הרצח פרק 9

הרגשתי את האצבעות שלה זזות לי ביד המכשיר התחיל לצפצף לא הצלחתי להבין מה הקווים שבו אומרים אבל זה לא היה ניראה טוב, ההתרגשות שלי הייתה גדולה מידי, לא הצלחתי להוציא קול לקרוא לרופא, יצאה לי רק לחישה ניסיתי שוב צעקתי הכי חזק שאני יכול.. ראיתי אחות עוברת במקרה במסדרון צעקתי לה לעזרה היא הסתכלה עלי ונכנסה לחדר "היא בתרדמת והיא זזה הרגע" ניסיתי להסביר לה את המצב היא הוציאה לה את מכשיר ההנשמה "מה את עושה?, היא בסדר נכון?"
"היא במצב יציב,כנראה שהיא יצאה מהתרדמת, אני הולכת לקרוא לרופא שלה ..תשגיח עליה בבקשה עד שאני חוזרת טוב?"
האחות הלכה לפני שעניתי לה, שמחתי שהיא יצאה מהתרדמת.. הרגשתי הקלה חשבתי לעצמי אולי היא תשמע אותי אם אני ידבר אליה כמו בסרטים "נועה את שומעת אותי?"
"כנראה שלא..אני מצטער שאת צריכה לעבור את זה בגללי,הלוואי והייתי מחזיר את הזמן אחורה לא הייתי מעלה אותך למכונית… מזל שההורים שלך בחופשה הם היו רוצחים אותי בלי לחשוב פעמיים, אני מקווה שתתעוררי לפני שהם יחזרו והכל יהיה בסדר כמו קודם.."
קמתי לתת לה נשיקה במצח פתאום הרגשתי את הראש שלה זז הרופא ואחות בדיוק הגיעו "היא זזה שוב הרגע"
"ג'ורדון אני מבקש ממך לצאת עכשיו"
"אני לא יכול להישאר?"
"לא, צא עכשיו!".
כשיצאתי מהחדר התקיפו אותי כאבי ראש אבל המשכתי לכיוון החדר שלי, לפני שנכנסתי למעלית שמעתי קול של אישה צועק את השם שלי הסתובבתי אחורה עם הקביים זאת הייתה האחות היא התקרבה אלי "אתה משוחרר מבית החולים ג'ורדון תחכה בחדר שלך"
לא חשבתי שישחררו אותי כל כך מוקדם מבית החולים, לא רציתי לחזור הביתה בלי לדעת מה המצב של נועה..
החלטתי לחזור לחדר שלה ולחכות בחוץ עד שרופאים יצאו..
אני חושב שחיכיתי שעה.. הבטן שלי התהפכה מלחץ מחשוב מה קורה איתה שם בחדר, דאגתי לה כל שנייה שנשמתי.
ראיתי את הרופא והאחות יוצאים מהחדר צעקתי להם שישמעו אותי "היי היא בסדר עכשיו?"
"היא יצאה מהתרדמת המצב שלה יציב היא ישנה עכשיו" , היה לי חיוך ענק על הפנים שלא יכולתי להשתלט עליו ,
אפילו לא שאלתי את הרופא אם אני יכול להיכנס לחדר כי הייתי נכנס בכל מקרה גם או הוא היה אומר לי לא.
ישבתי לידה קיוויתי שהיא תתעורר וניסע מהחור הזה ביחד הביתה לפני שההורים שלה יחזרו, הסתכלתי עליה ישנה פתאום נכנסה נערה לחדר, היה לה שיער חום דבש ועיניים ירוקות היא נראתה לי מוכרת "היי אני קרולינה"
היא נתנה לי לחיצת יד "היי את מבית הספר?, את מוכרת לי"
"כן אני מבית הספר, אני ידידה טובה של נועה באתי לכאן הכי מהר שיכולתי, מצטערת על נועה, אני בטוחה שהיא תהיה בסדר"
אני לא זוכר אבל אני חושב שנועה אמרה לי שקרולינה שונאת אותה ושהן אף פעם לא הסתדרו, אבל לא הייתי בטוח היא נראתה נחמדה.
"כן..תודה, איך שמעת שאנחנו כאן?"
"אני גרה בסביבה.. שמעתי את כל הבלגן עם האמבולנס, אתה בסדר מאז?"
"כן.. כן אני בסדר אני רק שברתי רגל למעשה אני משוחרר היום אני פשוט נשאר איתה עוד קצת"
"אתה רוצה שאני יסיע אותך הביתה? יש לי פה מכונית.. אם אין לך איך לחזור"
לא היה לי איך לחזור הביתה אבל גם רציתי להישאר עם נועה עד שתתעורר "אתה יכול לחזור אחר כך שתנוח קצת, אני יכולה לשמור עליה אם אתה רוצה"
"לא זה בסדר, אני חושב שכדי שניסע אני צריך מקלחת"
"אוקיי.."
הלכנו לכיוון המעלית הייתי האיטי יותר בגלל הקביים המעלית נסגרה הייתה בנינו שתיקה ארוכה
"אתה אוהב את נועה?"
"כן מאוד ,למה את שואלת?"
"סתם.. אתה יודע.. שמעתי שהיא התערבה עם החברות שלה שהיא תצליח להשיג את הבחור הכי שווה בשכבה .. שזה אתה"
לא ידעתי מה לחשוב זה הזוי מידי, "נועה לא כזאת שהיא תעשה דבר כזה"
"ג'ו אני לא משקרת לך אני שמעתי אותה אומרת את זה ולפי מה שאני רואה היא הצליחה".
הגענו לדירה שלי הייתי במצב רוח רע בגלל הסיפור שקרולינה הפילה עלי, ראיתי את בקבוק היין של ג'ארד מתחת לארון הוא לא הרשה לי לגעת בבקבוקים שלו אבל כבר לא היה לי אכפת הייתי במצב נפשי קשה, התחלתי לשתות כמה כוסות
"אתה בסדר ג'ו?"
"כן אני בסדר, את יכולה להשאיר אותי לבד בבקשה? ורק שתדעי אני לא מאמין לך בכלל למה שאמרת לי במעלית" ראיתי קצת מטושטש ניסיתי לקום להביא את הבקבוק..
"אתה שיכור אני לא אתייחס למה שאתה אומר"
"ואת שקרנית אני לא אתייחס למה שיוצא לך מהפה, אני בספק שאת חברה של נועה"
היא הלכה בלי להגיד כלום וטרקה את הדלת.
פתאום היה צלצול טלפון היה לי קשה להגיע לטלפון עם הקביים
"הלו?"
"ג'ו זה ג'ארד"…