השבויה הקווקזית פרק 1: איפה החופש שלי? חלק ב

———לינה———
כן אם המילים האלה הוא לקח אותי בכוח לחדר ההוא כשידיו כפלדה ברזל עוזקות את ידי בחוזקה. "אל תדאגי אחרי החתונה את תתאפסי על עצמך," הוא אמר לי בקולו הסמכותי.
"אין לך סיכוי איתי אני שונאת אותך חתיכת אידיוט תסתכל תפקח את עיניך תראה את השנאה הזו אני לא רוצה להתחתן איתך!!!" צעקתי עליו מתפוצצת עצבנית טילים. "אתה אפילו לא קולט אני רוצה את החופש שלי חזרה את החיים הנורמלים שלי אני אדם חופשי בדיוק כמוך!!!!" צרחתי מתפוצצת הוא תפס את ידי יותר חזק ידיו שהזקו אותי הצמיד אותי לקיר.
"את שלי את השבויה שלי את שייכת לי את תתחתני איתי השבוע ותחיי איתי כל חייך תהיי נאמנה לי לבעלך!" הוא אמר קולו תוקפני.
"אני לא אהיה איתך אני מעדיפה למות מאשר להיות בגיהינום הזה שלך!!!" אמרתי וקולי התחזק עוד יותר. "אני שונאת אותך והשנאה אותך תמיד!" אמרתי לו בזעם בקולי הוא הביט בעיניי עיניו בצבע זית הביטו בי הזעם שלו נשקף בעיניו זה רק גרם לחיוך פראי להופיע בפניי. "אתה תסבול כל יום איתי כל נשימה שלך אני מבטיחה לך זאת." אחרי רגעי שתיקה קצרים בינינו. ידו התחזקה על פניי הוא ליטף את פניי רוכן אליי עד שמצחו נגע במצחי פניו היו כל כך קרובים לשלי.
"את שלי שמייב," הוא לחש לי מתקרב עם שפתיו החוצפן ניסה לנשק רק שאני….
"אח! מפגרת מה את עושה!" בעטתי לו במקום רגיש הוא התפתל מכאבים התחלתי לרוץ ניצלתי את זה ורצתי מהר יותר לעבר הצד השני של החצר כשהוא רץ אחרי שוב רצתי טיפסתי על הגדר כבר אבל הוא תפס אותי שוב והוריד אותי בידיו החזקות חזרה כשפניי אל הגדר, והוא מאחורי ידיו מחזיקות בגופי כברזל חזק מצמיד אותי לגדר זה כאב מאוד התאפקתי לא לצעוק.
"את לא תברחי את שבויה שלי תכניסי זאת למוח שלך לינה." הוא אמר קולו יותר ויותר תוקפני וחזק.
"בחיים לא," אמרתי קולי התחזק למרות הכאב. "לא משנה מה אברח ואם לו דמך ישפך." אמרתי לו בקול חזק יותר. הוא שחרר אותי מהגדר וסובב אותי עליו.
"למה את לא מסוגלת לשתוק ולציית?" הוא צעק.
"למה אתה לא מסוגל להבין שאני שונאת אותך! לא רוצה אותך בתוך החיים שלי אתה אידיוט אתה חסר מוח—-" הוא תפס חזק את לחיי כאב לי כל כך.
"אל תעזי לדבר אליי ככה." הוא הרים את קולו כל כך חזק ולקח אותי לכיוון הבית הלכנו בשתיקה כשאני מתכננת איך לברוח חושבת מחוץ לקופסא. ידיו החזו בי כברזל כשהוא הכניס אותי ראיתי עוד אנשים בתוך הבית הוא הוביל אותי לסלון מחזיק בידי עיניי קפואות חסרי כל רגש חוץ מזעם.
"אז זאת כלתי," אימו אמרה בהתרגשות ואני רק גיחכתי בטח בחלומות שלך.
"אני לא כלה של אף אחד." עניתי בקול קר עיניי נצצו מזעם היא הביטה בי מתקרבת אליי.
"אם את לא כלתי ולא ארוסתו של בני מה את עושה כאן?" היא שאלה קולה קר ורציני חייכתי חיוך קר.
"הבן שלך החליט לחטוף אותי אבל אל תדאגי ההורים שלי כבר יכנסו בו, וכל המשפחה יהפכו אבן אבן עד שימצאו אותי. וכשימצאו אותי יגרמו לו לשלם על כך שאעז להתקרב אליי ולהכריח אותי לקחת נגד רצוני." אמרתי לה בחיוך קר.
"לינה!" הוא אמר את שמי בזעם.
