שלי," הוא נגע בפניי לעזאזל
"עוף מפה אני לא סובלת אותך לא התחתן איתך לעולם!" אמרתי לו מסובבת את גבי. שובניסט מניאק מעצבן קוף בעלה של אשתו של מומוקה. איכס למה אני תקועה עם האידיוט הזה והמשפחה המעצבנת שלו?!
"לין קומי מתוקה את לא אכלת כבר שלושה ימים." הוא אמר בקול רך יותר מלטף את פניי מסובב אותי עליו בשביל שהביט בו.
"ל-ך מ-כ-א-ן!!!" אמרתי את ה-"לך" בשני עברות ו-"מכאן" צרחתי לו באוזן מקווה שיהפוך לחירש.
"לין תרגעי האוכל שלך פה תוכלי אותו כשאני אחזור אני רוצה לראות את הצלחת שלך ריקה, ואם לא אכריח אותך בעצמי." קולו היה תוקפני אגרסיבי. אידיוט, מפגר, מניאק, למה אני תקועה איתו? ריבונו של עולם איפה חטאתי? איזה חטאים עשיתי שדווקא אני מכל האנשים בעולם נמצאת פה!!!
תוך כדי טקס הרגיל שלי, כנראה שמעתם על הטקס הגיהינום שלי שעשיתי אתמול, וצרחתי את נשמתי אתמול. כן הייתי עצבנית מאוד שקיללתי את כל העולם הזה בקללות הכי מוכרות שיש. נמאס לי מהמקום הזה שלושה ימים אני פה החתונה תתקיים ביום חמישי, ואני אהיה חייבת להתחתן עם האידיוט הזה. אלוהים!! אני שונאת אותו קח אותי מכאן!! קח!
טוב לפני שאנשים שופטים אותי נסו להבין איזה חרא להיות במצב שלי. את חייה חיים נורמליים, סופר נורמליים!! את לומדת ועובדת זו השנה האחרונה שלך בי"ב ואת הולכת לאוניברסיטה ולשירות לאומי. (אתם שואלים למה לא צבא? לא מקובל אצלנו אצל חלקינו לפחות ללכת לצבא לבנות. כי איך להסביר יש להורים שלנו דעות קדומות לחלקם. אני אפילו מכירה אישה שהיא בת שלושים ואף אחד לא רוצה להתחתן איתה בגלל זה עזבו לא משנה). קיצר חוץ מהקטע הזה נדה, ההורים הרשו לי לעשות כל מה שאני רוצה. רוצה לצאת עם חברות? תצאי אבל תחזרי בשעות מעט נורמליות. רוצה ללמוד באוניברסיטה? לכי. רוצה לעבוד? תעבדי. רוצה להיות עצמאית? תהיי עצמאית תלמדי להיות עד החתונה שלך. לא היה לי שום בעיות איתם עזרתי להורים, והם עזרו לי הכל הלך על כבוד הדדי הכל. אבל להתחתן עם האידיוט הזה לא היה לי בתוכנית ואני בטוחה שגם להם. כוסאמק לפני שאני התחיל לחפור על כמה שאני הולכת להרוס לו את החיים בואו נחזור שבועיים אחורה ותראו את חיי המולשמים שניגזלו ממני. "ינעל אחותו." מלמלתי לעצמי.
"שמעתי!!!" היא שאגה.
"ינעל אחותו!!!!!" שאגתי חזק יותר טוב אני מאוד עצבנית נמשיך..