"חצופה תצטרך לחנך אותה את הנערה הזו מאיפה מצאת אותה בחורה כזאת אין לה ערכים כלום." היא אמרה אני רק צחקתי לה בפנים.
"מדברת איתי על ערכים איפה הערכים של הבן שלך לחטוף בן אדם באמצע לילה במקום לדבר כמו בן אדם הוא התנהג כמו בהמה, ועוד דבר בערכים שאני מכירה לא כופים על בן אדם לעשות דבר שאינו רוצה בו." אמרתי לה הם הביטו בי כולם בזעם.
"תסתמי את הפה שלך את מדברת על אח שלי בעלך לעתיד איך את מעזה?" הבחורה הצעירה צעקה אליי היא הביטה בי בעיניים רושפות שיערה בלונדיני.
"איך אני מעזה? איך אתם מעזים לחטוף בן אדם באמצע הלילה? ולשלול ממנו את הזכויות לבחור את דרכו. אתם כופים אליי לעשות מה שאני לא רוצה, ומעניין לי את התחת מה אתם חושבים ומה אתם רוצים אני בן אדם חופשי!!!!! ואני אחליט לעצמי ואני החלטתי אני אעזוב את המקום הזה בין אם תרצו ובין אם לא!." כבר לא דיברתי שאגתי אליה בפראות ועל משפחה המטופשת הזו.
"לינה תסתמי את הפה שלך את תכבדי אותי ואת משפחתי!" הוא צעק אליי.
"מי אתה שאכבד אותך מי הם אני לא רואה אתכם ממטר," אמרתי לו הוא סטר לי בחוזקה על פניי.
"אני שונאת אותך ואני נשבעת לך ביקר לי אני אהפוך את החיים שלך לגיהינום ושל כל המשפחה הארורה הזו." אמרתי לו בקול קר עיניי היו קרות חסרות כל רגש. "אני שונאת אתכם כי אתם עיוורים פושעים אני אתבע אתכם על החטיפה הזו תחזיקו מעמד כל אחד מכם יסבול אני נשבעת!" אמרתי שואגת אליהם בקול מאיים.
"תשתקי כבר סבלונתי פוקעת!" הוא אמר תופס אותי בחוזקה עיניו רשפו מזעם זה לא הפחיד אותי הבטתי בעיניו ללא כל פחד.
"מעניין אותי אתה תחזיר אותי מאיפה שבאתי או שאני אגרום לך להצטער על כך," אמרתי לו.
"לינה אני מאבד את הסבלנות אני רציני אני לא משחק איתך את תפגעי." הוא אמר קולו זועם יותר.
"אין לי מה להפסיד גם ככה ממש לא אכפת לי." אמרתי לו בקול קר וחזק. "אתה לא מפחיד אותי אתה יכול לבוא בפוזות האלה על החברים שלך ועל המשפחה אבל לא אליי מה כבר תעשה אה? תהרוג לא אכפת לי אין לי כבר מה להפסיד." בקולי היה קור ולעג הבטתי בו במבט קר. "אתה מעורר רחמים זה מה שאתה." אמרתי לו ידיו התחזקו על פניי כולם הביטו בעיניי מצפים לפחד ממני, אבל שום ניצוץ של פחד לא הרגשתי. הוא תפס אותי בידו חזק ולקח אותי לכיוון המדרגות בוילה הזו הוא הכניס אותי לחדר עיניו זעמו עדיין מביטות בי הוא זרק אותי על מיטה.
"תבחרי בגדים יש לך בארון ולכי לישון." הוא אמר בקולו הזעם ניכר.
"אני לא צריכה ממך כלום," אמרתי בקול קר.
"לכי תחליפי בגדים תסתכלי על עצמך." הוא הביט בגופייה השחורה הרפויה שלי ובשורט השחור.
"לא מעניין אותי מה אתה חושב או אומר לי," אמרתי לו בקול קר.