~שבוע לפני פלשבאק~
קמתי לעוד בוקר מושלם, לבשתי את החולצה השחורה של בית הספר. כי היום יום הספורט חולה על השיעורים האלה. לבשתי מכנס קצר עד הברך כי היום יהיה חם, ואנחנו מתמודדים מול הבנים. קשרתי את שיערי השחור לקוקו גבוה, התאפרתי קצת, שמתי מסקרה ועיפרון בעיני שהיו בצבע דבש ירקרק זהוב, ושמתי מעט אודם בצבע ורוד חיוור ויצאתי. נוי ואלינור ואליאן חיכו לי בחוץ.
"מוכנה להיום אה?" הן שאלו אותי אחרי שסיימתי להתארגן.
"כן, ואתן מוכנות לכסח להם את צורה היום?" שאלתי
"בהחלט!" תמיד היינו כאלה שאוהבות לרוץ לנו ביערות ירושלים זה נתן לנו כוח ויתרון על קבוצה השנייה.
"אז מה קורה נוי הלך לך אתמול בדייט עם עמית?" שאלתי אותה בחיוך.
"כן התנשקנו לין," היא אמרה ברוגע ואני ואלינור ואליאן הבטנו בה.
"מזל טוב אחותי," אמרתי מפרגנת לה ראיתי את פניה של אליאן מתעקמות הוא היה האקס שלה לא כיף לדבר על אקסים, אבל נוי שאלה אותה עם זה בסדר תבינו חברות חשובה על פני הכל.
כשהגענו לבית הספר כולנו עמדנו בשורה כבר. ליזט שירה ואלכסנדרה עמדו להן שלושת הדפוקות של התיכון. האמת לא סבלתי אותן לעולם מעצבנות מעפנות אנחנו רבות איתן תמיד יאללה קיצר מי שם אליהן.
"היום אנחנו נרוץ ברחוב סביב הצטדיון המנצח אתם יודעים מה מקבל המפסיד יהיה שבוע תורן ניקיון של התיכון מוכנים?" המורה לספורט שאל אותנו.
"מוכנים." צעקנו כולנו, והתחלנו לרוץ דפקתי ריצה קלה. זו היתה הטקטיקה שלי לנצח במשחק רצתי ריצה קלה לא מבזמזת כוח אני רגילה לדפוק ריצה מהירה רבע שעה לפני הסוף ככה אני. רצנו לנו כולנו ריצה קלה אני והבנות עברנו ליד שלושה בחורים די נאים, טוב אל מי אני עובדת חתיכים מאוד לבשו מדים של צבא. אבל לא היה לי זמן לבזבז ורצנו לנו מהר יותר התקרבנו לסיבוב האחרון רצתי את נשמתי ותנחשו מה? ניצחתי.
התחרות הסתיימה שפכתי על עצמי כמות גדולה של מים החום הורג אותי פה בארץ.
"אז הניצחון הוא של לינה שמייב." המורה הכריז בחיוך אחרי שסיימנו עם זה התחלנו להתקדם ללכת הביתה הבחורים ההם עדיין ישבו כשאנחנו חוגגות.
"אז לין שוב ניצחת את המחומצנות," אליאן אמרה צוחקת.
"כן ארבעתנו עשינו זאת שוב השפלנו אותן." אמרתי בחיוך ענק מה לעשות נהניתי מכל רגע.
"סליחה את מי ניצח במירוץ השנתי של תיכון אור ירושלים?" שאל אותי הבחור עם שיער שתני עיניו בצבע זית על ראשו תספורת צבאית הוא היה גבוה כתפיו רחבות ושריריו בלטו תחת המדים.
"אני," אמרתי בקול מרוחק.
"את רצת הכי לאט איך?" אמר הבחור החיוור יותר דמה לרוסי שיערו בלונד חיוור עיניו כחולות גבוה שרירי עם תספורת צבאית הוא היה רזה אבל חזק שריריו בלטו גם.
"אתה יודע צריך לפעמים להשתמש עם הקופסא" אמרתי לו מסמנת על הראש שלי. "לא רצים מהר על ההתחלה רק לקראת הסוף." אמרתי לו.
"איך שמך יפיפייה?" הבחור השלישי שאל.
"איבדתי את הזיכרון ולא זוכרת," אמרתי בחיוך מעט זדוני כי הוא הביט בגוף שלי טוב מה הקטע עם הבנים בימינו.
"הבחורה לא מעוניינת בך עדן," אמר הבחור הראשון. "היה נעים להכיר אותך פרינססה נתראה עוד." הבחור הראשון אמר לי.
"בטח," גיחכתי בחלומות שלך כשתישן בלילה.

עבר שבוע אני עשיתי תוכניות עם הבנות לקראת המסיבה של אסתר ילדה מהשיכבה שלנו. יצאנו לשם הכל היה סבבה ורגיל נהניתי שם עם החבר'ה. כשהמסיבה הסתיימה לה הלכתי הביתה הלכתי לישון כמו בכל יום רגיל והוא חטף אותי. החרא הזה הוא פרץ לחדרי שם שקית על ראשי, והכניס אותי לשטיח פרסי הרגשתי שהאוויר נגמר בי ניסיתי להשתחרר.
"הצילו חוטפים!!" ניסיתי לצעוק כפי שמתם לב יש לי פסלטר על שפתיים כוסאמק כוסאמק!!! אם רק יכולתי לצרוח הוא לא היה מצליח. הוא הביא אותי לחדר הזה חדר גדול עם מיטה ענקית ועוד אביזרי בית שלא שמתי לב בחושך. חיכיתי שהוא יפרוס את השטיח והתכוננתי להילחם. הוא פתח את השטיח ישר על רצפת החדר, קמתי מהר רצתי אל הדלת ניסיתי לצאת מהבית הענק שהיה בעל מדרגות לולייניות ענקיות בחושך. רצתי לכיוון החצר כשהוא רץ אחרי הוא תפס אותי בחוזקה עם זרועותיו הגדולות והפיל אותי על הדשא הקר. כשהוא שוכב מעליי ועיניו הירוקות זית נוצצות בחושך.
"זה שזכית בתחרות בבית ספר מקום ראשון זה לא אומר שתנצחי אותי," הוא אמר כשגופו הכבד מעליי הוא ליטף את פניי כשהירח מאיר את פניו והוא מביט בי. "את השבויה שלי השבויה הקווקזית שלי, את תתחתני איתי השבוע." הוא שם זאת כקביעה מביט בי.
"אל גופתי המתה!" אמרתי בזעם קולי קר.

המשך יבוא……..