"איך שבא לך," אמר בקול אדיש הוא הביט בי לשנייה ויצא. ישבתי בחדר הוא נעל את הדלת בחדר היה רשתות, החדר היה גדול פי שתיים מהחדר בבית שלי. והכל היה בצבע מוקה וקיר אחד בזהוב ומנורה יפה מקריסטל הארון היה בלבן ושם שולחן איפור גיחכתי. אידיוט המיטה היתה זוגית וענקית במצעים עשויים ממשי בצבע מוקה, ווילון לבן מעל המיטה. גיחכתי לעצמי מה הוא חושב שהוא יקנה אותי בכסף שלו אידיוט. אני בחורה פשוטה לא אכפת לי מהכסף אני רוצה לחיות בשלווה עם משפחתי עם אימי ואבי ואחי הגדול רזיאל רז. אני אוהבת אותו כל כך ומכבדת אותו הוא היה שומר עליי מטיפוסים מטופשים כמוהו. אם הוא היה יודע היכן אני הוא מחסל את הבן זונה הזה. אלוהים אני מתחננת ומבקשת ממך קח אותי מהגיהינום הזה הרוג אותי, אבל אל תיתן לו להתקרב אליי אחזר אותי הביתה לביתי להוריי. לאחי ולאימי ולאבי אותם אני אוהבת מכל. ישבתי לבדי בחדר לא ישנתי השעון על הקיר תקתק החושך עקיף אותי כמו רוחות של מלחמה. התיישבתי ליד החלון עצמתי את עיניי נרדמתי לשינה ללא חלום. למחרת הרגשתי מישהו מנער אותי בחוזקה פקחתי את עיניי וראיתי את האידיוט הזה.
"סאמק זה לא היה סיוט זה אלוהים מתנקם בי שאני לא דתייה שאני לא שומרת שבת שאני לא הולכת לבית הכנסת." אמרתי בזעם לעצמי. "אני מקללת את היום שבו נולדתי אם הייתי יודעת הייתי כבר מעדיפה שאלוהים ישרוף לי את הנשמה מאשר, שאחיה את החיים המקוללים האלה ועוד אהיה תקועה עם פסיכופט כזה." המשכתי להגיד בזעם מלאת עצבים. הוא רק הביט בי חיוך היה מרוח על שפתיו וצחק על מילותיי. "מה אתה צוחק אידיוט." הוא הפסיק לצחוק בבת אחת ועיניו זעמו אבל הוא נשם עמוק.
"קומי לינה," הוא הושיט את ידו לעזור לא לקחתי את ידו קמתי בכוחות עצמי. "לכי תחליפי בגדים ותתלבשי יפה." הוא אמר לי גיחכתי והתרחקתי ממנו.
"לא רוצה טוב לי עם הבגדים שעליי," אמרתי לו בקול קר.
"לינה!" הוא אמר לי בכעס.
"לא!" אמרתי לו יותר נכון שאגתי.
"את במשפחה מכובדת תתלבשי בצורה מכובדת." הוא אמר לי כועס זועם קולו התחזק.
"אני לא חלק ממנה אני אשאר איך שאני ואראה איך שבא לי!" אמרתי לו בכעס הוא תפס במתניי.
"את חלק ממנה בין אם תרצי ובין אם לא." הוא צעק עליי.
"לא אכפת לי מה אתה רוצה או לא אני לא מחליפה בגדים נקודה זה סוף הפסוק." צעקתי עליו בחזרה קולי היה חזק יותר.
"טוב תשארי רעבה," הוא אמר לי.
"בכיף שלי גם ככה לא תכננתי להתקרב לאוכל המסריח שלכם." אמרתי בקול גאה יותר וקר.
"כאילו מה שאת אכלת בבית שלך יותר טוב," אמר מלגלג על הבית שלי גיחכתי.
"מה שבטוח ההורים שלי לא פושעים ולא חוטפים בני אדם!" אמרתי בזעם הוא יצא טורק את הדלת ונועל. כוסאמק הוא שוב נעל אותי טוב לפחות לא אצטרך לראות את הפרצוף שלו יש! הלכתי בחדר חושבת מסתובבת לא נגעתי בדבר ישבתי על הרצפה חושבת מה לעשות. כך עברו שעות היום עד הצהריים, הרגשתי שאני מתחרפנת נשמתי עמוק חושבת על כל דרך לצאת מכאן. עצמתי את עיניי מתרכזת יותר חייבת להיות דרך חייבת תחשבי לינה תחשבי הדלת נפתחה הוא לבש מדים על גופו הוא היה חיוור לבנבן גיחכתי יושבת לי שותקת וחושבת איך לצאת מכאן.
"חזרתי," הוא אמר.
"חבל," אמרתי באדישות.
"ככה את מקבלת את בעלך לעתיד?" הוא התקרב מתיישב לידי.
"ככה אני מקבלת את המניאק שחטף אותי." קולי היה קר הוא שם את ראשו על כתפי רציתי להתרחק הוא חיבק אותי באחיזתו החזקה.
"למה את לא יכולה פשוט לקבל אותי בסבר פנים יפות?" הוא שאל אותי בקול שקט.
"מה לא ברור אני שונאת אותך אתה חרא של בן אדם אתה חטפת אותי מהבית שלי לא שאלת אותי אם אני רוצה את החיים המסריחים שאתה עושה לי!" אמרתי בקול קר.
"תחליפי בגדים בואי נוכל ביחד," הוא אמר לי מסתכל אליי.
"לא!" אמרתי בקול קר.
"אם לא תוכלי אני לא אוכל איתך," הוא אמר בקול קר ונחוש.
"אל תנסה לעשות לי מצפון כי הוא התייבש אצלי כבר אתמול." אמרתי בקול קר המניאק ניסה לעבוד אליי ולא הלך. הוא חיבק אותי למרות שניסיתי להתנתק שתקתי לא רוצה לדבר איתו חשבתי על כל דבר. בית הספר, חברות, בנים חתיכים מהכיתה. על רז אחי שבצבא התפללתי בליבי לאלוהים שימור עליו על אחי האהוב. חשבתי על הוריי שבטח דואגים לי מחפשים אותי רק המחשבה הזו גרמה לצביטה בליבי הרגשתי כל כך לבד כל כך עצובה.
"על מה את חושבת?" הוא שאל התעלמתי ממנו חושבת על הפנים הדואגות של אמא יכולתי לראות אותם בעיניי. ואת אבא הופך עבורי את העולם כל כך רציתי לראות אותם לחבק אותם בחוזקה את המשפחה הקטנה שלי. להרגיש שוב את החומם את אורם הרגשתי כבויה מבפנים, שבורה הוא לקח ממני את החיים הותיר אותי ריקה במקום המסריח שלו. אני כל כך רוצה לברוח לראות אותם להישאר שם בבית לנצח איתם.
"לינה," הוא קרא לי אבל לא אמרתי דבר רציתי שימות משתקתי שיראה שיבין שאני לא רוצה בו. "תסתכלי אליי תגידי משהו כבר!" הוא אמר מסובב את פניי עליו בכוח שתקתי, ולא אמרתי דבר שיסבול כמו שאני סובלת שיבין איך זה להרגיש כל כך לבד. תסבול בלראות אותי תסבול בלא לשמוע אותי תסבול מאדישות שלי תסבול. כך ישבנו שעות בשתיקה הוא ניסה להוציא ממני מילה לא הלך לו הוא ניסה לספר לי משהו לא הקשבתי שתקתי, וסבלתי מעצם נכחותו מעצם שאני פה איתו כל כך רציתי לברוח. אז נשמע דפיקה בדלת שמתי לב שהשמש כבר לא נראתה בשמיים הוא קם ניגש לדלת ושם עמדה אימו היא הביטה בי לשנייה, ואחר כך הפנתה את מבטה הבטתי בחושך בהם.
"רציתי לקרוא לכם לאכול בני, אני רואה שהיא לא רוצה להקשיב עם טוב לה כך שיהיה." היא אמרה בקול קר ואדיש. גיחכתי לעצמי חושבת עד כמה אדם יכול להיות כל כך חסר ערכים, ולעקור את חיי אדם ממשפחתו הם חטפו אותי ובידדו אותי.
"תודה אמא אבל אני לא רעב," הוא אמר לה בחיוך מנומס פתאום.
"בני אתה אחרי יום קשה בצבא תוכל משהו." היא אמרה בדאגה.
"תודה אני לא רעב." הוא אמר היא נאנחה ויצאה עיניה חזרו אליי לכמה דקות שתקתי לי יושבת, שקועה בתוך עצמי הוא סגר את הדלת והתיישב לידי. שתקנו ראיתי את עיניו עוקבות אחרי כל תנועה שלי השענתי את ראשי על ברכיי, עצמתי את עיניי חושבת על כל דבר שבעולם מה הייתי אוכלת בבית עכשיו. אילו הייתי בבית בטח אמא היתה מכינה מרק קווקזי עם תפוחי אדמה, ובשר עם מרק של רסק אגבניות כל כך אהבתי את זה לאכול. חשבתי על פירשקי עם כרוב חולה על זה או עם בשר גם טעים כל כך חלמתי לטעום את טעם של בית זה כל כך חסר לי עכשיו. הייתי רעבה כל כך עצמתי את עיניי מדמיינת שאני אוכלת זאת. הוא ישב מביט בי לא שמתי לב איך נרדמתי ממחשבות אלו.
למחרת התעוררתי במיטה הרגשתי שאני במקום זר ראיתי את עצמי במיטה הגדולה, ונזכרתי היכן אני למרות שלא רציתי לזכור אתמול נרדמתי על רצפה הוא כנראה העביר אותי לכאן. הבטתי בתקרת המיטה סובבתי את מבטי ראיתי אותו ישן באותו מקום שישבתי אתמול. עצמתי את עיניי ישנתי כל כך עייפה ומקווה שכל זה סיוט.

המשך יבוא….